אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

לא מבינים מה הילד שלכם רוצה? כך תכנסו לראש שלו

אחד הדברים המרתקים בקשר עם הילדים הוא השוני בתפיסות העולם ובדרך המחשבה - האתגר שבדבר מאלץ אותנו לנסות 'לצאת מהראש שלנו' ו'להיכנס לראש' של הילד (וזה ממש לא פשוט). מדריכת ההורים נעמה וקסמן בטור שיעזור לכם להבין את הילדים טוב יותר

הורים: זו הטעות שמרחיקה ביניכם לילדים
  (צילום: שטארסטוק)

"בגלל ארטיק לא בוכים ככה!" – האומנם? אחד הדברים המרתקים בקשר עם הילדים הוא השוני בתפיסות העולם, בדרך המחשבה וגם בין עולם הרגשי של ילדינו לשלנו. האתגר שבדבר מאלץ אותנו לנסות 'לצאת מהראש שלנו' ו'להיכנס לראש 'של הילד. לא, זה לא פשוט. כבר שנים רבות לא היינו ילדים וקשה לנו להתחבר לעולמם.

אני שומעת הורים אומרים לילדיהם: " בגלל כזה דבר אתה בוכה? שווה לבכות בגלל ארטיק שנפל???", "אז הוא לקח לך רגע את הצעצוע, אז מה? תכף הוא יחזיר, מה יש לכעוס כל כך?", "זו רק מכה קטנה, זה לא נורא" .
מי אמר?

מתוך עיניים של מבוגר: הארטיק שנפל נראה שולי. המכה הקטנה שהילד קיבל תעבור עוד דקה, וצעצוע זה בסך הכל צעצוע! אפשר תמיד לקחת אחר.

עוד באותו נושא

לתת עונשים לילדים – מה הבעיה עם זה?

כשאתה הורה אתה עסוק בעולם תוכן שנחווה אצלך הרבה יותר מהותי וחשוב: פרנסת המשפחה, חינוך הילדים, מטלות הבית הרבות, ניהול הזמן, תכנון לעתיד, בניית קריירה ועוד. מה הוא ארטיק שנפל לעומת כל זה? וצעצוע שנחטף?
פה טמונה הטעות הנפוצה שמרחיקה כל כך בין הורים וילדים.

בעולמו של הילד צעצועים הם החפצים היקרים ביותר, הם שייכים לעולם הדמיון שלו, הם מעסיקים את מחשבתו…הוא חש אליהם חיבור רגשי וגם מעוררים אצלו רגש בריא של שייכות -'זה שלי!'.

בעולמו של ילד הארטיק שהוא כל-כך חיכה לו – זה שהוא חלם כבר להרגיש את טעמו בפה, זה שהוא הכי אוהב, שאבא קנה במיוחד, כרגע נפל. זו ממש התנפצות של חלום.

כנסו לראש של הילד 

אז מה תעשו עם זה? ראשית נסו 'להיכנס לראשו ולבו של ילד': מה חשוב ל-ה-ם בחיי היום יום הילדותיים שלהם? למה הם קשורים? מה יכולה להיות הסיבה לגל הרגשות המתפרצים האלה? ואז תנסו את ההשערה שלכם – איתם.

היו ספקנים בנוגע ליכולת שלכם לנחש את הרגשות של הילדים שלכם, ועכשיו-תשאלו אותם. "אתה בוכה כי הארטיק הזה היה ממש חשוב לך, אה? חיכית לו כל כך ועכשיו אתה עצוב שאין לך אותו יותר? אולי כי אתה לא יודע מתי יקנו לך שוב ארטיק שכזה?…"

ולסיום – כדי לעזור להורים להתחבר לתחושה קשה של ילד על אותו ארטיק שנפל (לדוגמה), אני אומרת להם בחיוך לדמיין שפיטרו אותם, חס וחלילה מהעבודה. הרגשה לא טובה, נכון? אז ככה עלול לחוש ילד שחווה אכזבה ממשהו שקורה בעולמו הוא.
זה כבר נהיה יותר מתקבל על הדעת לבכות קצת בגלל זה, לא?

==============================

נעמה וקסמן – עובדת סוציאלית ומדריכת הורים

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
לחזור קצת להיות הורים אותנטיים
רחל | 19-05-2020 19:36
עד לא מזמן חשבתי כמוך. אבל די. זה ככ מתיש ומאולץ. לא צריך לזלזל בעצב של הילד על ארטיק שנפל, אבל לנהל את השיח שאת מציעה? לא. זה מאולץ וטרחני ולא אמין ומנתק אותנו ההורים מהאינסטינקטים שלנו. ולא מטפח את היכולת להתמודד עם תסכול. מציעה לומר-באמת חבל שהארטיק נפל אבל לא נורא. וזהו. כי זה מתחיל בארטיק וממשיך בדברים מורכבים יותר. לא כל דבר הוא דרמה ולא צריך כל הזמן להיכנס לראש שלהם. מותר להם גם לשמוע מה אנחנו חושבים ומרגישים גם אם זה שונה ממה שהם מרגישים. יותר ממותר. חשוב!
2
סימן טוב
דניאלה גור | 19-05-2020 20:15
לא יוכל להיות סינגל יותר טוב ממך עלה והצלחה
3
חינוך אשכנזי מגדל בעיקר ילדי כאפות ולהטב"ים
ירדן | 23-05-2020 22:53
כול ההשכלה שלך שווה ל