אם ישראלי ממוצע ששהה בשבועיים האחרונים בבידוד, יצא השבוע מן הבידוד, הוא יחשוב שקרה משהו מאוד דרמטי במדינה, כזה דרמטי שגרם לבני גנץ לצייץ: ״לא תהיה מלחמת אחים״. ולחברו למפלגה, בוגי יעלון לצייץ על נתניהו: ״אתה מסית וממריד את תומכיך, תוך הפצת שקרים וקורא למלחמת אחים״. לפיכך, כרגע אנו נמצאים בימי ההמתנה. לקראת מלחמת האחים שתפרוץ לה פתאום. סתם כך.
מלחמת אחים: לא פרצה, ולא תפרוץ
אבל האמת היא בשבוע האחרון לא קרה שום דבר מיוחד. אזרחי מדינת ישראל לא החליטו לפרוץ במלחמת אחים. מדובר באסטרטגיה ברורה של כחול לבן. למתג את נתניהו כממריד, מסית, ואלים, כדי שאולי בבוא היום, יוכלו להגיד לציבור שגם ממשלת מיעוט עם הרשימה המשותפת עדיפה על "ממריד" שהורס את העם כמו נתניהו. אבל האמת צריכה להאמר. פוסטים הזויים תמיד היו, ותמיד יהיו. ביקורת לגיטימית של הימין על רצון המפלגה להקים ממשלת מיעוט איננה הסתה. איסור לחיצת הידיים בגלל הקורונה לא יגרום למלחמת אחים. אפשר להירגע, תמונות של ראש הממשלה תחת הכיתוב ״ארדואן״ עדיין תלויות ברחובות, למרות זאת, המלחמה לא פרצה, ולא תפרוץ. למרות חוקים אנטי דמוקרטיים בעליל מצד כחול לבן, ולמרות תביעות השתקה מכוערות כנגד אלו שהעזו להתנגד. אז כיצד הפכה כחול לבן לארדואן?
במקביל לקמפיין "מלחמת האזרחים", בכחול לבן הרימו לאוויר שני בלוני ניסוי מפוקפקים. אחד, רצון חקיקה פרסונלית נגד נתניהו. מהלך כזה הוא חוקי. אך מכוער גם בקנה המידה של הפוליטיקה שלנו. נתניהו קיבל חמישים ושמונה מנדטים ממפלגות שהתחייבו ללכת איתו. למרות כתבי האישום. מהלך שישנה את חוקי המשחק למרות רצון של חלק גדול מאוד מהעם הוא מכוער. ספק רב אם מהלך כזה חוקי מבחינה משפטית. אבל מהלך כזה בהחלט מבהיל את נתניהו. אביגדור ליברמן וכחול לבן התנגדו עד כה בצורה נחרצת לחסינות נתניהו בטענה שהיא ״פרסונלית״. המהלך שלהם חושף צביעות גדולה. בתקשורת הישראלית התנגדו בכל תוקף לחסינות של נתניהו. הגיע הזמן שיעשו אותו דבר למהלך של גנץ. לא יעלה על הדעת שאבירי שלטון החוק, הנקראים כחול לבן, ימנעו מציבור שלם לבחור במועמד שהם רוצים. העם צריך לבחור את נציגיו. לא כחול לבן.
בלון ניסוי שני שהופרח על ידי כחול לבן, הוא הקמת ממשלת מיעוט בתמיכה מבחוץ של המשותפת וליברמן. מעבר להקמת ממשלה שתהיה תלויה בחסדי תומכי הטרור, בכחול לבן פשוט שיקרו לציבור במצח נחושה. הם נחושים להעביר חוק נגד נתניהו ורוצים המלצה של המשותפת, בניגוד לכל מה שהבטיחו לפני הבחירות. הזיגזג של כחול לבן וליברמן בנושא ההסתייעות במשותפת, דווקא אחרי סגירת הקלפיות, ולא לפני כן, הוא שיא של ציניות ועזות מצח, אפילו במושגי הפוליטיקה שלנו.אך עם זאת, ספק אם הדבר יצא לפועל. יועז הנדל וצביקה האוזר עלולים לטרפד הקמה של ממשלה כזו.
