אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

נוטעים לא רק עבורנו אלא עבור הבאים אחרינו

אצל אנשים רבים ט"ו בשבט מתבטא באכילת פירות יבשים ושירת: "כך הולכים השותלים". אולם בפוסקים ובספרי המנהגים קיבל תוקף של יום טוב, חגה של ארץ ישראל

נוטעים לא רק עבורנו אלא עבור הבאים אחרינו
  צילום: אור יזרעאלי

מהי המעלה הגדולה בט"ו בשבט שמציינים אותו כיום מיוחד? שאוכלים מפירות הארץ נוטעים עצים ועוד יותר מכך אין אומרים תחנון! ראשית, צריכים אנו להבין מה עניינו הפנימי של ט"ו בשבט ומנהגיו. מובא ב"ויקרא רבה": "אחרי ה' תלכו, ובו תידבקון", וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמיים ולהדבק בשכינה? אלא שבתחילת בריית עולם התעסק הקב"ה בנטיעה תחילה, כפי שכתוב: "וייטע ה' אלוקים גן בעדן"; אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא בנטיעה תחילה שנאמר: "כי תבוא אל הארץ". המדרש מציין את חשיבות ההליכה בדרכי ה' ורואה לנכון לציין את הנטיעה כהליכה בדרכי ה'.

ואכן, את אהבתו הגדולה של הקב"ה לנטיעה, אהבה שהיא דווקא לעבודת האדמה בארץ ישראל אנו מוצאים אף אצל אברהם אבינו כמובא במדרש "בראשית רבה": "אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלוואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת"- כשראה אברהם את עבודת האדמה של החקלאים בחו"ל, אמר שמרוב שפע, נהרות וחומריות האנשים האלה בעלי נשמות ריקות ופוחזים בהתנהלותם והוא בז לה.

אך כשהגיע אברהם לסולמה של צור, בגבולה הצפוני של ארץ ישראל, וראה את יושבי הארץ עובדים את האדמה, הוא הגיב בצורה שונה וכשראה את יושבי הארץ עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור אמר: "הלוואי שיהיה לי חלק בארץ הזו". אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת". אברהם אבינו ראה את הקדושה המיוחדת של הארץ אפילו כאשר יושבים עליה גויים.

ארץ ישראל היא קדושה מצד עצמה, ולכן היא שייכת לעם היהודי, ומתוך קדושה זו באות מצוות קדושות השייכות לארץ ולאדמתה. החרל"פ מציין כי "קדושת ארץ ישראל היא קדושה עצמית ופנימית, ומפני זה ישנן מצוות מיוחדות שתלויות רק בה. לא שקדושת ארץ ישראל תלויה במצוותיה, אלא אדרבה מתוך קדושתה נצטוו עליה במצוות אלו, ועל ידי קיום המצות התלויות בארץ מגלים את קדושת העצמית של הארץ".

עתה נבין את כעסו של הרב של יהושע בן לוי כאשר ראה שארץ ישראל נותנת פירותיה לערבים, בזמן שעם ישראל אינו נהנה מכך, כמובא במסכת כתובות: "ארץ ארץ הכניסי פירותייך! למי את מוציאה פירותייך, לערבים הללו שעמדו עלינו בחטאתנו?" רבי יהושע בן לוי ראה בנתינת פירות לזרים כבגידה בתפקידה של ארץ ישראל.

חשבתי לומר שעיקר החג מתבטא דווקא באכילת פירות הארץ, על פי המעשה במסכת תענית כאשר ראה חוני המעגל אדם שנוטע עץ חרוב ושאלו: "הרי עץ החרוב נותן פרי אחת לשבעים שנה, אם כן מדוע אתה נוטע עץ שלא תזכה לאכול ממנו? ענה לו: "אני מצאתי עולם עם חרובים מוכנים לאכילה, כמו שקיבלתי עולם עם חרובים, כך אטע עבור ילדיי, שגם להם יהיה חרובים".

עבודת האדמה, מעבר לכך שמבטאת את האמונה בקב"ה וזורע שמאמין שהתבואה תעלה יפה, היא מבטאת את הגישה שאני לא חי לעצמי אלא דואג לאחרים, ואף לאלו שאני לא מכיר ולא אכיר. כך כותב גם הראי"ה קוק זצ"ל בפתגם החודש לחודש שבט, שנת תרע"ד: "חשק נטיעת אילנות, נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים, המופיע בתקפו בעץ החרוב".

