במהלך השנה האחרונה, הציבור הישראלי הכללי עבר טלטלות רבות. חברתיות, מהותיות ופוליטיות. אך הציבור שעבר את התלאות המרובות ביותר בסאגת הבחירות האינסופית, הוא ללא ספק הציבור הדתי לאומי.

פרישתם של חברי הכנסת בנט-שקד להקמת מפלגה נוספת שנועדה להגדיל את המחנה, הכריחה אותנו לעצור ולחשוב- מי אנחנו כציבור, מה חשוב לנו, מה מבדיל אותנו, האם אנו בכלל רוצים להיבדל? בעיית הזהות הזו תפסה אותנו בצמוד לבחירות, אחרי בחירות, אחרי בחירות. ללא שום אופציה למנוחה, חקירה וקבלת התמונה הגדולה בנושא.

באופן אישי, בסבב הראשון ההוא אי אז באפריל אשתקד, מצאתי את עצמי כה כעוסה. פעילה פוליטית, מעורבת מאוד בבית היהודי, ולא מסוגלת להישיר מבט אל מציאות הבחירות. לא האמנתי שמכריחים אותי לבחור בין מפלגת הבית שלי, זו שמסמלת יותר מכל את הדרך, לבין אנשים שעד לפני כמה שבועות ייצגו אותי, ובכבוד גדול. שרים מכובדים, אנשי עשייה מעולים שכעת אני נדרשת להוקיע מתוכי.

כמוני מבולבלים, היו עוד רבים וטובים. אך נקודת הזעם המרכזית, שניקזה לתוכה את כלל הקשת בציבור הדת"לי, הגיעה ערב הגשת הרשימות. מבלי להיכנס לפרטים הלא מחמיאים, התחושה הקשה הייתה כי אין שום קשר ישיר בין איך שנראינו בערב זה, ובסרטונים האגרסיביים שיצאו יומיים קודם לכן, לבין הציבור הטוב, הערכי, המכבד והמכובד העומד מאחורי המפלגות השונות. אין ספק כי איחוד היה צריך וראוי להתבצע, אך התזמון והדרך היו קשים לעיכול.

כעת אנו עומדים ערב סבב הבחירות השלישי, ומי ייתן, גם המכריע. כמו בכלל הסבבים, גם בסבב הנוכחי אני ושאר צעירים איכותיים דואגים לעזור, להשתתף, להוביל, להוסיף פעילים. כסיו"ר תנועת ישראלים של הבית היהודי עבדתי במקביל לצעירי האיחוד הלאומי וצעירי הימין החדש. שילבנו כוחות, הרמנו אירוע לפעילים המרכזיים כדי שאלו יצאו מחוזקים ויגייסו רבבות נוספים של פעילים חזקים.

חמ"ל טלפונים וגיוס שגרירים בהמונים, פרוייקט ימי שישי במרכזי הקניות צבר תאוצה ונוער איכותי עם שאר צעירים מילאו את הרחובות בצבעי ימינה, כי גם הם מבינים שהאלטרנטיבה הנוספת היא שמאלה. שיתוף הפעולה מלא ומאפשר. גם כאשר היו מכשולים ידענו להתגבר עליהם יחד, בכבוד הדדי וברצון כנה ואמיתי להוסיף טוב. יצאנו לעבוד ולשכנע אנשים כתף אל כתף, ללא שום הבדלים בינינו.

אין שום ספק כי הפעם התחושה היא אחרת. אמנם טרם ניגשנו לעבודת הבירור והחיבור המפלגתי, אך בהחלט יש תוצאות לרוטינה המבלבלת שאנו חווים כבר שנה שלימה – תחושת ההדדיות, הרעות והרצון חזקה מאי פעם ונותנת את הטון בין כלל חלקי המטה. השיח הרווח במסדרונות מתנהל בכבוד, בנתינת מקום לדעות השונות.

המועמדים עובדים ומתאמצים, יוצאים ערב ערב לשטח לדבר בגובה העיניים, לענות על שאלות, להסביר ולהקשיב. אנשים מתעניינים, משתכנעים ומבינים שאנו יודעים גם להודות בטעויות, ואולי דווקא מתוכן להתקדם הלאה בצורה ראויה יותר, מכבדת יותר. כולם נרתמים וחושבים יחד איך להביא את ההכרעה בצורה יעילה וטובה, זו שתתן לציבור האיכותי והמסור, מעט נחת שמגיע לו.

אני שזעמתי לא אחת בשנה הזו, מוצאת את עצמי מלאת תקווה ליום הבחירות, וכן, גם ליום שאחריו. השנה הזו היוותה תהליך מרכזי בציבור, מבלי ששמנו לב, מבלי שרצינו ולמרות שלא נעשה בדק הבית הנדרש – קרה הבלתי ייאמן ולמדנו לעבוד יחד. באמת, יד ביד, בלי ציניות.

לטובת המשך התהליך המבורך, על כולנו להשכיל ולדעת שרק פתק אחד בקלפי יאפשר זאת. גם ההבטחה לסיעה אחת בכנסת לאחר הבחירות, קשורה קשר ישיר לאותה תוצאה יקרה ולא מכוונת. את הכעסים והמשקעים יש להשאיר כעת בצד, ולהתמקד בשאלה, כיצד נביא עלינו עוד מהטוב הזה בארבע שנים הקרובות.

לעבודת המחקר בנושא זהותנו לאן עוד יוקדשו שעות וימים. נקווה גם שעבודה זו תניב תוצאות אמת שיאפשרו להתחיל את העבודה הקשה באמת של זמנים אלו. אך כעת עלינו לעצור, לקחת נשימה עמוקה, להתפעל ולברך על תוצרת הביניים הבלתי מכוונת, והכה רצויה שנפלה לידינו באהבה ובטב.

=======

ליטל שוחט היא חברת מרכז הבית היהודי, סיו"ר תנועת 'ישראלים' ויו"ר המפד"לניקים החדשים במפלגה