בנוסף, המשמעות הפוליטית מרתיעה את כחול לבן. ממשלת מיעוט תביא בסבירות גבוהה לבחירות נוספות תוך מספר חודשים וכחול לבן עלולה להינזק אלקטורלית על ידי בוחרי ימין רך. אך במידה וממשלה כזו לא תקום, כחול לבן עלולה להיענש על ידי מצביעי שמאל שדורשים הקמת ממשלה. האופציה הטובה ביותר של כחול לבן היא ללכת לבחירות נוספות ולהשיג רוב שאינו מצריך תמיכה של המשותפת אלה הימנעות. ממשלת אחדות מבחינת כחול לבן, לא על הפרק.
כחול לבן תצטרך את תמיכת הרשימה המשותפת
בשביל להעביר את החוק שימנע מביבי להקים ממשלה כחול לבן תצטרך את תמיכתם של הרשימה המשותפת. ראוי להגיד לציבור את המשמעויות האדירות עבוד המדינה של המהלך הזה. בני גנץ שיקר לבוחריו. הגיע הזמן של התקשורת להפסיק עם האתרוג. כמו שהיא עושה מצוין עם נתניהו. לשקר הזה, יש משמעויות רבות עבור מדינת ישראל.
הספקולציות שצביקה האוזר ויועז הנדל יערקו לממשלת נתניהו גרמו לשניים להבהיר בצורה חד משמעית שאינם מתכוונים לעשות זאת. לעומת זאת, עד עתה לא ראינו דבר דומה ביחס לספקולציות על ממשלת מיעוט. השניים הללו, שבמשך כל מערכת הבחירות אמרו את הדבר הזה בלי שום בעיה, מתמהמהים. מפלגת תל״ם נמצאת בצומת דרכים לא פשוטה. הם, יותר מכל אחד אחר, אמרו שוב ושוב שאין מקום לשיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת. הברירות שלהם קשות: או לקבל את "דין התנועה" בטענה שמדובר בחקיקה לטובת המדינה, או להתפטר. למרות שהנדל והאוזר מקיימים את הבטחת הבחירות הבסיסית של ראשי כחול לבן, הם זוכים למבול של בוז ורפש מחלק מעמיתיהם למפלגה ומאנשי שמאל רבים. בקרוב הם יצטרכו להכריע: הכיסא או האידאולוגיה.
ע״פ הסקר של דיירקט פלוס כחמישים אחוז ממצביעי כחול לבן סולדים ממשלת מיעוט. הסכנה הנשקפת ממהלך כזה גדולה. בנוסף, בוגי, הנדל והאוזר היו מעין פוליסת ביטוח עבור המצביעים הימניים של כחול לבן. כחול לבן השתמשה בהם כדי להביא קולות מהימין ולהרגיע מהקמת ממשלת מיעוט. לכן כשהנדל, והאוזר מתנגדים כעת לעריקה, הם לא גונבים קולות, ההיפך, הם מממשים הבטחת בחירות. הרוחות בכחול לבן סוערות. ובקרוב זה הזמן להחליט, איזה צד יהיה סוער יותר.
תוך מספר ימים מאז הפרחת שני הבלונים, הפכה כחול לבן לארדואן. היא השתמשה במעשה מכוער של תביעות השתקה כנגד ימניים שהעזו להביע את דעתם כנגד אחד משני המהלכים הללו. איראן זה כאן, "הממלכתיים", לא מקבלים ביקורת, ולכן הם משתמשים בשימוש ״הסתה״, ציבור שלם הפך בין רגע לאלים ומסית. בזמן שכחול לבן מנסה להעביר חוק שמבטל לגמרי את רצון מחנה היריב, הימין הפך למסית. מי שבוחל בתחבולות מכוערות, שלא יתפלא שהמחנה השני ישתוק.
׳הקוקפיט׳, ינסה להעביר לפחות מהלך אחד בשביל להגיד: "תם עידן נתניהו", וינסו לגייס עריקים מהליכוד. כחול לבן נמצאת בצומת דרכים לא פשוטה עבור המפלגה. המפלגה מפוצלת וגם מצביעיה. קברניטי כחול לבן נמצאים בפני החלטה כואבת. שבמידה לא מועטה תזעזע את אמות הסיפים, לכאן או לכאן. כרגע אנחנו בתקופת ההמתנה. השקט שלפני הסערה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
