אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה: תצוה – על חקיקה רטרואקטיבית

רשי" על הפרה מסביר כי הלשון תצוה מורה על חיוב עתידי, "סופך לצוות את בני ישראל על כך" כאן המקום להבין את המשמעות המבקשת לכוון את הציווי אל העתיד

עו"ד על הפרשה: תצוה - על חקיקה רטרואקטיבית
  (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"ואתה תצווה" – על חקיקה רטרואקטיבית

פרשת השבוע ממשיכה לעסוק במלאכת הקמת המשכן. הפרשה פותחת בציווי "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". לשונה של הוראה הפותחת במילים "ואתה תצוה" היא חריגה מיתר הלשונות בהן אנו מורגלים בלשון המקראי. ר' שלמה יצחקי בפירושו למצוות הדלקת הנרות במנורה, מסביר שהלשון תצוה מורה על חיוב עתידי, "סופך לצוות את בני ישראל על כך" כאן המקום להבין את המשמעות המבקשת לכוון את הציווי אל העתיד.

עוד באותו נושא

ביבי או טיבי: כך נערכים בליכוד לחוק נגד נתניהו


18

הרב חגי לונדין על פרשת תצוה (צילום: ערוץ מאיר)

כדי להשיב על תשובה זו נתבונן בדבריו של הרש"ר הירש אשר עומד על משמעותה של המנורה ומשמיענו "בכתבי הקודש מצויים מקראות, בהם מציינים הנר והאור, בדרך ההשאלה, את מקור הרוח והדעת ואת הגורם המפיץ אותן". כלומר האור מסמל את מקור החכמה ואת דרך הפצתה. כלומר הנורמה חייבת להיות כזו שבכוחה להפיץ אור ולהאיר, להשפיע ולכוון את האדם אל הדרך הטובה והישרה, ואכן במקרא ניתן למצוא לא מעט מקראות מצמידות הוראה נורמטיבית לאור, כך למשל "כי נר מצוה ותורה אור", או "מצוות ה' ברה מאירת עיניים".

מכאן אולי ניתן ללמוד על המקור הראשון לפיו תחולתה של נורמה יכולה להיות מכאן ולהבא. כוחה של נורמה יונק מגמר לידתה של הנורמה ומשכלולה לנורמה חוקית מחייבת.

מושכל יסוד שכל נורמה אנושית חיה בין שתי נקודות זמן, נקודת זמן ראשונה מתחילה ברגע שהיא מתחילה להשפיע ולפעול, נקודת זמן השניה והאחרונה היא אותה נקודה שמועד לתחולת הנורמה פג, בין אם על ידי ביטולה ובין על ידי קביעת זמן קצוב לתחולתה. כך או כך אין כל משמעות למעשים שנעשים בניגוד לנורמה בנקודת זמן שקודמת לרגע תחולתה של הנורמה או למעשה שנעשה לאחר ביטול הנורמה.

עיקרון זה מוכר כאיסור על חקיקה רטרואקטיבית או חקיקה למפרע. השופט ברק הגדיר חקיקה רטרואקטיבית באומרו: "חקיקה היא רטרואקטיבית אם הוא משנה את מעמדה המשפטי, תכונותיה המשפטיות או תוצאותיה המשפטיות של פעולה, שנעשתה לפני שאותו חיקוק נכנס לתוקפו" ברשימה זו, וכדרכנו אבקש לבחון את העקרון דרך עולם הנורמה היהודי והמשפט העברי.

העקרון בעניין חקיקה רטרואקטיבית

דומה כי העקרון העולה ממקורות המשפט העברי יש בו כדי ללמד על איסור חקיקה רטרואקטיבית. בבסיס התפיסה עומדת המחשבה שאדם אינו יכול להיענש על מעשה שבעת ביצועו הוא לא היה אסור, שהרי אדם מותר בעשיית כל מעשה אלא אם כן ניצבת למולו חובה להימנע מעשיית מעשה מסויים. ולכן תחולתה של נורמה יכולה לחול מכאן ולהבא. כך למשל אנו מוצאים את הדברים אצל ר' יהודה בן הרא"ש בתשובה שכתב ואשר עניינה בתחולת תקנה באופן רטרואקטיבי וכך הוא פוסק: "אינה מועלת תקנתם רק…מכאן ואילך, אבל אינם יכולים לעקור זכות שיש…היום"

