ביקורת סרטים: 'גרטל והנזל' • לא למאכל אדם
העיבוד המחודש ל'גרטל והנזל', המבוססת על המעשייה "עמי ותמי" של האחים גרים - הוא כל מה שרע בתופעת העיבודים המחודשים. המבקר אביב עגיב מסכם את התופעה ומקווה לאגדות חדשות בקרוב
ביקורת סרטים: 'גרטל והנזל'
אחרי 'ספר הג'ונגל', 'מלך האריות', 'היפה והחיה', 'אלאדין', 'דמבו' 'מראה מראה' ועוד מותגים רבים אחרים שהגיעו לסיבוב נוסף בחסות האולפנים. כעת כבר ברור שאנחנו נמצאים ברנסנס השני של תחיית העיבודים המחודשים.
מדי עונה מגיע הנה יבול מבהיל של ריבוטים, ריימיקים, אתחולים וחידושים של מגוון האגדות והיצירות העל זמניות. אולי זה מחסור בכותבים, ואולי זו בעצם שיטה להגדלת הרווחים. כך או כך, נראה שבהוליווד פשוט עלו על נוסחת אחידה: לוותר על יצירת קלאסיקות חדשות ובמקומן לתעתק את האגדות הישנות מכל הזמנים – ולשגר ישירות למסכים.
בהתאם למגמה הזו, גם "גרטל והנזל" שעלה לאחרונה למסכים, ממשיך את הקו הברור של האולפנים לסחוט עוד מהלימון של האחים גרים. אך בעוד שהקודמים שצוינו מעלה מתהדרים בכוכבים הוליוודים מהשורה הראשונה, ואף עברו התאמה לרוח הזמן בעיקר בתקופה כזו רגישה, הרי שבמקרה של 'גרטל והנזל' אין לא מזה ולא מזה. והתוצאה בסופו של דבר – סרט חסר שיניים שתופס טרמפ על תופעת החידושים ורחוק מלהשאיר חותם.
גרטל והנזל
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים
עלילת הסרט נפתחת דווקא באופן מבטיח. עם בנייה של היסודות לסיפור המוכר. היא מספרת על כוח אפל שהיה בעירייה שכוחת אל ושידע לרפא ילדים ומבוגרים שחלו במחלות חשוכות. אך בואו, השנה היא שנת 2020 וכולנו כבר יודעים שאין דבר כזה מתנות חינם (מוטיב שעוד יחזור על עצמו רבות לאורך הסרט). לאחר שאותם חולים היו נרפאים, הם לא היו חוזרים למצבם הקודם אלא עם רוע אפל שהיה זורע הרס בסביבתם.
במקרה הזה- מדובר באב שבתו הקטנה חלתה, נמסרה, נרפאה וכצפוי קיבלה כוחות אפלים. במהרה החלה הילדה לזרוע הרס בסביבתה ובהמשך הושלכה לירכתי היער השחור והאפל כדי להרחיקה מהסביבה. אחרי האקספוזיציה הזו, אנו נחשפים לכוכבי הסרט, גרטל (סופיה ליליס מסרטי "זה") והנזל (סאמי ליקי).
השניים מגורשים מבית אמם הלא מתפקדת, לאחר שזו מזהירה אותם מפני מגיפה (קורונה?) שעתידה לבוא. מבלי יותר מדי אפשרויות, שני חסרי המזל מחפשים מקום להניח את ראשם.
בדרך לשם הם נתקלים באשמאי זקן מטריד מינית, יצור לילה מעוות, ואפילו בפטריות הזיה. בסוף הם מגיעים לאותו בית מדובר, שם פוגשים השניים את המכשפה (אליס קריגה) שכבר מהרגע הראשון לא ממהרת לבזבז זמן וכבר בשלב היחסית מוקדם של הסרט, היא מבהירה להם שאין מתנות חינם.
לאחר שהיא מפטמת את השניים באוכל, היא ישר ממהרת להיפטר מהאח הקטן ומשאירה בחיקה את גרטל, שבינתיים במהלך שהותה בבית, הופכת מילדה לנערה. (מהלך שנועד להצדיק שלא מדובר בסרט לילדים).
בהמשך, לאחר שהשניים עובדים בפרך כדי להחזיר את חובם למכשפה המגושמת, כוונותיה די מהר מתבהרות. אלא שגם כאן, במה שמסתמן כנקודת השיא של הסרט, היוצרים נמנעו מלארגן עימות מרשים או ניסיון מרידה מעניין, מה שיכל היה להוסיף קצת עניין לסרט.
במקום זה בחרו היוצרים להיפטר מהמכשפה בסצנה גרוטסקית, שלא נאמנה לסיפור המקורי ומוציאה את כל העוקץ מהסרט. כמה מוציאה? מי שיצפה בסרט לפני שיקרא את הסיפור, לא יבין שמדובר באותה עלילה, וכאן גם טמון החטא של יוצרי הסרט – הם העדיפו לסמן וי על עוד אגדה מחודשת בשרשרת חידושים וריימיקים ולהימנע מלתת לדמויות נפח או עומק אמיתי של ממש.
כך גם יוצא שבאחת הסצנות היותר מותחות בסרט, התחושה היא שלא באמת אכפת לצופה מה עתיד לקרות לגורל הדמות. ימות או לא ימות למי באמת אכפת.
היוצרים יכלו בקלות למשל, לקחת את האגדה למקום פמיניסטי ולעשות כמעשה 'מליפיסנט'. לספר אותה מנקודת מבט של המכשפה, רעיון שהיה עשוי לעורר עניין וחידוש של ממש. במקום זה התחושה היא שהשחקנים (הלא מוכרים) הגיעו מדי בוקר לסט הצילומים להעביר כרטיס, לפדות את הצ'ק, ולהמשיך לעסוק בפרויקטים הבאים שלהם. אולי זו גם הסיבה שהסרט לא זכה ליחסי ציבור גדולים בכלל וסופו להישכח במדפי הארכיון.
בחיי שאם היוצרים היו פונים לנטפליקס, לפחות היו זוכים למערך משומן של חשיפה ויחסי ציבור וגם לתו איכות מסווים. מצד שני, גם לצופי נטפליקס, שחשופים להמון זבל מסוגת האימה מגיע יותר. נקודת האור היחידה בסרט היא המוזיקה והאווירה הגותית שמוסיפה לאווירת המסתורין.
לסיכום: גרטל והנזל הוא עיבוד אחד יותר מדי וכל מה שרע בתופעת הריימקים והעיבודים. טוב יהיה אם באולפנים הגדולים יפסיקו לעבוד על אוטומט ויתחילו לייצר מעשיות ואגדות חדשות, נועזות ומקוריות במקום לשחוק את הקיימות ולהתיר טעם רע.