אין שיבה לציון בלי שיבה לירושלים הבירה. מבחינת אדמותיה, ירושלים כוללת את מזרח העיר ואת מערב העיר ושיבה לירושלים כוללת יצירת רוב יהודי.

הרוב היהודי נחוץ מבחינה מעשית ויש הסכמה רחבה על כך, אולם, יש הגורסים שעלינו להיפטר מחלק מירושלים, או להיפטר מחלק מארץ ישראל, וכך יהיה לנו שטח קטנטן עם רוב יהודי.

זה כמובן לא פתרון, הימין הישראלי דוחה זאת והשוליים של השמאל מצטמצמים כל הזמן. היום גנץ לא יעז לומר שהוא תומך בהקמת מדינה פלשתינית למשל, או בחלוקת ירושלים.

היה זה גם לב הרעיון הציוני: העם היהודי- שהינו מיעוט בכל מקום בעולם, יזכה לבנות מחדש את מולדתו ההיסטורית – כרוב.

כמובן שהרוב היהודי הנכסף לא נוצר ברגע אחד, רק מכוח זה שהכרזנו על עצמנו כ“מדינה” ביום ה באייר תש”ח. הרוב היהודי בירושלים לא יווצר ולא יתחזק רק מכוח העובדה שצה”ל שחרר את ירושלים ויהודה ושומרון ביום כ”ח באייר בימי מלחמת ששת הימים.

רוב יהודי הוא יעד לאומי שמצריך מאמץ. כולל מאמץ מחשבתי ושלטוני.

ישנם שני אמצעים שבכוחם ליצור רוב יהודי בארץ ישראל המערבית: עלייה והתיישבות. אמצעים אלה הם הייעוד של כל ארץ ישראל המערבית על פי מסמכי היסוד של התנועה הציונית, וכן, גם על פי סעיף 80 לחוקת האו”ם.

כלומר, אכלוס ארץ ישראל המערבית ברוב יהודי, שזה במילים אחרות הפיכת המאזן הדמוגרפי, או ייהוד – אושר אפילו על ידי הקהילה הבינלאומית. רק שאויבינו נוטים להשכיח זאת ולא תמיד אנו מזכירים את העובדות הנשכחות, גם לא לעצמנו.

הקהילה הבינלאומית הכירה בכך, שאדמות המדינה (קרקעות ארץ ישראל שלא שייכות לאנשים פרטיים) יעברו בארץ ישראל המערבית לעם היהודי, לצורך התיישבות יהודית צפופה.

נוהל מוכתר

בפועל, היישום עוד לא יצא לפועל. בירושלים למשל, מזרח העיר מיושב על ידי רוב ערבי גדול, שברובו לא מחזיק במסמכי בעלות. או שהם רכשו את בתיהם כדין אך לא דרשו שום אסמכתא מאיש, או (יותר סביר) שרבים מהם מעולם לא רכשו את בתיהם.

הסיבה למצב הכאוטי והאנטי-ציוני הזה הוא “נוהל מוכתר”. נוהל המאפשר כיום לכל ערביי מזרח ירושלים במדינת ישראל לקבל אישורי בנייה גם אם הם אינם בעלי הקרקע. כל מה שהם צריכים הוא להביא פתקית מהמוכתר. האם בבת-ים או ברמת השרון אפשר לבנות רק על סמך פתקית מרב השכונה? וודאי שלא.

למצב הסוריאליסטי הזה יש סיבות היסטוריות שונות. הסיכוי שנרד ל-0% שימוש ב”נוהל מוכתר” בעתיד הקרוב הוא קלוש, למרות שחל שיפור. לכן, יש לדאוג לבלום את הנזקים הגדולים, לכל הפחות.

(צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

כדי לעשות כן, יש לדאוג שכל מי שבונה בשכונות הערביות בירושלים על פי “נוהל מוכתר” וללא מסמכים, דבר שקורה גם היום כי נציגים רבים במועצת העיר טוענים ש”אין ברירה” – אזי, לפחות שאותו אדם יאשר בחתימת ידו שידוע לו שמדינת ישראל לא מכירה בבעלותו על השטח.

הצעד הקטן והחיוני הזה אמנם טרם בוצע על ידי ראש העיר משה ליאון – אך הפרוצדורה הונחה לפניו. ויש גם שר חדש לענייני ירושלים. כך מגנים על ירושלים כבירת העם היהודי – דואגים שאף ציבור לא ישתלט ולא יתגלגלו לידיים פרטיות, אדמות לא-להם.

לא קל להיות ראש עיריית ירושלים, אבל יתכן שמשה ליאון יעמוד במשימה. במיוחד לאור העובדה שהמשרד לענייני ירושלים נשאר גם בממשלה הנוכחית בידי גוש ימין-ליכוד. יש גם סגן ראש-עיר חדש, עם גישה רעננה ובריאה לבעיית נוהל-מוכתר.

סוזי דים היא דוברת מטות ערים