ניצולת השואה לסרוגים: "מקבלת את הכל באהבה" - סרוגים

ניצולת השואה לסרוגים: "מקבלת את הכל באהבה"

לאה ראובני נבחרה להדליק משואה בעצרת ביד ושם, בראיון לסרוגים היא מתארת: "זה מרגש מאד, אבל לא פשוט. זה יום קשה" ובמסר נחוש: "חובה להעביר הלאה וללמוד, לא לשכוח, אסור לשתוק"

<a href='/נבחרת-סרוגים/?authorName=עטרה-גרמן'>עטרה גרמן</a>, חדשות סרוגים
ניצולת השואה לסרוגים: "מקבלת את הכל באהבה"
  (צילום מסך מתוך כאן 11)

ניצולת השואה לאה מרים ראובני, המתגוררת בדיור מוגן בגבעתיים, הדליקה הערב (שני) משואה מרחוק בעצרת הממלכתית ביד ושם. "זה מרגש אותי מאד, זה לא פשוט. זה יום קשה", היא מתארת בראיון לסרוגים. "להדליק משואה ביד ושם היה הפתעה בשבילי, זה בלי קהל וגם אחר, אבל אני אומרת תודה גם לזה".

"זה לקח 4 שנים והשנה אני הוזמנתי להדליק משואה. בגלל המצב שלנו בישראל זה קצת אחר, אבל אני מקבלת את זה באהבה", מספרת ראובני על קבלת ההודעה שהיא תדליק משואה. "נודע לי אחר כך שמישהי מהמשפחה טיפלה בזה 4 שנים והשנה זה יצא אל הפועל. לא דמיינתי שזה יהיה בצורה כזאת, אבל אני מקבלת את הכל באהבה. אם את לא יכולה לשנות דברים, את צריכה ללכת לפי המצב".

עם מי את ראית את הטקס? "אני בדיור מוגן, ואני לבד בחדר, כמה שפחות בגלל הקורונה אנחנו יוצאים. ואין לי בעיה לשהות לבד כי אני רוצה להתייחד עם אבא שלי וכל כך הרבה שנספו בשואה. אז אין לי בעיה להיות לבד – זה קשה, אבל זה מה שאני מרגישה. זה רק בגלל הקורונה, אם לא –  הייתי הולכת ליד ושם. אני לא מחפשת שיהיה מכובד, אבל להיות במדינה שלי ולהדליק את המשואה לזכר אבא שלי וכל כך הרבה במשפחה – בהחלט ריגש אותי מאד".

עוד באותו נושא

סיפורם של ששת מדליקי משואות הזיכרון ביד ושם

את בעצמך עברת את השואה? "בהחלט. לא הייתי במחנות ריכוז, אבל בגיל 14.5 הייתי הגדולה מ-6 ילדים שברחו מבלגיה לצרפת, ומשמה דרך איטליה – והייתי בדרכים הרבה. את השואה הרגשתי טוב מאד. הייתי 4 שנים ברחוב בשביל המשפחה, וגם לא שיתפתי את ההורים במה שעבר עליי. זה לא זמן נורמלי, אבל לא חשבתי על זה".

אני לבד הערב, רוצה להתייחד עם אבא שלי

את יודעת על שאר מדליקי המשואות? "כן, קיבלתי לפני כמה ימים עיתון והיה בו את התמונות – אז גם אני הייתי שמה. אצלנו בכל בניין יש את אם הבית, והיא שמה את התמונה שלי במעלית של הבניין כך שכל הדיירים יראו את זה. הרבה אנשים התקשרו אלי אחרי שראו את התמונה שלי, וזה מאד ריגש אותי – אבל הערב אני מעדיפה להיות לבד בחדר ורק לראות את זה. יש לי גם משפחה בארץ, ואני יודעת שכולם יראו את זה בטלוויזיה – אז נהיה ביחד באותה השעה, גם אם כולנו בנפרד ואני לבד".

בנימין מספרת על הקשר האחרון עם אביה שנרצח בשואה:  "ביום הזה זה קשה לי מאד, כי יש לי כל כך הרבה בני משפחה שנספו בשואה – אבל הכי היה לי קשר עם אבא שלי. הוא היה מאד מיוחד, וזה מאד כואב לי – אז בערב הזה אני זקוקה לזמן עם עצמי. מהמשפחה שלי כל האחים נשארו בחיים, אבל אני הייתי המבוגרת ביותר ואחראית עליהם מגיל 14.5. עברתי לא מעט, אבל העיקר שעברתי את זה, נלחמתי על המשפחה שלי".

לאה מרים ראובני- קרדיט ישראל הדרי

יש לך מסר לצעירים לגבי השואה? "להעביר את זה הלאה, לא לשכוח, וללמוד. בכל שנה יש פחות ניצולי שואה, ואסור שאנחנו נשכח את זה עם הזמן. זו טרגדיה איומה שקרתה לעם שלנו, ואני חושבת שאנחנו צריכים לאחד את העם וללמוד ממה שקרה בשואה – לטוב ולרע – ולפי זה להתנהג במדינה שלנו. בתקופה זו יש כל כך הרבה התנדבות, יופי, ועזרה, אבל יש גם דברים אחרים – ואנחנו צריכים ללמוד להיות חזקים ולהיות ביחד. לא חייבים לחשוב אותו דבר, אבל לדאוג שבאמת תהיה אחדות במדינה".

