אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

ביקורת סרטים: יוצאים מן הכלל • כתב אישום חברתי

חב"דניק ומוסלמי מנהלים בית לילדים עם צרכים מיוחדים, זו לא התחלה של בדיחה. מבקר הסרטים שלנו, יונתן דובוב הלך לראות את הסרט המדובר "יוצאים מן הכלל" והופתע לטובה

ביקורת סרטים: יוצאים מן הכלל • כתב אישום חברתי
  (צילום: carole-bethuel/ באדיבות בתי קולנוע לב)

ביקורת סרטים: יוצאים מן הכלל

הקלישאה המתבקשת היא לכתוב שהסרט "יוצאים מן הכלל" הוא יוצא מן הכלל, אבל אין מנוס. למרות הכותרת הבנאלית, מדובר בסרט שמהדהד בכל אדם, לא משנה באיזו מדינה הוא צפה בו.

זהו כתב אישום חברתי, שמפנה אצבע מאשימה כלפי רשויות המדינה שבמקום לקחת אחריות, זורקת אותו על אנשים בודדים, סומכת על טוב ליבם, משתמשת בהם ואז נכנסת בכל הכוח על הגדלת הראש והלב.

יוצאים מן הכלל

ציון כללי
לסרט

מדד
הצניעות

למה תכה
רעך

מי ומי
ההולכים

מדובר בדרמה צרפתית מרגשת, שמבוססת על סיפור אמיתי, עם הרבה צחוק ודמעות שמעורבבים בה בו זמנית, שמאירה את הפינות הכי חשוכות ומוארות של החברה האזרחית, זו שאנחנו לא נחשפים אליה בחיינו היום יומיים, אבל בשביל אנשים אחרים מדובר פשוטו כמשמעו בחייהם. ברונו ומאליק הם שניים מהם.



הראשון- חב"דניק- מנהל בית ילדים שמצויים על הסקאלה האוטיסטית, והשני- מוסלמי- מנהל ארגון שמכשיר בני נוער משכונות מצוקה לטפל בילדים הללו. המפגש בין קצוות האוכלוסיה הזו מייצר מצבים בלתי אפשריים ולחצים מכל המקומות.

במשך למעלה מ- 20 שנה, ברונו ומאליק מנהלים קרב משותף ונפרד בבירוקרטיה, בדעות קדומות, בהתנהגויות משולחות רסן, ובקשיים שהאנשים תחת טיפולם מייצרים חדשות לבקרים. אבל דווקא החיבור שבין הנערים הבעייתיים לבין הילדים האוטיסטיים, מצליח ליצור הרמוניה בתוך עולם דיס-הרמוני שלא מבין אותם. הם בונים שפה משותפת, שלא נהירה לכל השאר אבל מובנית בהחלט לעצמם, ובאמצעותה הם מצליחים להתגבר על כל מכשול הנקרה לפניהם.

(צילום: carole-bethuel/ באדיבות בתי קולנוע לב)

חוץ מהשחקנים הראשיים, כל שאר הדמויות מגולמות בידי שחקנים לא מקצועיים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי עצמו. זה נפלא לראות אותם משתלבים היטב בקאסט ובתסריט, ונדמה לעיתים שהם לא צריכים לשחק ולהיצמד לטקסט, אלא להיות הם עצמם- בלי ליפול להוראות בימוי נוקשות מדי.

דווקא חוסר המקצועיות שלהם היא בדיוק מה שנדרש פה מהדמויות הללו, שמעוררות הזדהות עמוקה, והשמתם בפרונט ובאור הזרקורים דווקא את אלו שברוב הזמן אנחנו כחברה מעדיפים להחביא.

אבל המחירים לא פשוטים. ברונו (ונסן קאסל ) מקדיש את כל חייו לילדים אלו, ומוותר על חייו האישיים בתמורה. למרות גילו המתקדם, הוא לא מצליח לעבור דייט אחד מבלי שיידרש לטפל בבעיה כזו או אחרת.

ברוב הסצינות, אוזניית הטלפון תקועה לו באוזן והוא מנסה לתמרן בין כל הבעיות שלא נגמרות. גם כשמנסים להוציא ממנו את הזמינות, הזמינות משיגה אותו גם בלי הטלפון.

