השוהה בבידוד ידליק נר שבת בברכה
"הדלקת נר בשבת חובה[1]". כך קבע רבא, וכך נפסק להלכה. והתוספות במקום[2] מפרש שההדלקה היא חובה – במקום הסעודה, שחובה היא שיסעוד במקום העונג (כלומר – במקום מואר היטב).
נהגו כל ישראל להדליק נרות לשבת קודש. במשך השנים התבררו ונדונו מקרים מיוחדים: אורחים הסועדים במקום אחד ולנים במקום אחר, בחורי ישיבה, אורחי מלון, משפחות השובתות ביחד ועוד.
מה דין אדם הנמצא באותו בית עם בני משפחתו אך מאחר שהוא חייב בבידוד מפני המגיפה, הוא אינו אוכל איתם ואינו שוהה איתם?
רוב פוסקי ההלכה לא מחמירים מאד בדין ברכות הנר, ומתירים, למשל, הדלקת נרות על ידי מספר נשים באותו בית, בברכה[3].
מצד שני כאשר אדם אוכל במקום שכבר הודלקו בו נרות, וגם יש מי שהדליק נרות בשמו בביתו – אינו חייב להדליק נר נוסף.
נראה פשוט שכאשר אדם שוהה בחדר שלא הודלקו בו נרות. בו הוא אוכל ובו הוא ישן הוא חייב לוודא שתהיה תאורה טובה בעת האוכל ותאורה מינימלית בעת ההתארגנות לשינה, ויברך על הדלקת נרות שבת.
ואם בחדרו לא רצוי להדליק נר ממשי ידליק לקראת שבת את אור החשמל שהוא משאיר לזמן הארוחה ויברך[4].
[1] שבת כה:
[2] ד"ה הדלקת
[3] שו"ע או"ח רס"ג סע' ח' וברמ"א
[4] שמירת שבת כהלכתה מ"ג ד'. ונראה שעדיף להדליק פנס עם בטריה.