להעביר את זה הלאה, לא לשתוק

"יש נוער פנטסטי ויוצא מהכלל, יש אנשים שתורמים המון. אבל הייתי רוצה שלא רק במצבים האלה, אלא כל הזמן. יש לנו את היכולת לזה. הם העתיד שלנו. אנחנו צריכים ללמוד ממה שקרה ולהעביר את זה הלאה, לא להשתיק את זה – כי לפעמים זה קורה, ואני לא מוכנה לזה. למה כשקורים טרגדיות פתאום אתה רואה את הנוער שלנו, כמה התנדבות יש, וכמה יכולת, ואחר כך לא? למה שלא יהיו ככה כל הזמן?".

"לשמור שבת כמה שאפשר – זו מתנה. יום אחד בשבוע של עונג שבת, לשהות יחד כמשפחה, וזה ליהנות מהחיים. אני זוכרת שכשהייתי ילדה, בשבת הייתי קוראת בספרים על כל מיני דברים רוחניים – ונהניתי מזה. השבת זו מתנה לישראל, שכל אחד יום אחד בשבוע יכול לנוח ולהנות, ולא כל הזמן לעבוד קשה ולהיות בדרכים. אני מאד פתוחה ומכבדת הכל בדרכו"

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
בלי הזיכרון הפעלתני של השואה אין תקומה
משה אהרון | 20-04-2020 23:47
שואה ותקומה נכרכו יחדיו בבחינת סוף כבסיס להתחלה החדשה - הגאולה השלמה (משה אהרון ) תורתת ישראל מסתיימת ולא בכדי בשירת האזינו ששם נתפרו הקצוות של סוף הגלות . ותחילת הגאולה השלמה. על כן שירת האזינו היא למעשה : שירת השואה והתקומה. ואי אפשר להן לאלו : בלי זו עם זו. שגם מפתחות התקומה עשויים מחומרים שבבסיס השואה . עתה שדור השואה הולך ונעלם . צריך להערך וביתר שאת לעלות קומה של זיכרון , שימור . ותיעול וניצול ערכי ורעיוני אל עבר הגאולה השלמה גאולת כלל האדם באשר הוא אדם
2
בלי משפט השואה - אין מפתחות לתקומה
משה אהרון | 20-04-2020 23:49
בסד. זכינו לדור שזכה לעמוד נחוכה מול פני אלוהיו בתהליך מתגלגל של גאולה. ובסך בכל הכלמנו פניו, בכך שלא התמודדנו עם הגיבנת המעיבה של השואה. התמודדות תיאולוגית אמיצה. הקריאה בשירת האזינו - שירת השואה והתקומה של : ואמר אי אלוהימו צור חסיו בו נשארה יתומה ותלויה באויר וללא כל מענה. הגיע העת להתמודד עם השואה מבחינה תיאולוגית . לערוך משפט ציבורי היסטורי ופומביי ואולי בחסות האומות המיוחדות ..... ואשר בו כנסת ישראל בשם כל העולם תתבע את אלוהיה על העלמותו בשואה. במשפט שכזה תתגלה לנו אמת נעדרת שבלעדיה נתקשה להתקדם הלאה אל עבר התקומה השלמה.
תתבעו את מי שקדח בשכבת האוזון הרוחנית
תשובה | 22-04-2020 10:15
התשובה כתובה במקורות שלנו בכלי יקר בפרוש על שמות כ ז. שם כתוב במפורש על הפולחן של הרפורמים שהוא גורם היפך הברכה בעולם כולו ופוגע באילן כולו. הרפורמים הפולחן שלהם מורכב מאוסף של ברכות לבטלה ולכן גרם להיפך הברכה והחמור מכל זה שהם אפילו לא למדו לקח ומתעקשים שוב ושוב להגיד דווקא לכותל דווקא לשריד בית מקדשנו דווקא לחלל את הקודש במקום הכי קדוש עם טקסים של אוסף של ברכות לבטלה ושל כפירה ושל התרסה ושל לעג נגד אלקים ונגד חוקיו ***ואין פוצה פה. והשוטרים עומדים מנגד גם כשהם עוברים על החוק. ושלטון החוק עומד מנגד והפרקליטות מתחמקת והשופטים פוסקים משפט שקר והעיקר לא להעמיד אותם מול האמת ולו לומר להם את האמת: אתם חבורת פושעים עלובה שפושעת נגד האנושות ומקומכם בכלא עד שתחזרו בתשובה. *** זה נורא ואיום אבל האם לא למדנו את הלקח???? לא הספיקה לנו שואה? לא הספיקה לנו קורונה? מתי נלמד לכבד את דתנו? מתי נלמד לכבד את אלקינו? ואגב, בתוך פרשת האזינו שהזכרת בתגובתך, יש (גם) את 2 הפסוקים הבאים: לב,טז יַקְנִאֻהוּ, בְּזָרִים; בְּתוֹעֵבֹת, יַכְעִיסֻהוּ. לב,יז יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱ-לֹה אֱלֹהים, לֹא יְדָעוּם; חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם. ובתוך פסוק טז נמצאות האותיות של המילה קורונה, ובתוך פסוק יז נמצאות האותיות של המילה שואה. אולי אין סיבה לקטרג בעת זאת, אבל מתי סוף סוף נלמד את הלקח ונלמד לכבד את האמונה שלנו, את הדת שלנו, את אלקינו????