"בגלל ארטיק לא בוכים ככה!" – האומנם? אחד הדברים המרתקים בקשר עם הילדים הוא השוני בתפיסות העולם, בדרך המחשבה וגם בין עולם הרגשי של ילדינו לשלנו. האתגר שבדבר מאלץ אותנו לנסות 'לצאת מהראש שלנו' ו'להיכנס לראש 'של הילד. לא, זה לא פשוט. כבר שנים רבות לא היינו ילדים וקשה לנו להתחבר לעולמם.
אני שומעת הורים אומרים לילדיהם: " בגלל כזה דבר אתה בוכה? שווה לבכות בגלל ארטיק שנפל???", "אז הוא לקח לך רגע את הצעצוע, אז מה? תכף הוא יחזיר, מה יש לכעוס כל כך?", "זו רק מכה קטנה, זה לא נורא" .
מי אמר?
מתוך עיניים של מבוגר: הארטיק שנפל נראה שולי. המכה הקטנה שהילד קיבל תעבור עוד דקה, וצעצוע זה בסך הכל צעצוע! אפשר תמיד לקחת אחר.
כשאתה הורה אתה עסוק בעולם תוכן שנחווה אצלך הרבה יותר מהותי וחשוב: פרנסת המשפחה, חינוך הילדים, מטלות הבית הרבות, ניהול הזמן, תכנון לעתיד, בניית קריירה ועוד. מה הוא ארטיק שנפל לעומת כל זה? וצעצוע שנחטף?
פה טמונה הטעות הנפוצה שמרחיקה כל כך בין הורים וילדים.
בעולמו של הילד צעצועים הם החפצים היקרים ביותר, הם שייכים לעולם הדמיון שלו, הם מעסיקים את מחשבתו…הוא חש אליהם חיבור רגשי וגם מעוררים אצלו רגש בריא של שייכות -'זה שלי!'.
בעולמו של ילד הארטיק שהוא כל-כך חיכה לו – זה שהוא חלם כבר להרגיש את טעמו בפה, זה שהוא הכי אוהב, שאבא קנה במיוחד, כרגע נפל. זו ממש התנפצות של חלום.
כנסו לראש של הילד
אז מה תעשו עם זה? ראשית נסו 'להיכנס לראשו ולבו של ילד': מה חשוב ל-ה-ם בחיי היום יום הילדותיים שלהם? למה הם קשורים? מה יכולה להיות הסיבה לגל הרגשות המתפרצים האלה? ואז תנסו את ההשערה שלכם – איתם.
היו ספקנים בנוגע ליכולת שלכם לנחש את הרגשות של הילדים שלכם, ועכשיו-תשאלו אותם. "אתה בוכה כי הארטיק הזה היה ממש חשוב לך, אה? חיכית לו כל כך ועכשיו אתה עצוב שאין לך אותו יותר? אולי כי אתה לא יודע מתי יקנו לך שוב ארטיק שכזה?…"
ולסיום – כדי לעזור להורים להתחבר לתחושה קשה של ילד על אותו ארטיק שנפל (לדוגמה), אני אומרת להם בחיוך לדמיין שפיטרו אותם, חס וחלילה מהעבודה. הרגשה לא טובה, נכון? אז ככה עלול לחוש ילד שחווה אכזבה ממשהו שקורה בעולמו הוא.
זה כבר נהיה יותר מתקבל על הדעת לבכות קצת בגלל זה, לא?
==============================
נעמה וקסמן – עובדת סוציאלית ומדריכת הורים
אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
