אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

נגיף הקורונה וחג פסח – מבט אמוני

אנחנו בהסגר - של בניה, של צמיחה, של התעלות. כשנצא ממנו לחירות - נשמח! הרב יוסף צבי רימון, ראש בתי המדרש של המרכז האקדמי לב עם מבט אמוני על חג הפסח בהסגר

נגיף הקורונה וחג פסח – מבט אמוני
  (צילום: המרכז האקדמי לב)

הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק א, א-ג) מלמד אותנו שכל צרה שמתרחשת, אמורה להביא אותנו להתבוננות. אין אנו שואלים מדוע אירע הדבר, אלא שואלים מה האירוע אומר לנו. כיצד אנחנו נהיה טובים יותר בעקבות האירוע. זוהי מגמתנו.

אמנם, ישנה גם נקודה נוספת. גם המציאות הקשה כשלעצמה, פותחת דברים חדשים שיכולים להעצים אותנו. אין אנו רוצים את הרע חלילה. אדרבה, אנו מתפללים להסרתו במהרה. אולם, גם בתוך מציאות של רע, ישנם דברים שעשויים לקדם אותנו. לא תמיד ניתן לראות דברים אלו, בוודאי לא באירוע עצמו, אולם, ישנן פעמים רבות שבהן ניתן לזהות הזדמנויות חדשות גם במצבים קשים.

כזו היא הקורונה. מצד אחד, מדובר על מציאות קשה, מציאות של מחלה ומגפה הפושטת בכל העולם. מחלה שכבר גבתה מחיר בחייהם של אנשים רבים מאוד. אולם, בתוך מציאות זו, עלינו לזהות את הדברים שבהם יכולים אנו להתקדם, ובמיוחד את הדברים שבהם יכולים אנו להתקדם דווקא בתוך מציאות זו. מגמתנו היא, שהעולם שלאחר הקורונה יהיה טוב יותר מאשר זה שלפני הקורונה.

הסגר פסח

ליל הסדר במצרים – כל משפחה מסתגרת בביתה "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" (שמות י"ב).

המשחית עומד להשחית. בחוץ מסתובבים רעים וטובים.בכדי להינצל צריך לקבל החלטה: היכן אתה נמצא! בכדי להינצל צריך לקבל החלטה ברורה של התנתקות מן הרוע, התנתקות מן הרשע, והתכנסות פנימית.

ההסתגרות היא שהביאה את עם ישראל להגיע לשורש הפנימי שלהם. להגיע לעצמותם. להגיע לחיבור אמיתי להשם.

זו מהותה של המצה, שיש בה רק קמח ומים, ללא תוספות. נאמנות לאמת הפנימית, לזהות היהודית (עיינו בכך בהרחבה בהגדה של פסח שכתבתי– הגדה ממקורה, שירת מרים).

ישנו גם הסגר של מצורע, הסגר שבו המצורע מתרחק מן המחנה. אך כאמור ישנו הסגר אחר, הסגר של פסח, הסגר של "לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר", הסגר של התעלות, של בנייה.

מהו ההסגר שלנו בקורונה? הסגר של מצורע, של הסתגרות בכדי שלא לפגוע באחרים ואולי הסגר כדי שלא לפגוע בעצמנו, או שמא זהו הסגר של התעלות, הסגר של עלייה, הסגר של הכניסה לבית במצרים.

הדבר תלוי בנו! אם נרצה, ההסגר יהיה הסגר של מצורע. הסגר שבו נמצאים כל העת בתחושת צרה וצוקה, הסגר על עצבנות, הסגר של מרירות.

אולם, אם נרצה נוכל להפוך את ההסגר להסגר של התעלות. ישנם דברים שאינם בשליטתנו: איננו יכולים לעצור את המגפה (אם כי יכולים אנו, ואף מחויבים, לנקוט בכל אמצעי הזהירות שדורש משרד הבריאות!). אולם, יכולים אנו להחליט כיצד ייראה ההסגר הפנימי שלנו.

הבית והיציאה מן הבית

הבית – הוא המקום שבו אפשר להגיע לבירור עצמי, לחוסן משפחתי ולחיבור מיוחד עם הקב"ה.

ברשות הרבים ישנו מרחב עצום, אין סוף הזדמנויות, אולם, הוא מגיע רק עד לגובה של עשרה טפחים. רשות היחיד קטנה יותר, מצומצמת יותר, אבל דווקא שם, מתוך הצמצום מגיעים לעוצמות אדירות – רשות היחיד בוקעת ועולה עד הרקיע (שבת ז.). דווקא בתוך רשות היחיד ניתן לגלות עומקים מיוחדים, עוצמות מיוחדות.

