לפני כשנתיים, במסגרת סדרת כתבות שהכנתי על מוסדות החינוך בהר חברון, הגעתי לפגישה בישיבה הקטנה במעלה חבר. השעה היתה 22:30 והתאריך י"ט תמוז, חודש יולי למניינם.

בעוד שאר בני גילם היו כבר עסוקים בלהעביר את הזמן בחופש הגדול, ישבו תלמידי הישיבה בבית המדרש ולמדו גמרא. זה לא היה חובה, אבל הם היו שם בכל זאת, לומדים בחברותות. "זהו הערב האחרון של הלימודים", אמר לי אז ראש הישיבה, הרב עמיחי חזן,  "הם יוצאים לחופש מעט לפני ר"ח אב, כדי שיספיקו לטייל".

הישיבה במעלה חבר, אחת מהישיבות הקטנות הלאומיות, הוקמה ע"י הרב משה בלייכר, ראש ישיבת שבי חברון, לפני יותר מעשרים שנה ובעקבותיה קמו ישיבות נוספות עם מסלול לימודים דומה.

המטרה המוצהרת – גידול תלמידי חכמים שעיקר עיסוקם בתורה. לא מתוך זלזול בלימודים המקצועיים או באידיאל שילוב הקודש והחול, אלא, כפי שאמר לי אז ראש הישיבה, מתוך הכרה בחשיבותו של לימוד התורה בגיל הזה, על מנת לפתח אישיות של קדושה ותורה אצל הבחורים הצעירים.

מי שרוצה ומרגיש צורך, יכול לגשת לבגרויות בצורה מרוכזת בשנה האחרונה אבל מסלול הלימודים מתמקד בלימוד תורה. יש טיולים, יש פעילות חברתית, אבל קודם כל תורה.

אני יודע שזה לא מתאים לכולם, גם אני לא הייתי עומד בזה, אבל צריך לברך על כך שיש בתוכנו קבוצה איכותית שמשקיעה בלימוד התורה בקביעות, בהתלהבות ובחיבור אמיתי לדף הגמרא. אם אנחנו באמת רוצים לבנות חברה שיש בה גם אנשי תורה רציניים, אנחנו צריכים לברך על ישיבה כזו ולעודד אותה.

אין הרבה ישיבות כאלה, אין הרבה תלמידים שלומדים תורה באופן אינטנסיבי כזו, אולי 300 בציבור הדתי לאומי. הרי כל בוגר ישיבה תיכונית, גם אם המשיך אחר כך לישיבת הסדר, מודע היטב לעובדה שהלימודים התורניים לא השאירו אצלו רמה מספקת של ידע ועומק.

לאור זאת, מוזר בעיני החשש אותו הביעו כמה כותבים בשבועות האחרונים על 'חרדיזציה' של מערכת החינוך הדתית לאומית ועל גידול בורים ועמי ארצות שלא ידעו אח"כ להסתדר בעולם ה'אמיתי'. מהיכרותי האישית עם כמה בוגרים של ישיבות קטנות, אני מתרשם שגם אלו שבחרו במקצועות תורניים-חינוכיים וגם אלו שיצאו לעולם העבודה, מצליחים לא רע בחיים.

לכן, לא רק שלא צריך להתנגד למוסדות כאלו, אלא לראות איך מעודדים בעלי רצון וכישרונות מיוחדים בלימוד תורה, למקסם את כישוריהם בממוסדות המתאימים. זה בטח לא פחות חשוב מישיבות מוזיקליות או מקצועיות אחרות, כנראה אפילו יותר.