המיוחד בעצי פרי הוא שאני לא דואג לדור שלי, אלא לדורות הבאים. אני עובד שנים על מטע ודואג גם הלאה להמשך קיומו של עולם ומתקן עולם במלכות שדי. יהי רצון שנזכה להמשיך לראות את ארץ ישראל נותנת פירותיה.

הכותב הוא ראש ישיבת נחלת יוסף שבי שומרון, מחבר ספרי שיטת הסימנים

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
כל יום יכול להיות טו בשבט...
משה אהרון עו"ד | 11-02-2020 12:01
כי זה כל האדם 2 לכו לנטוע ! 08/02/2020 23:06:23 אחיי ריעיי לכו להתחבר לארץ בנטיעה שמעלותיה איש לא ישורם מי שנוטע בארץ ישראל רוכש כרטיס כניסה לעץ החיים [התורה]. להבין מכמניה ורזיה של התורה. ומי שעובד אדמה בארץ ישראל מדומה כמי שזוכה לראות בעיניים האלוקיות המצויות בה והוא שוב זוכה למעלות רבות של : למדנות וגם של רוח הקודש. ואם לא די כשהאדם מחונן את עפרה ואבניה של הארץ הקדושה הזו. היא הארץ גומלת לו באלף ואחד טובות בין השאר ומבזיקה בו רעיונות קודש . ושוב גם של רזין וסודות . אז הנה כי כן, יש עובדי אדמה פשוטים שנשמתם רווה מאורות התורה יותר מכל הגאונים המסתופפים שנים רבות באוהלה של תורה.
2
האינטרקציה עם העצים קיומית....
משה אהרון עו"ד | 11-02-2020 12:03
לטו בשבט.- העץ מסמל ומגלם את זכות הבחירה של האדם 10/02/2020 16:24:00 בסד. הנה אם כן לארץ הבחירה מתחברים בנטיעת עצים . שזו ההמחשה היותר ממשית לבחירה ולבעלות בארץ ישראל . סיפור גן העדן בא אם כן,לקדש את זכות הבחירה של האדם אשר הוצע לו : מכאן חיים שלווים ושקטים ללא מסע החתחתים האין סופי לחתור אלי הידע האלוהי האין סופי. או במה שלבסוף בחר : בחיים של מסע מפרך וכואב של חתירה אין סופית לנסות לאחוז יותר ויותר בידע האלוהי האין סופי. והנה כפי שהוזהר האדם משבחר באכילה מעץ הדעת נגזרה עליו הגזירה המתבקשת של מות תמות. תחילה מתקיים בו תהליך של מות ולבסוף מוות מוחלט כלומר כל חייו מיום לידתו הם למעשה תהליך דעיכה מתמשך בבחינת : מות.[מוות איטי מתמשך] עדי מתקיים בו לבסוף : תמות. [כאמור המוות הסופי והמוחלט] שהרי זה דבר המתבקש לעגן את הדיסוננס המתבקש שבין האלוהים לאדם. אדם שמבקש או חותר לידע האלוהי האין סופי לא יכול גם לצפות לחיים אין סופיים. תכונות יסוד השמורות אך לאלוהות . והנה המפליא שבדברים : שביחד עם עץ הדעת נברא גם עץ החיים. לסמל את גבולות הבחירה האנושיים כאמור שהבחירה לאדם בפועל ניתנה לו אך לעץ הדעת. עץ החיים תפקידו להמחיש כי עם הבחירה הראשונה בעץ הדעת . משמע בחר גם האדם לוותר על הזכות לחיי נצח המסומלים בעץ החיים. הואיל בכל זאת גם עץ החיים נכרח עם עץ הדעת לעניין הבחירה כאמור לסמל את משמעותה הרחבה של הבחירה אזיי גורש מיד האדם מגן עדן על מנת שלא יאכל גם מעץ החיים. במילים אחרות קדושתה של זכות הבחירה לאדם רוממה אותה התורה עד למדרגה הכי גבוהה של כמעט היות אלוהים בבחינת ותחסרהו מעט מאלוהים