החברה הישראלית תמיד הייתה מושתתת על שלושה יסודות – החזון הציוני, ערבות הדדית, ומשטר דמוקרטי. תמיד ידענו מה היעד הלאומי, ושבדרך אליו נוכל לסמוך אחד על השני, ושיש מנגנון שידאג שהמדינה תתפקד. אבל בשנה האחרונה האופוזיציה הורסת בשיטתיות את שלושתם.

בבחירות הראשונות באפריל 19' הדיון על החזון הוחלף בססמאות "רק-לא-ביבי", בבחירות בספטמבר הוסיפו למתכון את גל השנאה לציבור הדתי – לפי מיטב השיטות של שנאת חינם ונראו אפילו מוטיבים מהאנטישמיות הקלאסית. ועכשיו, אחרי הבחירות האחרונות, עושים סיכול ממוקד לשאריות הדמוקרטיה ששרדו עד עכשיו.

כן, בואו נכיר בעובדות. ניסיונות האופוזיציה להתעלם מכך שרוב מוחץ של הציבור הציוני ניצח (בהפרש של מעל חצי מיליון קולות!) והסתמכותה על הרשימה הערבית המשותפת הם פשיטת רגל מוסרית וסטירת לחי מצלצלת למסורת הציונית. הרי חברי הרשימה המשותפת בגלוי לועגים הן לציונות הן לחוקי המדינה, ומנצלים את הדמוקרטיה הישראלית נגדנו, במאבק הלאומני שלהם. זכותם המלאה, אגב, לא להפוך לציונים – אבל זכותנו וחובתנו לא לזייף, לקרוא לילד בשמו כשצריך, ולא לאפשר להם להפריע למפעל הציוני.

מה שאנחנו עשינו בהצלחה במשך מאה שנה, מאז החלה המלחמה הערבית נגד הציונות. רק לפי כמה ימים צייננו את הקרב הראשון במלחמה הזו – בתל-חי. לכן לתת להם היום להתערב בוויכוח הפנימי על עתידה של של הציונות – זה כבר חציית קו אדום.

אבל האופוזיציה כשלה לא רק בשיתוף פעולה עם שוללי הציונות הערביים. הם בדרך ליצור ברית קדושה לא רק עם יועצי המחבלים מרמאללה ועם מעריצי רוצחי ילדנו. יש כאן ברית קדושה לא פחות עם שוללי האופיה היהודי של המדינה מקרב תומכי ליברמן. יש כאן אנטישמיות גלויה ולעג לערכי היהדות והציונות שלעתים לא היה מבייש את הגרועים שבשונאינו. זה מיעוט בתוך ציבור העולים, שרבים ממנו סולדים מתופעות הקיצוניות הללו, אבל סיפק לליברמן לכמה מנדטים טובים. אבל גם אם ליברמן בציניות רבה ניצל את השוליים האלה – מי שקורה לעצמו ציוני לא היה רץ לכרות איתו ברית. אבל אם מחסום המוסר נפרץ עם משותפת, קל וחומר שליברמן יישאב לאותה מערבולת ירוקה.

עם כל המטען המוסרי הפגום המחנה הפוסט-ציוני "רק-לא-ביבי" מנסה עכשיו לכפות את עצמו על הדמוקרטיה הישראלית. שכבר שנים מוחלשת מבפנים על-ידי מתקפה משלושת מעוזי השמאל – מערכת המשפט, התקשורת והאקדמיה. שלושתם לא נבחרים דמוקרטית, אבל מייצרים, מפרסמים מוקדמים את האג'נדה שלהם בכל ערוץ ובכל זירה.

האג'נדה שלהם פשוטה – מדינת ישראל לא צריכה להיות מדינת הלאום של העם היהודי, אלא "מדינת כל אזרחיה". זה החזון שהשמאל מקדם מאז כישלון ההרפתקה של "אוסלו". ובשנים האחרונות זה כבר ברור לכל בר דעת, שהמטרה האמיתית שלהם זה לא ביבי, אלא כל המחנה שהוא מסמל – המחנה הלאומי הציוני.

וכל מי שערכי הציונות יקרים לו, חייב להתעורר. אנחנו מוכרחים להתאחד ולשקם את הערבות ההדדית, להחזיר את הערכים הציוניים והלאומיים למרכז השיח הציבורי, ולהגן על הדמוקרטיה מכל הנסיונות לגנוב אותה. זו שעת כושר של המחנה הציוני – שהוא הרוב הריבוני כאן בישראל. במדינת הלאום היחידה שיש לנו ולכל עם ישראל. שמסתכל בחרדה על מה שקורה עכשיו. לכן אסור לנו למצמץ ולגשת מכל ההישגים שלנו דווקא עכשיו.

 

מיכאל לובוביקוב, אדריכל, יו"ר הפורום "ישראל-2030 – החזון הציוני", רס"ן במיל' ביח' החילוץ וההצלה, מסורב עלייה בבריה"מ לשעבר