המטרה שלנו, לנצל את המציאות הזו, כדי שבאמת תרומם אותנו, כדי שנצא ממציאות זו מרוממים יותר וטובים יותר: ננסהלחשוב כל יום מה ניתן לעשות עם הילדים כדי שבאמת תהיה בנייה משפחתית, מה ניתן לעשות לחיזוק הזוגיות, מה ניתן לעשות עם עצמנו כדי להתרומם. גם אם לא נצליח בתכניות, לא נכעס, אלא נשמח על מה שהצלחנו וננסה שוב ביום המחרת.

ישנן נקודות נוספות שמתעצמות במציאות זו:

חשים מי בעל הבית האמיתי בעולם – העולם שעד לפני כמה שבועות, הרגיש חזק ויציב, חש פתאום שהוא על בלימה, חש פתאום שיש מנהיג לבירה, חש פתאום את הצורך להתפלל. האם מי מאיתנו חשב ב"נתנה תוקף" בראש השנה, שהמלים "מי ברעש ומי במגפה" יהפכו להיות כל כך רלוונטיות?

המציאות הנוכחית הביאה את העולם כולו, ובמיוחד את עם ישראל, לפעול, לדאוג ולחשוב על המבוגרים, הזקנים והחלשים! כולם נמצאים בהסגר, בעיקר בכדי שהם לא ייפגעו (אולי תיקון לסין שפגעה בחלשים…).

העולם לא נלחם אחד בשני, אלא כולם יחד נלחמים בקורונה, ברוע! גם בתוך מדינת ישראל, רואים אנו ניצני אחדות (שבע"ה יביאו גם להקמת ממשלה של אחדות), שהגיעו בעקבות הקורונה.

אנו מתפללים על החלמת החולים והפסקת המגפה, אבל בד בבד יודעים שהשם מוביל את עולמו בצורה טובה, ובוודאי מוביל את כנסת ישראל לטוב (עיין אורות המלחמה א'). אני מאמין שהעולם שאחרי הקורונה יהיה טוב יותר מהעולם שלפני הקורונה. כנסת ישראל שאחרי הקורונה תהיה זכה יותר וטהורה יותר, מאשר זו שלפני הקורונה. כל יחיד ויחיד, היה במצב נעלה יותר ומזוכך יותר לאחר הקורונה.

כעת אנחנו בהסגר, אולם, הסגר של בניה, הסגר של צמיחה, הסגר של התעלות. כשנצא בע"ה מן ההסגר, נשמח בכל אדם שנפגוש; נתעניין בכל אדם; נהיה רגישים יותר לאנשים מבוגרים ולאנשים בעלי קשיים אחרים; נבחין בטוב האדיר שהשם נתן לנו – עצים פורחים, עולם נפלא; נתרגש ונתרומם מתפילה בציבור; נבין שגם בעולם העשייה החשוב, ישנו עולם ביתי החשוב ממנו, משפחה, זוגיות, ילדים, נכדים; נבין שלעתים צריך לעצור את העשיה, ולשאול את עצמנו 'לאן אני רץ?'; נבין שניתן לשמוח בחתונה צנועה מבלי להוציא כספים שאין לנו; נבין מי מנהל את העולם, ועד כמה אנחנו צריכים להודות לו יתברך, על הנסים והנפלאות שעושה עמנו בכל עת ובכל שעה.

זכינו להיות בדור מיוחד. בדור של גאולה. אנו זוכים לראות את התממשות הגאולה.

היציאה מליל הסדר איננה כמו הכניסה אליו. זו יציאה של חירות, יציאה של אמונה. התעלות שבה מגיעים אנו לזהות הפנימית שלנו "נשמה שנתת בי טהורה היא" (בחינת המצה), יציאה של אנשים טובים יותר הרוצים לעשות טוב בעולם. כך גם בקורונה. בע"ה נצא מהקורונה, קורנים יותר בהוד הקב"ה, אמיתיים יותר, ענווים יותר, אנושיים יותר, אוהבים יותר, שמחים יותר ומודים יותר, ונזכה במהרה לראות את גאולת ישראל הולכת ופורחת "ברוך אתה השם מצמיח קרן ישועה".

=======

הרב יוסף צבי רימון הוא ראש בתי המדרש של המרכז האקדמי לב

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
תמיד ימצא הגאון התורן שבפילפולים נפלאים
יפה | 07-04-2020 22:04
יצליח למצוא את הקשר בין המחט לחור התחת. פרטים אצל הצדקת סיוון רהב ממאיר.
אנא מגיבים יקרים
למה? | 08-04-2020 8:55
גם אם משהו לא לרוחכם אין צורך להגיב באכזריות וארסיות. חג שמח
2
יש פסקי הלכה שממנו נבין הלכה האמונה
שלום | 08-04-2020 11:31
לרב צבי רימון אנשי אמונה אבדו .באים בכח מעשיהם