בשיעור שהעביר הרב יוסף קלנר שהגיע לידי סרוגים הוא מתייחס לתפילה לשלום המדינה שתוקנה בידי הרבנות הראשית והוא מעיד על הרצון לשנות את הנוסח מ- 'ברך את מדינת ישראל' ל- 'הקם את מדינת ישראל'.
הרב קלנר תולה את האשם במהפכה השיפוטית שהוביל השופט אהרון ברק שמגיעה לשיא לדבריו בהחלטת בג"צ בשאלת יכולתו של ראש ממשלה נתניהו להרכיב ממשלה תחת כתב אישום והחלטתם לדחות את ההחלטה העקרונית לאחר הבחירות.
אנחנו מביאים את דבריו המלאים:
מה שקרה בשבת האחרונה הוא שעברתי לפני התיבה בתפילת 'מוסף', בשכונה שלנו "מעלה הזיתים" בירושלים, כפי שנוהגים לעשות בשבוע לפני היארצייט, כי יש יארצייט לאמא שלי השבוע. ולפני "יקום פורקן" ניגשתי לרב שלנו, "מרא דאתרא", ושאלתי אותו האם הוא מרשה לי בתפילה לשלום המדינה, לומר במקום "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו ברך את מדינת ישראל" – לשנות ולומר – "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו הקם את מדינת ישראל להמשך צמיחת גאולתנו". כי כפי איך שאני רואה את הדברים, שכבר דסקסתי עליהם אתו בעבר, בטלה מדינת ישראל.
וכל כך למה?
כי נעשה פה מעשה נבלה שלא היה כמותו בהיסטוריה – החונטה הבג"צית המשפטית השתלטה על מדינת ישראל וביטלה אותה. וזה נעשה בצורה כזו שמעטים המבחינים במה שהתרחש, עד שאפילו אתם המומים ממה שאני אומר… אתם שומעים ורואים ולא יכולים להאמין למה שאירע פה. אבל כך אני רואה וכך אני מבין, ואינני יכול להתכחש למה שאני רואה ומבין.
שורש הפורענות החל על ידי נשיא העליון בזמנו, 'אהרן ברק', לפני שלושים שנה, כאשר אמר ש"הכל שפיט". אלא שאז לא הבנו מה גלום בתוך ההתנסחות הזו. והנה הגיע היום והמערכת המשפטית מודיעה: "היא לא תדון עכשיו אם נתניהו יכול להקים ממשלה או לא יכול להקים ממשלה, אלא היא תמתין לתוצאות הבחירות ואז היא תדון בזה". – והארץ לא רעשה, ולא קמה האומה עם נציגיה ומערכותיה ואישיה הפרטיים, כנגד ההכרזה המזעזעת הזו, ולא מחו: 'מי אתם?! מי מינה אתכם לכך?! עם ישראל הוא הריבון! ואנחנו, ורק אנחנו נחליט! איננו שואלים אתכם אם אתם מסכימים או לא, כל הזכות שלכם לדבר – היא מכוחנו, ומכוחנו בלבד! אין לכם שום זכות לומר מילה על החלטת רוב העם בבחירתו הדמוקרטית. אם העם החליט בבחירות על מישהו שלדעתו הוא ראוי לנהל את ענייניו. החלטת העם היא המלה האחרונה!'"
הרי כל כח הבג"ץ הוא מכח המנדט שקבל מן הממשלה, והממשלה שואבת את כוחה – מהעם. העם בחר ממשלה שתנהל את ענייניו, והממשלה בחרה קבוצת אנשים שתשפוט – היא לא בחרה אותם כדי לחוקק! קבוצת האנשים הזו (בג"ץ) יכולה, לכל היותר, לומר לריבון: 'בעבר אתה החלטת להתנהל על פי קו מסוים, וקו זה נמצא בסתירה למה שאתה עושה עכשיו'.
– במדינה תקינה יכול הריבון להשיב על דברים כאלה לבג"ץ: 'תודה רבה, לא שמתי לב'; אך הריבון יכול גם לומר: 'חזרתי בי ממה שאמרתי ומן הקו שנקטתי בו בעבר ועכשיו החלטתי להתנהל אחרת, והערתך איננה משנה את החלטתי הנוכחית'.
הריבון – אלו הם נציגי העם, בחירי העם, הממשלה והכנסת.
