עם תחילת הדלקת הציונות הדתית במירון, הרבנית ימימה מזרחי התייחסה הערב (שני) בראיון לסרוגים לתחושות כלפי החגיגה המצומצמת בצל משבר הקורונה, ואיך המגבלות מתקשרות לנושא של ל"ג בעומר ורבי שמעון בר יוחאי.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: סרוגים)

"זה חסר, יש צביטה קטנה בלב, אבל מצד שני יש הבנה של התורה של הרבי שמעון, שמדברת על הפנימיות. התרגלנו לכל הרשתות שאומרות לנו שאם אתה לא שם אתה לא קיים, ורבי שמעון רוצה משהו אחר – גם אם אתה לא שם אתה קיים והתפילה קיימת, ואלוקים קיים. אז יש השנה משהו מאד מיוחד".

"כל הזמן אמרתי שהר מירון צפוף מאי פעם, מכיוון שהוא צפוף ברצונות. יש לי אלפי שמות מכל העולם של אנשים ששמעו שאני מגיעה וזרמו בכזה רצון אדיר. אני חושבת שזה השנה הראשונה שהבנתי למה החג הזה מסומל על ידי חץ וקשת – הבקשות הן יריות מרחוק של חץ מכל הלב, ויש כאן כמיהה גדולה, מרגישים את זה".

הנוכחות הנשית כאן זעומה עד לא קיימת

"רבי שמעון שואל אותנו שאלה אחת – איך תצאו מהמערה? כשתצאו מהסגר באופן מוחלט, איזה אנשים תהיו? האם שוב תישרפו בעיניכם את מי שתראו או שתזכו לסלחנות, אהבה והכלה של העם המופלא הזה. אני מרגישה היום את ההר הזה הער כולו געגוע אדיר, בפרט לנשים – כי הנוכחות הנשית כאן זעומה עד לא קיימת, והגעגוע הזה צועק פה ואני חושבת שהגעגוע הזה צועק פה תפילות שלא נצעקו פה אף שנה".

את דבריה סיימה בברכה לנשים שנותרו בבית: "בעזרת ה', שנבין שיש מצב כמו שנאמר בפרשת השבוע – 'והתהלכתי בתוככם'. שיש לכל אחד בלב רבי שמעון, צדיקים ואמונה, ולפעמים לא צריכים להיות דווקא שם כדי להרגיש קיים. אנחנו נבחנים פה בפנימיות שלנו – האם יש לנו מדורה גם בלב, האם אפשר להתפלל גם לא כאן ולהרגיש אש בלב".