מעטים זכרונותיי מסבי, חכם ציון זרחיה שטח ע"ה. אך אחד הדברים שאני כן זוכר הוא האופן בו היה שר בהתלהבות אדירה את הפיוט בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ. חותנו, חכם אברהם ישוע, שימש כאב בית הדין באלכסנדריה. הקהילה העשירה בה היה חי, יכלה הייתה לפרנסו, אך הוא העדיף כמנהג רבותיו, לעבוד כצורף עד השעה ארבע אחר הצהריים ורק אחר כך ללכת לבית הדין.
למעשה, בביתם היה שילוב של לימוד קבלה יחד עם חיבור פשוט של תורה ומלאכה. מבחינתם, רשב"י דגל בתחילת ימיו בתורה לבד, אלא שעם השנים, לאחר יציאתו מהמערה, חזר בו מדרכו והחל מתקן את העולם וחי חיי דרך ארץ.
נזכרתי בכך לאחר שפורסם על "מתחם הציונות הדתית" באירועי ל"ג בעומר בקבר רשב"י. רבים האנשים אשר קידשו את תורת רשב"י אשר לפני היציאה מהמערה, או את זו שלא נפסקה להלכה. הגדרת המתחם החדש יכולה להיות הזדמנות פז להחזיר את תורת רשב"י – זו שלאחר יציאתו מן המערה.
בהמשך למחלוקת הידועה בברכות ל"ה, בין רבי שמעון בר יוחאי לרבי ישמעאל סביב השאלה האם לעבוד או רק ללמוד תורה, מביאה הגמרא את דברי אביי: "הרבה עשו כרבי ישמעאל", כלומר עבדו ולמדו תורה, -"ועלתה בידן". והיו שעשו "כרשב"י", כלומר למדו תורה בלבד, -"ולא עלתה בידן". דברי אביי מחייבים תשומת לב. הוא לא אומר כיצד ראוי לנהוג מצד השאלה הכלכלית. הוא מציין שכלפי שמייא, סיכוייהם של מי ששילבו חיי תורה ועבודה להגיע לחיי שלמות רוחנית, גבוהים יותר מהסיכויים של אלו שרק למדו.
בימינו, עם חלוף שלושה דורות של ציבור שתורתו אומנותו, ניצבים לפנינו שני הדגמים שהובאו בגמרא: החרדי כממשיכו של רבי שמעון בר יוחאי וחובש הכיפה הסרוגה כממשיכו של רבי ישמעאל. על רקע דברי הביקורת שאמר בשבוע שעבר שלמה בניזרי, אבקש לטעון כי ניתן לצאת ולהכריז בגאווה: למרות שלא הכל עלה בידינו, ויש הרבה מה לתקן, יש פירות ברוכים לדרכו של ר' ישמעאל.
למרות (ואולי דווקא בגלל) שהציונות הדתית עסוקה עד מעל לראש במדע, באקדמיה, בצבא, בהתיישבות ובעצם בכל מימדי העשייה של מציאות החיים, היא הצליחה להעמיד תלמידי חכמים, ישיבות מפוארות וחידושי תורה שיישארו איתנו גם באלפי השנים הבאות. אמנם ישנם קשיים רוחניים ועוד הרבה לאן ללכת מבחינת שמירת כל המצוות, אולם בראיית המכלול יש כאן ציבור ירא שמיים, שחי את חייו לפי התורה ומתעלה בה מעלה מעלה. בעוד אלפיים שנה, כשבנינו יפתחו את "ענן הספרים היהודי" הם ימצאו שם את מהפכת לימוד התנ"ך, את פיתוח הלכות מדינה, את ניתוח ספרות האגדה, את מהפכת לימוד התורה הנשי, את עולם המחשבה העשיר שהביאה הציונות הדתית ועוד.
ואכן מדרש האגדה המפורסם על יציאתו של רשב"י מהמערה, מתאר את השינוי התפיסתי שחל בו ממצב של אמונה ברוח, בתוך מערה המנותקת מן העולם, אל מצב שבו הוא מתחיל בתיקון גופו ובתיקון העיר טבריה על ידי טיהורה ממתים, פעולה המשלבת בין צרכים חומריים לבין צרכים רוחניים. רבי שמעון עובר ממצב שבו הוא שורף את החוֹרְשִׁים והְזוֹרְעִים מפאת התמקדותם בחיי שעה, למצב שהוא מבין שעבודתם היא חלק בלתי נפרד מהעולם.
הרב קוק באורות התחייה כ"ז, אינו רואה את חייו של רשב"י כסותרים, אלא ככאלה שמתאימים לזמנים שונים: "… רק בזמן החורבן, וקרוב לו, שהחיל הישראלי נעתק מאדמתו והוצרך להכיר את תעודתו רק במעמדו הרוחני המופשט, הושרשה ביחידים הדרכה לפרישות מחיי שעה בשביל חיי עולם, וגם ע"ז יצאה מחאה שמימית. אבל כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסידורים המדיניים והחברתיים נעשה חלק מתכנית פעלי הכלל, הרי הם הם גופי תורה…".
נראה כי רבים מהציבור החרדי אשר פוקד את קבר רשב"י בהמוניו, מתמקד דווקא בחלק הראשון של המדרש בהיותו במערה. הניתוק וההיבדלות מן העולם תפסה את עיקר דמותו מבלי לראות את התהליך שעבר ומבלי להפנים שבענייני עבודה, הלכה נפסקה כרבי ישמעאל.
"מתחם הציונות הדתית" הוא הזדמנות נפלאה לבא ולהכריז בגאווה את מה שחז"ל כבר הורנו להלכה, שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון. תורת רשב"י איננה צריכה להתמקד בתקופת היותו במערה, כפי שילדיי תמיד מציירים בגן בימים אלו, אלא דווקא בתקופה בה עסק בתיקון ובחיבור הגוף והרוח. בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ.
=======
שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת 'נאמני תורה ועבודה'
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