והנה מעיזים היועץ המשפטי לממשלה ואנשי הבג"ץ לומר: 'אתם תבחרו, ואנחנו נאמר אם זה מקובל עלינו או לא, ונחליט אם בחירתכם תקפה או בטלה'… ועובר הצבור על ההכרזה הזו לסדר היום, ולא קם למחות על המרידה הזו בשלטונו – ביום הארור הזה בטל שלטון העם על המדינה, והושלמה ההשתלטות של הרודנים, שמינו את עצמם מטעם עצמם לאדוני המדינה. והצבור הרחב בשתיקתו נותן מקום להבין שהוא מסכים לכך. (ואף שברור, שלו יבין רוב העם מה שאירע כאן – הוא לא יסכים לכך בשום פנים ואופן! אבל בפועל הוא עדיין לא נתן לזה כל ביטוי רשמי ברור).
בהיסטוריה של עם ישראל היו טיראנים – עמרי, זמרי, ירבעם; פלוני רצח את אלמוני, וכך נהיה לריבון ש"הכל נושק על פיו" – והעם שתק, ובזאת סימן שהעם הסכים – קיבל את המצב… בשתיקה…
לכאורה זה המצב היום במדינת ישראל.
אבל באמת המצב היום חמור לאין שיעור. כי אם תבדוק את סולם הערכים של החונטה והברנז'ה הזו – תגלה שבאמת אין אצלם ערך ללאום, כי אצלם המילה 'לאום' חשודה כ'גזענות'. כאשר נערך דיון משפטי וטוענים שפלוני רוצה דבר מה מסוים, ומאן דהו יאמר שהדברים עומדים בניגוד לאינטרס הלאומי – יאמרו לו: אז מה?… הרי ישנם ערכים אחרים, פרט לאינטרס הלאומי החשובים לא פחות ואף הרבה יותר; כמו 'כבוד האדם וחירותו', ובכלל במדינת ישראל ישנם מיעוטים רבים, כמו המיעוט הדרוזי והמיעוט הערבי, ובסופו של דבר מדינת ישראל היא 'מדינת כל אזרחיה'…
עבור הבג"ץ – המכנה המשותף של האנשים היושבים בציון איננו הלאום. מושג הלאום נמצא אצלם היכן שהוא בתוך סולם הערכים או אף בתחתיתו, ובוודאי אינו הערך העליון. החוק הוא הממליך מלכים! א"כ, אין זו 'מדינת ישראל' כי אם 'מדינת החוק'.
ואם תאמר אבל החוק הוא שנחקק על ידי נבחרי הציבור – אך מסתבר שבג"ץ אינו רק גורם שופט אלא גם גורם מחוקק. כך הם רואים את עצמם! וכה אמר "האל" אהרון ברק: 'לא משנה מה אומר המחוקק, משנה מה אומר המחוקק הסביר'. ומיהו המחוקק הסביר? – ברור… אהרן ברק!
זו המציאות!
וכולם שומעים ועוברים הלאה…
אבל עם ישראל כולו מסכים לזה? עם ישראל שותק, וכל זמן שיש כאן שתיקה – השתיקה אינה שתיקה רועמת אלא שתיקה מזעזעת…
זהו אסון המקביל למאורע שנקבע עליו בעבר צום גדליה, שהרי מה קרה בצום גדליה? וכי רק מפני שהרגו את גדליה, שהיה "בחור טוב", בגלל זה אנחנו צמים?! הרי מאז נהרגו כל כך הרבה יהודים גדולים וצדיקים… אלא שאנחנו צמים בצום גדליה מפני שאז בטלה המדינה!
ישנו יום נוסף שבו בטלה המדינה – תשעה באב – אחד המאורעות הקשים שאירעו בו הוא כשלון מרד בר כוכבא, כישלון הניסיון האחרון להקים מדינה לפני הגלות הארוכה.
אמנם, בדרך כלל מדינה מתבטלת על ידי טנקים וגדודים המשתלטים על הפרלמנט והתקשורת, אך כאן נעשתה ההשתלטות "שקטה" – ע"י מניפולציות משפטיות של הבג"ץ.
ואנחנו, הציבור הרחב, מתנהל כדאשתקד: 'העיקר שאני מקבל את המשכורת בזמן, ממשיך ללמוד, לשרת במילואים… כל אחד ממשיך בעניינו…'.
זה המצב כיום.
