אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • בהעלותך: 'ממלכתיות' ציבורית – מהי?

ממלכתיות יכולה גם להיתפס כפעולה שזוכה להסכמה רחבה. ככל שההסכמה היא גדולה כך גם תהפוך הפעולה לממלכתית יותר. לעומת זאת ככל שאדם ירחיק עצמו מהכלל תרחק ממנו הממלכתיות.

עו"ד על הפרשה • בהעלותך: 'ממלכתיות' ציבורית - מהי?
  (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

בשולי פרשת בהעלותך אנו קוראים על עניינה של מרים שדיברה אודות האשה הכושית של משה. בעקבות דברים אלו מרים נענשת ולוקה בצרעת – העונש המקובל על חטא לשון הרע. הסיפור אודות הדברים שדיברה מרים על המנהיג, משה, מעוררים תמיהות רבות.

ברוח דברים אלו, ובהצהרה דרמטית פותח הרש"ר הירש את פירושו לחטא מרים: "פסוקים אלה מעוררים קשיים מרובים". הקושי מתחיל בעובדה שהכתוב עצמו אינו מכחיש את הדברים על אודות האשה הכושית אשא לקח משה – כי אשה כושית לקח". כלומר הדברים שאמרה מרים היו אמת. ולכן מה היה רע במעשיה של מרים, הרי בסך הכל מלבד היות משה מנהיגו של עם ישראל, משה הוא גם אח של מרים ואהרון. ואת השיחה בין מרים לאהרן על אודות האשה הכושית של אחיהם הצעיר משה ניתן לראות דרך המשקפיים של שיחות פנים משפחתיות. כאלו שמאפשרות שיח פתוח על המתרחש בתוך המשפחה.

עוד באותו נושא

המרד נגד משה רבנו; הרב לונדין על פרשת בהעלותך

בטרם נמשיך אבקש לעמוד על דמותה של מרים כפי שחז"ל הבינו. המעיין במקורות חז"ל יכול למצוא את מרים מופיעה בכל קטגוריה טובה שיש. כך למשל מרים מוגדרת בחז"ל "הצדקת" ובמקום אחר מוצגת דמותה ככזו "שהופיעה במעשים טובים לישראל". מרים נמנית יחד עם משה ואהרון כאחד משלושה פרנסים-מנהיגים טובים שהיו לעם ישראל, היא מופיעה כאחת מ-7 נביאות ושמה מופיע ברשימת אחת מ-23 ונשים ישרות גדולות בצדקות שקמו לעם ישראל. למעשה מרים היא מנהיגה, נביאה, אשת ציבור המעורבת היטב בהווייה הישראלית של דור המדבר.

ולמה עמדתי על דמותה של מרים כי ניתן להניח שאלמלא היה מדובר ב'מרים' המנהיגה לא היינו מוצאים חטא ובוודאי שלא עונש. ועונשה בא לה דווקא בגלל מעמדה והיותה 'גדולה', כדרשת חז"ל שהאל "מדקדק עם הצדיקים עד כחוט השערה". ואולי, ומכאן אבקש לצאת אל הדיון במאמר זה, נענשה מרים על היעדר 'ממלכתיות'.

למונח ממלכתיות פנים רבות. ממלכתיות נגזרת מהמילה 'ממלכה' או 'מלך' כלומר מדובר במילה בעלת זיקה הקשורה לתחום המדיני-פוליטי. יש אשר ראו בממלכתיות "תמציתה של השקפה הציונית" ומשמעותה "גאולת העם היהודי במסגרתה של מדינה ריבונית בארץ ישראל". [נתן ינאי]. בן גוריון היה זה שתפס את הממלכתיות "כבסיס מוסכם לקיומה של מסגרת האחדות הלאומית במדינה הריבונית".

