את בחירות 2020 סיימה ימינה בתוצאות פושרות. 6 או 7 מנדטים זו לא התרסקות, אך גם לא הישג מי יודע מה.

רק לפני חצי שנה, אותה נבחרת פחות או יותר סיימה עם 7 מנדטים, ומאז הספיקו להתפצל, להתאחד, לזרוק ובעיקר, ליצור תחושה של גועל ויאוש מהפוליטיקה הסרוגה.

כעת דרושה בדיקה של הכיוון אליו הולכת המפלגה, ואת זה עושים באמצעות בחירות פנימיות. הימין החדש היה ניסיון שנכשל. בנט וסמוטריץ' גם ככה מדברים על סיעה מאוחדת, ומהבית היהודי לא נשאר כלום חוץ מחובות.

כעת, יום לאחר הבחירות, צריך לחזור הקמפיין לפריימריז פתוחים על ראשות הציונות הדתית. כל מי שרוצה יכול להתמודד וכל מי שמתמודד מתחייב גם להישאר ולקבל את התוצאות. הניסיון הקודם של הפריימריז לא היה בשל, והיה ניסיון הדחה של הרב רפי פרץ שנלחם בו במחיר הריסת הבית היהודי.

כעת, כשיש מספיק זמן עד לבחירות הבאות, גם אם אלה יוקדמו, מאפשר לבחון לראשונה מאז 2012  את דרכה של המפלגה הסרוגה. אז בנט שנבחר ברוב גדול מתוך עשרות אלפי מתפקדים, הביא את ההתלהבות ל-12 מנדטים. מאז, כשאין התמודדות אמיתית, המפלגה הולכת ודועכת, בעיקר על מריבות פנימיות.

הפריימריז בליכוד בין נתניהו לסער העירו את השטח הליכודי, והתניעו את הניצחון של המפלגה. ההתנהלות הלא דמוקרטית של 'ימינה' גרמה להברחת אנשים אפילו מתוך הבייס.

הבחירות הפנימיות האלה על ראשות המפלגה, יבררו לפחות את מי הציבור רוצה בראש: את בנט את סמוטריץ' או שחקן מבחוץ, אבל לפחות נדע לאיזה כיוון רוצה הציבור להוביל.