על כן לדעתי כיום ודאי שצריך לזעוק ולהתפלל לשלום המדינה, צריך להתפלל להקים אותה מנפילתה המטויה (– "הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה וְלוֹ כַּמְעִיל עֲטוּיָה. וּמִמַּכָּה עַצְמָהּ מְתַקֵּן רְטִיָה. קוֹמֵם עֲדָתְךָ מִנְּפִילָתָהּ הַמְּטוּיָה. בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה"), להציל אותה מהאסון הזה.
כך אני קורא את המפה.
אמנם אני מסכים לחלוטין עם המרא דאתרא שלנו הרב רפאל שנור, שאינני יכול לשנות את התפילה לשלום המדינה. כי אני אינני הרבנות הראשית, ובאמת אפילו אינני רב – אין לי סמיכה לרבנות, ואינני אחראי על שום קהילה. מי שצריך לקום ולתקן – זו הרבנות הראשית, בלבד.
רב שכונתנו היקר שאליו נגשתי וביקשתי את רשותו, אמר לי בצדק: 'אם אתה תשנה, כל אחד ישנה, נתחיל לשנות את הסידור, לאן נגיע?!'. אך מ"מ אינני יכול לעשות שקר בנפשי – ואיך אעמוד לפני ד' ואומר "ברך את מדינת ישראל" היקרה לי מכל, כאשר היא שוכבת לפני מתה… משל לסבתא שמתה – וכי תתפלל 'אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו ברך את סבתא'?! מה 'ברך את סבתא'?!… במצב כזה צריך להתפלל ריבונו של עולם, אנא הקם אותה לתחייה!
על כן הציע הרב שהוא יאמר את 'התפילה לשלום המדינה', ואני עמדתי לידו ואמרתי 'הלוואי'… אמרתי 'אמן' – אבל זו 'אמן יתומה'…
אמרו לי במה אני טועה?… אני מאוד אשמח ואודה לכל מי שיסביר לי את טעותי. אבל לא בטיעונים של קשקושים… בשכונה שלנו בשיעור בשבת שהתקיים אחרי מוסף ששם בקשו השכנים החברים שלי להבין מה הלך ביני ובין הרב רפאל, כאשר הסברתי את הדברים האלה שהסברתי לכם פה, היו כמה שניסו לומר איזה סברות, ולהקשות על דברי, אך לא מצאתי כל טיעון בעל משקל רציני נגד. ואמנם גם רב השכונה שלנו אמר שהוא מסכים עם עיקר דברי, ושותף לזעזוע מהמצב.
אמנם בשיחה עם הבן שלי הוא העיר הערה של טעם: 'ממשלת ישראל – לכשתקום – הרי בכוחה לחוקק את "פסיקת ההתגברות", זאת אומרת שהכח עדיין נמצא בידיה, עדיין קיימת "יד־העם" "האוחזת בשטיח ויכולה למשוך אותו"'…
אינני מכחיש את דבריו, ויד־ד' לא תקצר, ויד העם לא תקצר, "עוד לא אבדה תקוותנו". ובוודאי שבסוף אנו נצא רק מבוררים יותר ומחוזקים יותר מכל האסון הזה, ושום דבר לא השתנה מכל מה שאנו לומדים באורות ובוודאות המוחלטת של מהלך הגאולה והקץ המגולה שאנו בעיצומו. ומדינת ישראל קום תקום ויגדל קידוש ד' מחילול ד' הנורא שמתרחש עכשיו. ודבר אחד מדברי הרב והרצי"ה לא ישוב ריקם, ולא זז ממקומו. אך נכון לימים אלה זהו עדיין המצב האומלל.
בתהליך הגאולה כבר עברנו דברים קשים מאוד (שואה, התנתקות) ועכשיו אנו עוברים משבר נורא נוסף – אך גם הוא כקודמיו – בוודאי הוא לא ישבור אותנו! וכמו שאמרתי בהפגנה שם בככר בת"א – "נצח ישראל לא ישקר", והם לא יוכלו לנו. ועם ישראל יקום ויחיה.
לפני שלשים שנה ר' צבי [טאו] אמר שעוד יהיה יותר גרוע. היה קשה לקבל את זה – מה יכול להיות יותר גרוע מכפי שהיה אז?!… לא יכולנו לדמיין דבר כזה… כיום אינני יודע לדמיין מה, אבל אינני נאיבי – יכול להיות אף יותר גרוע… ועם כל זאת – "נצח ישראל ולא ישקר"! נצח ישראל ינצח! ומדינת ישראל עוד תקום, בכפליים לתושייה.