ככל שההסכמה היא גדולה כך גם תהפוך הפעולה לממלכתית יותר

התפיסה הממלכתית נעוצה בתכלית המונחת בבסיסו של עם ישראל "ממלכת כהנים וגוי קדוש". בבואו להגדיר את ייחודיות הלאומיות הישראלית קבע הראי"ה קוק: "אין המדינה אושר העליון של האדם, זה ניתן להיאמר במדינה רגילה שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות שהן עטרת החיים של האנושיות מרחפים ממעל לה ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהווייתה תוכן אידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד, מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כיסא ה' בעולם". בהתאם לגישתו של הרב קוק מדינת ישראל מקפלת בתוכה יסודות אידיאליים. אין מדובר אך במסגרת מדינית ככל המדינות אלא באידיאל מדיני.

מעניין בהקשר זה תפיסת המושג 'גאולה' במשנתו של הרב סולובייצ'יק. אשר בבואו להגדיר גאולה מהי, לימדנו: "גאולה היא תנועה של יחיד או של קהילה מן הפריפרי של ההיסטוריה אל מרכזה; או, אם ניזקק כישות בלתי יוצרת היסטוריה, ואילו בתנועה לקראת המרכז נעשית אותה ישות עצמה ליוצרת היסטוריה ולמודעת היסטוריה". למעשה הרב סולובייצ'יק קובע בשונה, מכל תפיסה ראשונית על המושג גאולה, שגאולה היא במובן מסוים יסוד 'הממלכתיות'. ומהי אותה ממלכתיות-גאולה, תנועה פנימה. מהצד או מהפריפריה אל הפנים. מהשוליים אל המרכז. ומכאן שבריחה אל הקצוות וההיתפסות אל אחד מקרנות המזבח, אין בכוחה להצליח בחיי מדינה.

מכאן שממלכתיות יכולה גם להיתפס כפעולה שזוכה להסכמה רחבה. ככל שההסכמה היא גדולה כך גם תהפוך הפעולה לממלכתית יותר. לעומת זאת ככל שאדם ירחיק עצמו מהכלל תרחק ממנו הממלכתיות.

דוגמה לאנטי ממלכתיות ולעונש שנגרם בעטיה ניתן למצוא בדוגמה של שאול המלך. ברקע הדברים שאול מקבל משמואל הנביא ציווי ללכת ולהשמיד את עמלק ולא להותיר מהם דבר. במהלך ביצוע הפקודה. מספר לנו הכתוב ששאול אינו ממלא את הציווי במלואו והוא מותיר בחיים את הצאן והבקר. הסיבה לסטייה מהפקודה נלמדת מהכתוב שמספר "ויחמול שאול והעם…על מיטב הצאן והבקר". במקביל מספר לנו המקרא שהאל נגלה לשמואל הנביא ומספר לו ששאול לא קיים את הפקודה. כלומר האכזבה נובעת מהתנהלות של שאול המלך שגם הוא ככל העם 'חמל' על הצאן. אולם כאשר שמואל שואל לפשר אי הציות לפקודה משיב שאול "אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר". בתשובת שאול לשמואל הוא מסתיר את חלקו בהפרת הפקודה ומטיל את האשמה בעם, "חמל העם".

תשובת שאול וגישתו המטילה את האחריות על העם יש בה כדי לבטא תפיסה אנטי ממלכתית. בגישה זו שאול המלך מרחיק עצמו מהעם ובמקום להיות חלק מהמעשה, שאול מתרחק מהמרכז ועובר לשוליים. התרחקותו של שאול מהעם מהמרכז, היתה הרקע לאיבוד השלטון והמלכות, כפי שמצאנו בהמשך "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך". למעשה מקרה שאול מלמדנו על חובת ממלכתיות שמתבקשת ממנהיג, כמו גם שמנהיג שמאבד את הממלכתיות יכול לאבד את מנהיגותו.

