חג הפסח הבא עלינו לטובה 'תופס' אותי כשאני במעצר בית בתנאים מחמירים. כן, ניחשתם נכון. נדבקתי בקורונה. המחלה לא תקפה אותי קשה במיוחד, חשתי פחות משפעת רגילה. אבל בעקבותיה, מזה כשלושה שבועות שאני ומשפחתי כלואים בין ארבעת כתלי הבית מבלי יכולת להוציא את אפנו החוצה. נו, האם ניתן לקרוא לחג כזה "חג החירות"?!

אז הגיע הזמן לעשות סדר – מהי באמת חירות? האם חירות היא מרחב, חופש, או אולי בטלה?מסתבר שהמושג חירות הוא מושג סובייקטיבי. עבור העץ, לדוגמא, חירות היא סיטואציה בה יזרום לצידו נהר, האדמה תהיה פורייה ומזג האוויר יהיה נוח. לעומתו הנמר, במצב כזה בו יהיו לו כל הצרכים הפיזיים להם הוא זקוק כדי לגדול, אך הוא יהיה סגור בכלוב מבלי יכולת ללכת לאן שיחפוץ – זהו שבי מוחלט. החירות אצל בעלי החיים מתבטאת במרחבים ובחופשיות לנוע. אולם האדם אינו יכול להסתפק בחֵירות כפי שמתבטאת אצל בעלי החיים.

כדי לחוש חירות אמיתית זקוק האדם לסיפוק נפשי, שמתבטא בהתפתחות אינטלקטואלית, ברגשות אהבה וגם בהערכה אמיתית לעצמו ולמעשיו. לכן הדבר תלוי בנו. אנחנו, כל אלו השוהים בבידוד ממושך עקב המגפה – אם היעד שנגדיר לעצמו בתקופה זו יהיה להעביר את הזמן כמה שיותר מהר, הרי שזה באמת סוג של כלא; אבל אם נציב לעצמנו יעדים אליהם לא היינו יכולים להגיע בשגרת החיים הרגילה, כמו לסיים את התואר, להעשיר את הידע בנושאים אינטלקטואליים שתמיד רציתי ולא היה לי מתי, או להשקיע במשהו שחשוב לי ערכית – בזה מתגלה שאנו בני חורין. גם כשהמרחב מצטמצם, השכל והערכים נמצאים בחֵירות ומנוצלים כראוי.

וכמה מילים לכל חבריי השוהים בעוצר יציאות וסוגרים את החג בבסיס: חופש ובטלה אינם ממלאים את האדם בסיפוק נפשי ובתחושת גאווה. דווקא העבודה הקשה, שחיונית כל כך עבור ההגנה על הארץ ועל העם שלנו; דווקא הוויתור על החום ועל המשפחתיות, בזכותו המשפחות שלנו יכולות לחגוג את החג ללא פחד ומורא – הם אלו המביאים להערכה עצמית ולתחושת משמעות. כן, זוהי חירות אמיתית!

נו, אם כך, האם לסגור את החג בבסיס אינה הדרך הטובה ביותר לחגיגת חג החירות?!

סרן, בצלאל סכומי- הוא רב חטיבה 474 (עוצבת הגולן)