פחות מ-24 שעות לפני פתיחת הקלפיות, הלחץ שמופעל על איתמר בן גביר כדי שעוצמה יהודית תפרוש ברגע האחרון ולא תרוץ לכנסת ה-23 הוא עצום.

גם איתמר בן גביר יודע שההישג של 85,000 קולות מהבחירות האחרונות לא יחזור. הפעם ברור לכולם שהוא לא עובר. השאלה היחידה היא כמה קולות מונה הבלוק שיצביע לו, גם בלי שום סיכוי. אם הוא יצליח להביא יותר מ-50,000 הוא פותח מחדש את המו"מ בבחירות הבאות, אם הוא נחלש מתחת ל-25,000, הוא יתקשה לגייס תמיכה בבחירות הבאות, בעיקר לאור הנדוניה הקטנה שהוא מביא איתו.

איפה לבני? איפה פייגלין?

אבל השאלה העיקרית העומדת לפתחו היא שאלת הקיום של עוצמה יהודית. אם נסתכל על המערכת הפוליטית, חברי כנסת ומפלגות ש"ויתרו" ופרשו לפני הבחירות נעלמו. ציפי לבני שסולקה מהמחנה הציוני יצאה מהמשחק הפוליטי, לפות בשלב הזה. 'זהות' של משה פייגלין שמשכה כמעט 3 מנדטים בבחירות הראשונות, תמכה בליכוד ומאז נעלמו עקבותיה. 'כולנו' נטמעה בליכוד, ויצאה גם היא מהמשחק.

בן גביר יודע את הכלל הפוליטי, כל עוד אתה על הגלגל, אתה יכול לעלות ויכול לרדת, אבל אתה עדיין על הגלגל. מרגע שירדת מהגלגל, העסק נגמר. וצריך להקים אותו מחדש – ע"ע 'יש עתיד' שקמה על חורבות 'שינוי', שקמה על חורבות "דש". אבל בעוד שם מדובר על מיינסטרים, אצל בן גביר מדובר במפלגת קיצון, ועם אחוז החסימה המאיים, זה יהיה בלתי אפשרי לחזור.

התירוצים של בן גביר כבר מוכנים ליום שאחרי הבחירות, שמענו אותם כבר 8 פעמים: "אם לא הייתם משקיעים מאמצים כדי להגיד שאנחנו לא עוברים – היינו מצליחים". במקרה של פרישה וניצחון, התגובה תהיה כמובן: "רק בזכותינו גוש הימין ניצח". במקרה של הפסד: "גם בלעדינו לא הצלחתם להגיע ל-61". התירוצים והתגובות כבר מוכנים. עכשיו נשאר רק לבחור האם לרדת לראשונה מהגלגל, או להישאר עליו לעוד סיבוב.