"השמיים הם לגמרי לא הגבול" | ככה נהייתי טייסת

זוכרת בתקופת רווקותי שהציעו לי שידוך, השדכנית ציינה את השם שלו בחטף והוסיפה ביראת כבוד את התואר ״טייס״. ניסיתי להבין מה יש בתואר הזה שגורם להינהון של הסכמה, ״אה טייס, הוא יהיה שידוך מעולה״ – כנראה זאת היכולת הזאת להתנתק מהקרקע ולהגשים את החלום של כולנו לעוף.

אגב, השידוך לא עבד, הראש שלו היה לגמרי בעננים ואילו אני בחורה של קרקע.

בשביל לעוף באמת אין צורך בבעל טייס כל מה שצריך שזה להרים טלפון ל"סקאיי תעופה", בית הספר לטיסה בהרצליה, החברה המובילה בישראל בתחום של טיסות חוויה מכל הסוגים. אז חייגתי אליהם ההמתנה נעימה שהנעימה את זמני הייתה שיר של ״אהבה בשחקים״ הבנתי שטום קרוז קורא לי ומיד קבעתי שיעור טיסה.

בכניסה לבית הספר מקבל אותי בועז וולוך (כמעט טום קרוז) טייס ראשי ומנהל בית הספר.ישר זרקתי לו ״תגיד אתה משוגע אתה נותן לי לטוס! לא כל אחד יכול להיות טייס״.

בועז מחייך ואומר כל אחד יכול להיות טייס, צריך רק ארבעה פרמטרים: רצון, כסף, זמן ואישור מהאישה (או הבעל).

לשיחה שלנו מצטרף, מנחם בינדר, בחור חרדי, במקור מעמנואל, שהחליט שהוא רוצה להיות טייס ולהתפרנס מהמקצוע, ללא תעודת בגרות עם הרבה רצון ומוטיבציה מצא את עצמו עם תעודת טיס ועכשיו עוד כמה השלמות והחלום בידו.

״ברגעים אלו ממש יש כ-200 חניכים בבית הספר שקיים למעלה מ15 שנה וכן גם יש טייסות״ מספר לי בועז. גם בועז קיבל במתנה ״טייס ליום אחד״ אבל החליט שהוא הולך על המסלול הארוך ותוך 3 שנים עשה לעצמו קריירה.״אוקיי שיכנעת אותי!״ אמרתי לבועז ״אני רוצה להיות טייסת, אז מה עושים?״בועז חייך (כן, הוא מחייך הרבה) והסביר לי שלא זורקים אותי ישר למים, כלומר, לשמיים, אלא נותנים לי לתרגל קצת באחד הסימולטורים הכי יקרים בארץ, מחיר של שני מטוסים ככה, אבל, הסימלוטור הזה לגמרי שווה את זה כי הוא מדמה טיסה ברמה הכי גבוהה.

בשלב הזה, השותף של בועז, בני לוקח את ההגהים ועושה לי סיבוב בשמי הסימלוטור, אחרי רבע שעה הוא מצהיר שאני מוכנה.

אני כבר להוטה לקבל את כנפי הטיסה שלי, מצויידת באוזניות, משקפי טייסים ומפתחות למטוס וזהו אני יוצאת. אה כן גם אורי המדריך מצטרף, הוא מבטיח לי שהוא רק בא להיות לי לעזר ואני הולכת לעשות הכל, כלומר, להטיס את המטוס.

אורי עובר איתי על ההדרכה שקיבלתי בסימולטור, בודק שלא שכחתי כלום ויאללה מתחילים.

החלק הקשה זה לשמור על המטוס במסלול ותוך רגע אני מקבלת הוראה להרים את המטוס לשמיים וזהו אנחנו באוויר, קצת ימינה, קצת שמאלה, כמה סיבובים בשביל להרגיש את כוח הג'י, בחילה קטנה ואני אשכרה מרגישה טייסת, בשלב מסויים אורי רוצה קצת לאתגר פה את כל הסיטואציה ומכבה לי את המנוע, "את רואה, אנחנו טסים עכשיו בלי מנוע, לא התרסקנו, אנחנו לאט לאט מאבדים קצת גבוה, אבל שולטים לגמרי במטוס ואם נצטרך נוכל להנחית את המטוס בזהירות בשטח פתוח" אוקיי צחקנו מספיק, חשבתי לעצמי "אורי!! תדליק את המנוע!" המנוע חוזר לעבוד ואני חוזרת להיות רגועה מספיק בשביל ליהנות מאחת השקיעות היפות.

חזרה לקרקע ואני עדיין עם הראש בעננים, מקבלת את התעודה המיוחלת שאני טייסת! (ליום אחד, אל תהיו קטנוניים) אז אם חשקה נפשכם בחוויה מדהימה, השמיים הם לגמרי לא הגבול. [בפייסבוק: סקאי- בית ספר לטיסה.]