בימים כתיקונם – ישנה חשיבה גדולה לציבור המתפלל.

ציבור – הוא תפילת רבים; תפילת ציבור מתקיימת לרוב בבית הכנסת, ושם "אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרינה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפילה (ברכות ו ע"א)ץ אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה, ובציבור אומרים קדושה; ועוד.

ובכלל, עם החורבן, על התפילה הוטלה משימה נוספת, והיא קורבנות הציבור, והיא משמשת גם עבודת ה' ציבורית. ועתה – נפתח בפנינו גם הצוהר ללמוד את מהותה של התפילה היחידאית – זו שאורכה תלוי בעולמו של המתפלל, ואפשר לא לקצר אותה אלא להפך, להאריך בה.

זו שמאפשרת התכנסות וריכוז עמוקים יותר; זו שאינה יכולה להיסמך על הציבור ועל האווירה מסביב, אלא מחויבת ליצור אותה לבדה; זו שמאפשרת תפילה משפחתית משותפת; זו שקל בה יותר להוסיף את התפילות הפרטיות שלנו; זו שקרובה יותר לתפילת תחנונים, ושפע אפשרויות נמצאות גם בה.

תפילת הציבור היא אפוא העדיפה והחיונית. אולם כשתסתיים עת הצרה הזו – אפשר יהיה להביא מפירות התפילה היחידאית הזו אל הציבור, ולהתברך ממנה.

=======

המאמר הקצר פורסם בקבוצות 'זיקים' בהן מפרסם הרב יובל שרלו מאמר קצר מדי יום בענייני השעה