זה איום ונורא שעם ישראל לא קם! לא דמיינו שיכול להיות דבר כזה, וטירוף כזה שבו אנו חיים. אנחנו מקבלים שיעור מדוע "ייתי ולא איחמיניה" (סנהדרין צח, ב). האמוראים שאמרו זאת (עולא, רבה, רבי יוחנן) – היו אנשים רציניים!
שואלים: מה אתה מציע לעשות? אני לא יודע! אני רק יודע שהמציאות הזו נוראה ואיומה! עם ישראל לא מבין את המצב, ולכן בפועל לא עושים דבר! כאשר ביבי צעק שנעשית כאן 'הפיכה שלטונית' – אומרים כנגדו: 'ברור, הוא אומר זאת רק מפני שהוא רוצה להציל את עצמו'… וכאשר נאמני ביבי טוענים שהוא צודק – אומרים כנגדם: 'ביבי שטף להם את המוח'…
ההמון מופצץ מכל כך הרבה דיס־אינפורמציה, מכל כך הרבה אינפורמציה תקשורתית, המסיחה את הדעת מן החשוב ומטשטשת את עולם הערכים, הופכת את הלא־חשוב לחשוב ואת החשוב ללא־חשוב, מפציצה בעובדות, עד שההמון מתבלבל… וההמון פשוט קורס תחת המציאות הזו…
עד כאן קריאת המפה שלי.
אשמח מאוד אם מישהו יבוא ויסביר לי במה אני טועה – אני אנשק אותו…
לאחר התפילה ב"מעלה הזיתים" מתקיים שיעור שלי בספר 'אורות', ובשיעור בקשו ממני והסברתי את כל מה שאמרתי לכם זה עתה – ובאריכות גדולה יותר. והתנהל דיון ער בעניין זה אמר בכה וזה אמר בכה… ובין החבר'ה כאלה המתקשים בעיכול רעיונות חדשים… כידוע יש המתקשים ב"הבנת הנקרא", ואף יש שאינם חנונים ב"הבנת הנשמע"… וחולשה ידועה דוחפת אנשים "לשלוף" כל אחד "את המגירה הידועה שלו" כדי לקטלג אותי: "אז זהו?!" "הרב קלנר הוא כמו הרב טל?!"… "הוא נהיה חרדי"… "הוא התהפך על הראש ושכח את כל מה שלימד אותנו כל השנים" (נו… ב"ה… שכאשר אני שכחתי… אז לכל הפחות הם זוכרים, ויודעים ומבינים את המצב בהתאם לכל הנלמד – ב"ה, לא אלמן ישראל…).
שאלו אותי: אז מה לא נגיד הלל ביום העצמאות הבא?
אמרתי: ודאי שנאמר הלל – כמו בחנוכה. בחנוכה אומרים הלל על ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה", ואנו נאמר הלל על ש"חזרה מלכות לישראל יתר על שבעים שנה".
לסיכום – עיקר דברי:
שלש "מראות נגעים" בהתנהלות הבג"ץ והמערכת המשפטית המתפקדת ברוחו:
א. הם רואים את עצמם כגורם מחוקק.
ב. הם רואים עצמם כסמכות עליונה שבידה לקבל או לבטל את החלטות רוב העם, כלומר: רואים עצמם כריבון המדינה.
ג. הערך הלאומי להם אינו אלא אחד מקבוצת ערכים, שהערך של כבוד האדם וחרותו גובר עליהם. וא"כ, הגורם הלאומי איננו השיקול העליון של המערכת, והמכנה המשותף שלנו במדינה אינו הנאמנות לערך הלאומי, כי אם לחוק. א"כ, אין זו מדינת הלאום העברי כי אם מדינת כל האזרחים הנאמנים לחוק – "מדינת חוק".
כאשר המחוקק המכריע אינו העם כי אם בג"ץ, והערך הלאומי אינו עליון מן הערך האזרחי של הנאמנות לחוקים של בג"ץ – מצב זה מבטל את תקיפותה ומשמעותה של מדינת־הלאום מדינת־ישראל. (השימוש בשם "מדינת ישראל" ובסמלי הלאום, הדגל, וההמנון, ועוד, אינם אלא מחסה כזב של מניפולציה אורווליאנית למהלך המזעזע הזה).
עם ישראל חי! – מדינת ישראל עוד תקום ותחיה!
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