(צילום: carole-bethuel/ באדיבות בתי קולנוע לב)

זה מרגש לראות אדם חב"דניק בסרט צרפתי, עם ציציות וכיפה לא מוסתרות, כשהוא משחק דמות טובת לב, אבל לפעמים גם כזו ששוברת אותו. ומצד שני, זה שיתוף פעולה נדיר עם מאליק (רדה קטב), מוסלמי צרפתי, שבניגוד למציאות המצטיירת, דווקא מתמקדים בלהגביר את הטוב ולא להיפך.

זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל זו המציאות והיא עולה על כל דימיון. וזוהי גם גדולתו של הסרט הזה, שהצליח לקחת נושא די משמים, ולהפוך אותו לדבר חם ובועט. כל מי שעוסק אי פעם בחינוך, ימצא את עצמו מזדהה מאוד עם המסר והדמויות, עם הקושי המובנה והתעמרות הרשויות, ולפחות יבין שהוא לא לבד ואפילו יקבל לעצמו טפיחת שכם עצמית, שגם מעשים קטנים משנים מציאות גדולה.

(צילום: carole-bethuel/ באדיבות בתי קולנוע לב)

כמעט עשור לאחר ההצלחה הקודמת שלהם, עם "מחוברים לחיים" ו- "סה לה וי", הבימאים הצרפתיים אריק טולדנו ואוליבייה נקש עשו פה סרט מופת, שגרף את פסטיבל קאן, ושראוי שיוקרן כחומר חובה בפקולטות לחינוך ובמוסדות הלימוד. ואולי לא רק שם, אלא גם לפקידי המדינה ולמפקחים שלה, שלפעמים קבורים כל כך עמוק בתוך התקנות והטפסים שלהם, שאין להם מספיק זמן ואומץ להתבונן לאנשים בעיניים.

באחת הסצינות החזקות בסרט, לאחר שברונו לא עמד בעוד ביקורת שרירותית וקורס מעודף רגולציה ומחסור בתקציב, הוא משליך את תמונות הילדים המטופלים לעבר המפקחים, אבל נדמה שבעצם הוא משליך בחזרה את האחריות למדינה שנוח לה להתנער ממנה בכל פעם מחדש.

(צילום: carole-bethuel/ באדיבות בתי קולנוע לב)

חשוב לציין שמצד שני, אין כל הפתעות בסרט. הוא גדוש בקלישאות ובמצבים שכל מי שהתמודד אי פעם עם מישהו על הסקאלה האוטיסטית או עם רשויות המדינה, כבר נתקל בהם תוך דפיקת הראש בקיר מרוב תסכול.

זהו סרט הסברה נהדר לכל גוף שמתעסק בתחום, ואם מישהו ירים את הכפפה ויציב קופות התרמה מחוץ לאולם, הוא יגדיל את התקציב שלו במאות אחוזים.

ומילה אישית לסיום- ראיתי את הסרט הזה עם אימי, אשת חינוך שגידלה דורות שזכתה בפרס החינוך הארצי. במשך שנים, עוד לפני שזה היה נפוץ, היא התעקשה לשלב בגן שלה בכל שנה מחדש ילדים על הרצף האוטיסטי. לא כביקור מזדמן, אלא כילדים מהשורה ששווים לכל אחד אחר. ולא פחות מהשילוב הזה תרם לילדים האוטיסטיים, הוא תרם באותה רמה גם לשאר הילדים ולצוות. כל הסרט היא לא ישבה רגועה, ובסיומו ראיתי אותה עם דמעות. "זה לא רק סרט צרפתי, זו המציאות של כולנו" אמרה, "המדינה תמיד סומכת על האנשים הפרטיים שיעשו בשבילה את העבודה השחורה. מה שמצופה ממנה זה רק לא להפריע".

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
סרט מדהים, יצירת מופת כמו שכתבת. כדאי מאוד
מיכאל | 20-02-2020 18:44
לראות. מאיר עיניים ומחמם את הלב לדעת שיש אנשים כאלה בעולם שדואגים גם למי שמזלם לא שפר עליהם.
2
שיתוף פעולה טוב בין חב"דניק למוסלמי
אסתי | 22-02-2020 18:04
מדוע שיתוף פעולה טוב בין חבדניק למוסלמי הינו מנוגד למציאות המצטיירת? יש אנשים טובים בכל דת, וגם כאלה שאינם טובים...