"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה". חומש ויקרא נפתח ועמו הכניסה להיכלו של מלך, כניסה לארמונו של יושב תהילות, ויחד עם זאת – כניסה לנבכי הנפש של האדם החוטא. חומש ויקרא, מעבר לעיסוקו בנושא הקורבנות והמזבח, הוא עוסק בעיקר בסיפורה של הנפש האנושית, החוטאת, המועדת, הנופלת ובעיקר זו שמבקשת להתעלות מעל מוגבלויות החיים.

הנפש, היצר והאדם

מיהו ה"אני"? ומהי הנפש? הפסיכולוגיה המערבית, שבראשה עמד זיגמונד פרויד, טענה שהאדם הוא אוסף של יצרים תובעניים, ולכן הוא שואף מעצם טבעו לעונג מלא, אלא שאם כל אחד היה ממלא את דחפיו הרי שהחברה לא הייתה יכולה להתקיים. לכן היא מציעה לאדם להתאפק ולהיות ב"חוסר נחת", ואף לדחות את סיפוקיו לתועלת הכלל. היצר כאן מתברר בשורשו כדבר שלילי המזיק לחברה, ולדאבונו נאלץ האדם לדחוק אותו ולהעלימו.

בהתאם לכך, פילוסופים ופיזיולוגיים רבים ניסו להסביר מהו ה"אני" – ונתקלו בקושי. הפילוסופיה החדשה משתדלת לבטל את התחום הרוחני שמעבר לחומר על ידי טענה שבסופו של דבר הכל פועל בצורה מכאנית ("מטריאליזם"). לשיטתה, מה שהאדם המאמין מכנה כ"נפש" זה סך הכל פעולת הפרשה של המוח, ו"רגש" זו פעולה אינסטינקטיבית שעוברת בזרם חשמלי. גישה זו מדגימה היטב את המבוכה שמצוי בה האדם: יש בו איכויות כה רבות שקשה להסבירן, ובשל כך מנסים להכחיש את עצם קיומם.

הנפש – עומק בלתי נדלה

הנחת יסוד ראשונה באשר לנפש תאמר שככל שנחקור ונפשפש אחריה היא תישאר בגדר נעלם, לעולם לא נדע את עושרה ועומקה, שכן גם כאשר מדובר בנשמתנו אנו משיגים רק טיפה מאוקיינוס רחב. פעמים רבות ניתן למצוא את עצמנו מופתעים ותמהים – "לא ידעתי שאני מסוגל לכך", "לא הכרתי בי את הכח הזה". גם אנשים אחרים עשויים להתפעל מאיתנו באותה מידה, זאת כאשר יפגשו בנו צדדים שלא הכירו. הפיתרון לאותה "על-הכרה" מצוי בתורתנו באופן עמוק. המקורות היהודיים בוחרים להכיר בכך שיש בנו יסוד שאינו חומר, ושהגוף אינו אלא כלי – חיוני אמנם, אך רק כלי לביטויו. אין זה אלא מפני שיש בנו "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל" (איוב לא, ב).

חומש ויקרא – תיקון הנפש

בפרשתנו מצמידה התורה את הנפש החוטאת למושג "שגגה": "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה", קרי – הנפש מצד עצמה לעולם לא חוטאת, האדם מצד מקורו – טהור ונקי. החטא הוא תוצר של שגגה, חוסר ידיעה, הכוונה וחינוך לא מדויקים לאדם. מעבר למבט החיובי על נפש האדם, יש בכך קריאת כיוון משמעותית לפיה – מטרת התרבות, הפסיכולוגיה ותורות המוסר למיניהן חייבת להיות העלאה ועידון של תשוקות האדם. לא מחיקה של יצריו הטבעיים האלוקיים, אלא תיעולם למצוות ומעשים טובים.

חומש ויקרא מבקש לעמוד על יסוד אחד – שמירת טהרתה של הנפש, הן בעמידתה מול בוראה, והן בעמידתה מול החברה הכללית. הקורבנות אמנם מבטאים פעולה חיצונית שהגדרתה היא כ"צורך גבוה", אך למעשה היא פועלת על הנפש עצמה ומעלה אותה לגבהים חדשים. הקורבנות באים לקרב את האדם לעצמיותו הטהורה, להזכיר לו את אותו מקור טהור החי בקרבו, ולהעלות על שפתיו מילים בודדות – "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה".