אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה: משפטים • עיונים בכבודם של מנהיגי הציבור

השבוע התוודענו למורה שהשליכה תפוח על ראש הממשלה וכינתה אותו היטלר. הזדמנות לבחון את סוגיית כבודם של מנהיגי ציבור מתוך המקורות של המשפט העברי, ובמיוחד לאור הציווי המופיע בפרשת השבוע 'משפטים' "א-להים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר"

עו"ד על הפרשה: משפטים • תפוח על ראש הממשלה

השיטה הדמוקרטית מאופיינת ביכולת הפרט לבקר את השלטון ואת העומדים בראש. מטרת הביקורת להבטיח שנציגי הציבור ונבחריו לא ישתמשו בכח השררה לרעה. אלא שלעיתים הפרט נוטל על עצמו את האפשרות ללכת עם זכות זו צעד אחד יותר מדי. והביקורת לובשת מעטה של ביזוי, השמצות, קללות, השלכת חפצים. והכל על בסיס חילוקי דעות אידיאולוגיים ומחלוקת על תפיסות עולם והבנת המציאות.

דוגמה מוקצנת וחיה לדברים נחשפנו השבוע (15.2.2020) בעקבות מעשיה הקיצוני של ברינש זהבה בק, מורה בישראל, שהשליכה במהלך נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו תפוח. ובמהלך ראיון שהעניקה לעודד בן עמי היא אף השוותה את ראש הממשלה ל'היטלר' (16.2.2020).

עוד באותו נושא

המורה שזרקה תפוח על נתניהו תוזמן לבירור


16

אירוע זה מהווה הזדמנות לבחון את סוגיית כבודם של מנהיגי ציבור מתוך המקורות של המשפט העברי, ובמיוחד לאור הציווי המופיע בפרשת השבוע 'משפטים' "א-להים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר" [שמות כב,כז]. על פי ההבנה הפשוטה של הציווי המוגנים מפני קללה וביזוי הם ה'אלוקים' ו'הנשיא'.

הרב חגי לונדין על פרשת משפטים (צילום: ערוץ מאיר)

חכמים נחלקו בדבר כוונת המילה "האלוקים" הנזכר כאן, האם הכוונה ריבונו של עולם או שמא הכוונה לשופט בשר ודם, וכך היא המחלוקת בתלמוד הבבלי "דתניא: אלוקים – חול [=כלומר שופט בשר ודם], דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אלוקים קודש [=כלומר האל ממש, בורא עולם]".

לפי חלק גדול מפרשני המקרא האלוקים במשמעות של 'שופט' בשר ודם, שכן הכינוי 'אלוקים' כמוסב  לשופטים בני אנוש מופיע הרבה במקרא.

באשר למילה 'נשיא', פרשנותה הורחבה ומשמעותה אינה מצומצת רק לדמות העומדת בראש האומה, אלא היא מתייחסת לכל בעל שררה בישראל. כך למשל קובע ספר החינוך את היקף תחולת האיסור באומרו "כוונת הכתוב להזהירנו על כל מי שהוא ראש שררה על ישראל בין ממשלת מלכות בין ממשלת תורה". וכך גם מסביר רבינו בחיי  שמביא בפשטות "ונשיא בעמך. הוא המלך שהוא הנשיא על העם" כלומר כל מזה שהתורה השתמשה במונח נשיא היא התכוונה לכל בעל שררה בעם ולאו דוקא מלך שאם לא כן היתה מציינת מלך במפורש.

האיסור לפגוע בכבוד המנהיג כולל שני דברים אסורים 'קללה' ו'מארה'. על ההבחנה בין השתיים אנו מוצאים בפירושו של המלבי"ם, וכך הוא לשונו: "יש הבדל בין מקלל ובין מארר, שהקללה הוא מציין הדבור, והוא משתתף עם קלה מנחי ל"ה שהוא הפך הכבוד, רק שקלל בכפל הוא מורה בזיון יותר, וארר מציין הפעולה ששולח בו גרעון ומזיק לו בדבורו והוא הפך הברכה, ולכן אמר ומקללך אאר, שהם רק יקללו בדבור ולא יזיק לך ואני אאור אותם בפועל"

במילים פשוטות ובתרגום לימינו קללה משמעותה ביטוי גנאי שתוכנו מבטא העדר כבוד וזלזול. והמארה מתייחסת להתבטאות שמובילה לפעולה או למעשה, כגון הסתה שמטרתה להביא לפגיעה ממשית שבכוחה להזיק.

אלא שכשאלה מקדמית עלינו להבין מדוע בכלל נחוץ איסור מעין זה? הרשב"ם, בפירושו משמיענו: "דיבר הכתוב בהווה, לפי שהמלכים והדיינין דנין דיני ממונות ונפשות רגילים בני אדם לקללם. וכן הוא אומר גם במדעך מלך אל תקלל, וכן הוא אומר כי קללת אלהים תלוי, כשרואין את האדם תלוי מקללין את הדיינין לכך ציוה לא תלין נבלתו". לפי פירוש זה הצורך של האדם לפגוע בכבוד המלכות מקורו בעשייה הציבורית של המנהיגים, ההד הרב וההשפעה הגדולה שפעולתם יוצרת, גורמת להתנגדות של אנשים בחברה.

ספר החינוך תולה איסור זה בטיבם של יחסי מנהיג-מונהג וכך הוא משמיענו. "לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם ראש על האחרים לעשות מצוותו ולקיים גזרותיו, מפני שדעות בני אדם חלוקין זה מזה ולא יסכימו כולם לעולם לדעת אחת לעשות דבר מכל הדברים, ומתוך כך יצא מביניהם הביטול והאסיפה בפעולות, ועל כן צריכין לקבל דעת אחד מהם אם טוב ואם רע, למען יצלחו ויעסקו בעסקו של עולם, פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רב ופעם ההיפך, וכל זה טוב מן המחלוקת שגורם ביטול גמור. ומאחר שהממונה לראש סיבה אל התועלת שאמרנו, הן שהוא גדול להדריכנו בדרכי הדת או גדול במלכות לשמור איש מרעהו שתקיף ממנו, ראוי הדבר וכשר שלא נקל בכבודו, וגם שלא לקללו אפילו שלא בפניו, וכל שכן בפני עדים, כדי שלא נבוא מתוך כך לחלוק עמו, לפי שההרגל הרע שאדם מרגיל עצמו בינו לבין עצמו הוא סוף מעשהו, והמחלוקת עליו כבר אמרנו ההפסד הנמצא בשבילו."

מתוך ראיה פוליטית מדינית מסביר ספר החינוך שתכליתה של מצווה זו באה לקבוע גבולות ברורים ביחסינו לראשי ומנהיגי הציבור, לעולם אין ולא תהיה לאף מנהיג הסכמה גורפת מצד העם לגבי מנהיגותו, עשייתו ופעולותיו. לכל מנהיג וגם אם ניטול את המנהיג האידיאלי נמצא לו מתנגדים, ובפעולותיו נמצא דופי. ולמרות זאת, ואולי על בסיס נקודת מוצא זו, אם מבקשים אנו לשמור על חיי חברה תקינים אנו מחוייבים לקבל על עצמנו כמושכל יסוד את העקרון של כיבוד מנהיג הציבור ומוסדות השלטון.

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב, בפירושו 'העמק דבר' עומד על משמעותו של האיסור ומסביר: "וטבע האדם להטיל מום ופגם בהנהגת חבירו ולבזותו, וכאזהרת שלמה בספר משלי "ירא ה' בני ומלך, עם שונים אל תתערב, ביאורו עם אנשים שמחשבים לשנות דרך הנהגת המלך באופן אחר אל תתערב…והנה דרך בני אדם לאורר את המנהיג בשביל שאינו מפיק רצון וכדומה, והדבר מובן דהוא הדין אסור לאורר כל אדם מישראל, אלא הזהיר על הנשיא ביותר, משום שמורגלים בזה, וגם שמקלקלים בזה הליכות עולם".

הנצ"יב מלמדינו, כי ציווי זה בה להתמודד עם טבע האדם מחד ועם הסכנה בזלזול ההנהגה מאידך, שיכול לגרום לקלקול הליכות עולם ובלשון המשנה באבות  "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעהו".

אלא שראוי לשאול האם האיסור מוענק לכל מנהיג גם אם במעשיו ניתן למצוא דופי תשובה על כך ניתן למצוא בחז"ל: "אי נשיא – יכול כאחאב וחבריו? תלמוד לומר בעמך. לא אמרתי אלא כל זמן שנוהגין כמנהג עמך". כלומר החובה לכבד את המנהיג קיימת רק כאשר הוא 'עושה מעשה עמך'. מסביר ר' שלמה יצחקי, איזה מנהיג אינו נחשב כ'עושה מעשה עמך'? "זה שעובר עבירה שחייה מיתה" כלומר החובה לשמור על כבודו של נבחר או איש ציבור מוגבלת עד למצב בו המנהיג עובר על עבירה חמורה שהעונש עליה הוא מוות.

הרמב"ם כאשר הוא פוסק וקובע את האיסור שלא לקלל מלך ונשיא, הוא אינו מציין חריגים לאיסור גם לא החריג שמופיע בתלמוד "עושה מעשה עמך". לשיטתו של הרמב"ם החובה לחלוק כבוד היא מוחלטת.

תפיסה זו של כיבוד מנהיגי העם גם במקרה שאיש הציבור או נבחר הציבור מוגדר כמי שחורג מהנורמה של עושה מעשה עמך, מתיישב עם הכבוד שמגיע למנהיג נוכח מעמדו, כך למשל חולק אליהו כבוד לאחאב מלך שנמנה עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא ועם דרשת חז"ל: "יפתח בדורו כשמואל בדורו".

הרב משה שיק, המהר"ם שיק, מגדולי פוסקי הונגריה במאה ה-19, מרחיב את תחולת האיסור וקובע:  "שאפילו מלך רשע אין רשאים לזלזלו, נהי דלית ביה הלאו (של נשיא בעמך לא תאור), מכל מקום איסורא איכא". ומכאן שתחולת האיסור גם על מנהיג שנכנס תחת ההגדרה של 'רשע' גם מנהיג כזה שאינו נוהג כהלכה, לשיטת המהר"ם שיק, אין לזלזל בו, לבזותו ולחרפו.

חברה דמוקרטית חפצת חיים אינה יכולה להתיר מקרים בהם פרטים בחברה מגיעים למעשים קיצוניים של ביזוי ופגיעה בבעלי משרה, נבחרי או אנשי ציבור. מתוקף מעמדם ובחירתם של אנשים לתפקידי הנהגה, מוטלת החובה על כלל הציבור בכיבודו וזאת ללא כל קשר לשאלה האם אני מסכים עם עמדותיו, מזדהה עם פעולותיו או בחירתי בו.

את חומרת הדברים מצינו במקרה המפורסם של פנחס כהן, שהשליך נעל לכיוונה של נשיאת בית המשפט העליון, בגזר הדין אמר בית המשפט: "המשיב [=הנאשם] השליך את נעלו לעבר כבוד הנשיאה ופגע בה וברכושה. אך באותה עת השליך המשיב [=הנאשם] את נעלו גם לעבר בית המשפט העליון ושלטון החוק וניסה לפגוע גם בהם. השלכת הנעל כמוה כבעיטה, ועל הפרק, אפוא, משיב [=הנאשם] שהורה היתר לעצמו לנסות לבעוט בבית המשפט העליון, בשלטון החוק, וממילא במדינת ישראל ובאזרחיה. אין הדעת נותנת שיקל בית המשפט ראש בדבר. על בית המשפט לומר את דברו בקול צלול וחד משמעי" ובגין מעשה זה גזר בית המשפט השלום על הנאשם, פנחס כהן, עונש מאסר בפועל של 3 שנים.

ומכאן נוכל להגדיר בבירור שאיסור זה מטיל חובה על אזרחי המדינה לכבד את מנהיגי הציבור העומדים בראש העם. בהשאלה מדבריו של בית המשפט השלום בגזר הדין ניתן לומר כי פגיעה במנהיג ציבור כמוה כפגיעה בעם כולו, בשלטון החוק, במוסד המדינה, בשלטון העם, אין ולא יכולה להיות לאף אדם הזכות לפגוע בכבודו של מנהיג, לצאת אף לא 'כמלוא הנימה' מביקורת לגיטימית, שמתייחסת לגופם של דברים ולא לגופם של נבחרי הציבור, דברים שיורדים לשורש המחלוקת ולא לשורש נשמתו של אדם באמצעות ביזויו או קללתו.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
ביבי הוא המסית הלאומי הוא לא "מנהיג" הוא פקיד
ביבי מגה אפיקורס | 21-02-2020 10:11
הוא עובד אצלנו לא ההיפך.אנחנו לא בתקופת האבן!
2
פרשת השבוע
אהוד מכלוף | 21-02-2020 10:47
היכולת שלך למצוא בכל שבוע את המשפט המקשר אותה לאקטואליה במדינה, מלמדת כי ״תורת אמת נתן לנו״.
3
חשוב חושבה לקרוא
חזי | 23-02-2020 14:00
עוקב קבוע, כל פעם מחדש נדהם מהיכולת של מקורות ישראל להשיב לשאלות שעומדות על סדר היום הציבורי.
4
אפלייה
חיים | 24-02-2020 15:58
נעל על שופטת חודשים בכלא .אם הייתה מתנחלת ואאוווו מהנהיו עושים לה פיטוריםתיק מעצר כלא . אתיופית מקלים בושה בושה בושה