לעומת זאת במהלך הרדיפות של שאול המלך אחרי דוד כדי להורגו. לדוד היו שתי הזדמנויות בהן  יכול היה להרוג את שאול להסיר את האיום ולהציל את חייו. בשתי ההזדמנויות אנשיו של דוד מייעצים לו להרוג את שאול, ובשני המצבים דוד  דוחה את ההצעה. בפעם הראשונה עונה דוד: "חלילה לי מה' אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח ה' לשלח ידי בו כי משיח ה' הוא", ובפעם השניה קובע דוד "אל תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה". המלבי"ם מסביר שדוד עצמו התחבט ו"היה מסופק בזה, אם כבר נשלמה מלכות שאול, ואם רצון ה' שיומת ע"י הנרדף".

ניתן להוסיף ששיקוליו של דוד נגזרים מעניין הממלכתיות המתבקשת מאיש ציבורי. לעיתים לא השאלה, האם דמות ציבורית פועלת נכון, היא השאלה הנכונה. אלא האם בביצוע אותה הפעולה ניתן לצאת ידי חובת הממלכתיות. כדי להגיע לממלכתיות על איש הציבור לאמץ לעצמו את מידת הצניעות, עליה כותב הראי"ה קוק: "הצניעות ראויה לבני אדם משני צדדים, מצד ייחוסו אל החברה האנושית, שהצניעות היא אחד מיסודי בנין אושר הקיבוץ וביטחונו. והשני, מצד עצמו, מעצם מעלת נפשו האלוקית".

הגר"א בעומדו על חובת האדם כותב: "כי תכלית האדם לשני דברים: אחד לקיים מאמר 'את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור' והשני שייטיב גם לבני אדם ויעשה חסד עמהם כי 'עולם חסד יבנה'" חובת האדם כפי שזו מתוארת בפירוש הגר"א מרחיקה את האדם מהמרכז ותובעת ממנו להיות מרוכז באחר. מחד להניח במרכז את מצוות האל – לחוק, ומאידך להניח במרכז את האדם שכן קיומו ובנייתו של העולם צריכה להיות מושתת על רקע החסד. חסד שתובע מאדם צא מעצמך למען זולתך, אל תסתפק בחובה המוטלת עליך פעל גם לפנים מן החובה ועשה חסד.

אם נשליך דואליות זו על ממלכתיות הרי שזו תדגיש את חובת הזהירות החלה בתנועה אל תוך המרכז ותתן דעתה לשני כיוונים משלימים החוק והנורמה מחד אולם גם האדם והאחר. ומכאן שכדי לצאת ידי חובת ממלכתיות על מנהיג ציבור לכוון את מסלול הציבורי אל המרכז לוודא שמהלכיו מתקדמים במסלול שצועד אל תוך ליבת החברה, ומכאן שיכול וגם פעולה נכונה לא בהכרח שתהיה רצויה, וגם אם היא צודק לא תמיד היא תתיישב עם עקרון הממלכתיות.

הנה כי כן צורות ושכבות רבות למושג 'ממלכתיות' שהמכנה המשותף לכולם הוא התכנסות אל המרכז, כפי שקבע הרב סולבייצ'יק. ומכאן שהפרשה של מרים בה פתחנו מקפלת בתוכה יותר מאשר את היסוד החשוב של איסור לשון הרע את עקרון הממלכתיות. פרשת מרים מבקשת ללמדנו את חשיבותה של ממלכתיות, תכונה הדרושה מכל מנהיג ציבור.

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
משובח כתמיד
חן | 04-06-2020 14:44
רלוונטי ומעניין כמו תממיד
2
מקורי ביותר
לירון | 04-06-2020 21:35
קראתי את הפרשה הזאת עשרות פעמים ואף פעם לא ראיתי את הפרשה באור מקורי כזה, חזק וברוך
3
הרבה רלוונטיות יש במאמרים של עו"ד בן יצחק
עוקב אדוק | 05-06-2020 10:32
כל פעם מופתע מחדש - מדהים, המשך כך