דברים דומים אנו מוצאים אצל רבי יהודה עייאש, מגדולי הרבנים הפוסקים באלגיריה של המאה ה-17, בשו"ת בית יהודה, שפוסק: "שאם תקנו הצבור…תקנתם לא תועיל אלא בעסקים חדשים שנעשו מהתקנה ואילך אבל מה שנעשו מקודם אפי' לא עמדו לדין בעלי אותו העסק עד אחר תיקון התקנה אין להכשיר בהם…אחד כיון דמעיקרא לא נחתי אלא על דעת דין תורה לא שעבדו עצמם להתחייב במה שאינו חיוב לפי הדין" יוצא שגם לשיטה המובאת בשו"ת בית יהודה אין מקום לחיוב למפרע והטעם לכך הוא פשוט מכיון שבשעת עשיית המעשה הדבר היה מותר, ולא היתה כל חובה לנהוג אחרת. כך גם פוסק ר' משה פיינשטיין, כאשר הוא נשאל אם ניתן לתקן תקנה כאשר בכוחה של התקנה לגרום להפסד לאנשים שחברים באותו הוועד, המקום. גם כאן קובע הרב משה פיינשטיין שהתקנה יכולה לחול רק על חברים חדשים ואין היא יכול לחול על חברי ועד ותיקים.

העקרון בדבר איסור חקיקה רטרואקטיבית מעוגן ומושרש בשיטת המשפט הישראלי ובפסיקת בית המשפט העליון.

כך למשל קובע השופט זוסמן, מי שהיה נשיאו של בית המשפט העליון בעניין: "הכלל הוא, שחוק אינו בר פועל למפרע, ומצוותו אינה פונה אלא כלפי העתיד. אך אין זה אלא כלל של פרשנות, היינו – מקום שהחוק עצמו אינו קובע את מרחב תחולתו. אם בפירוש ואם מכללא, מעמידים בתי המשפט את המחוקק בחזקה שלא התכוון לשלול מאדם זכות שכבר היתה מוקנית לו לפני שיצא החוק"

חקיקה רטרואקטיבית במקרים חריגים

אלא שכאן עולה השאלה אם באמת אין חקיקה רטרואקטיבית כיצד קין נענש על רצח אחיו הבל, שכן בשעת היצוע העבירה לא היתה קיימת כל נורמה שאסרה עליו לעשות כן. אכן קיים קושי בעניין זה, שאחד ההסברים לו אנו מוצאים במדרש אשר משמיענו את הטעם מדוע עונשו של קין בשונה מעונש המוות שחל על מי שרצח אדם, הוא נע ונד בלבד. ומדוע ובניגוד לאיסור הקובע "לא תקחו כופר לנפש הרוצח אשר הוא רשע למות, כי מות יומת" חל איסור לפגוע בקין.

וכך מלמדנו המדרש. "רבי נחמיה אמר לא כדינן של רוצחנין דינו של קין, קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד, מכאן ואילך כל הורג קין יהרג, וישם ה' לקין אות". כלומר העונש המקל שהושת על קין חל רק מהטעם שלא היתה קיימת כל נורמה מוקדמת שאסרה עליו לעשות כן.

אלא שהשאלה העולה היא שאלת האיזון מתי ניתן לעשות שימוש בחקיקה רטרואקטיבית ומתי לא. דומה כי המקרה של קין שעוסק ברצח מבקש ללמדנו שהשימוש בחקיקה רטרואקטיבית צריך להיות רק במקרים קיצוניים ובמעשים שלא צריך הוראה נורמטיבית כדי שהשכל האנושי יוכל לקבל אותם, ורצח הוא אחד המקרים הקיצוניים. באופן דומה חוקקה מדינת ישראל את חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תשי"א-1951. אשר החיל בשנת 1951 עונש מוות על הזוועות של הנאצים ביהודים במלחמת העולם השניה.

אולם מדובר במקרה קיצוני, כאשר שכל ישר, יכול להבין את עצם חומרתם והמבצע אותם נושא עימו דגל שחור. אך אין להרחיב תחולה זו גם על נורמות שאדם מהיישוב צריך לנחש שמחר אולי הם יהיו אסורים, מצב דברים זה יביא בהכרח את האדם לחשש שמא מחר יבולע לו על מעשה שבעת עשייתו הוא היה מותר.

פניו של החוק לעתיד

עיקר תכליתו של העתיד לעמוד בנקודת זמן בהווה ולצפות פני עתיד ולכוון התנהגות אנושית. החוק מבקש לקבוע גדרות דבר המותר והאסור, אילו מעשים יחייבו התערבות משפטית ואלו מעשים יהיו נעדרים כל השלכה משפטית. הנורמה האנושית מעצם טיבה ואופייה עסוקה בהכוונה עתידית, ומכאן איזה משמעות יכולה להיות על פעולה שנעשה בעבר, האדם צריך לדעת מראש את האסור עליו, הוא צריך להכיר מה האחריות שתרבוץ לפתחו אם יפר את האיסור, כיצד אדם יוכל לעשות כן אם אתמול הוא עשה את המותר לו והיום מחילים עליו איסור על מה שהוא עשה אתמול.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
כמו תמיד משובח
חן | 05-03-2020 23:39
מדהים ומפתיע כל פעם מחדש, מהיכן כל הידע והבקיאות