אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה: פרשת בא • אכיפה בררנית במשפט העברי

פרשת השבוע מגוללת את שלוש המכות האחרונות שהמצרים חווים לנוכח התעקשותו של פרעה שלא לשחרר את בני ישראל ממצרים. מסממני המכות במצרים העדר השוויון והפליה לטובה שחווים בני ישראל לעומת המצרים

עו"ד על הפרשה: אכיפה בררנית במשפט העברי
  (צילום: דוד כהן/לאש90)

פרשת השבוע מגוללת את שלוש המכות האחרונות שהמצרים חווים לנוכח התעקשותו של פרעה שלא לשחרר את בני ישראל ממצרים. מסממני המכות במצרים העדר השוויון והפליה לטובה שחווים בני ישראל לעומת חוויית המצרים.

הרב חגי לונדין על פרשת בא. צילום: ערוץ מאיר

הפליה זו מתבטאת בין היתר בעובדה שהמכות פוגעות ומשבשות את סדר היום המצרי, בעוד שבני ישראל, המופלים לטובה, אינם נפגעים מהמכות ואלו אינן פוגעות בהן. כך למשל בפרשה שלנו במכת חושך מופיע במפורש ההבדל שבין המצרים לבין עם ישראל. וכך אנו קוראים לפני מכת בכורות "למען תדעון אשר יפלה האל בין המצרים ובין ישראל" [שמות יא;ז].

עוד באותו נושא

פרשת בא: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך…"

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, המוכר בכינויו הנצי"ב מוולוז'ין, מגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19, מסביר בפירושו 'העמק דבר' את הפסוק באופן הבא: "כבר פרשתי דבכל מקום דכתיב 'בין' 'ובין' בהבדלה, יש אמצעי בין שתי הקצוות." הנצי"ב עומד על עקרון פרשני שכל מקום שאנו מוצאים שמופיע הבחנה בין שני דברים באמצעות שימוש במונח 'בין' הרי שזו מתייחסת לשני דברים שהם קוטביים ומנוגדים זה לזה. בהתאם לעקרון פרשני זה ממשיך הנצי"ב "וכן הפירוש כאן דמצרים ניגפו לגמרי וישראל הכשרים ראויים היו לאותו נס מצד עצמם" כלומר במקרה שלנו ההבחנה היא בין המצרים שהיו ראויים ללקות מצד מעשיהם ורשעותם, לעומת עם ישראל שהיה בחזקת כשר, שהרי לא היתה כל הצדקה לשעבוד הקשה שמצרים העבידו אותם.

אלא שהנצי"ב לא עוצר את פירושו כאן והוא ממשיך "והיו גם כן רשעים [=מעם ישראל] שלא היו ראויים [=להינצל מהעונש של המכה] הרי הם אמצעים בין הקצוות, ומכל מקום יהיו ניצולים להיות לצוותא לצדיקים" [העמק דבר שמות יא;ז] כלומר בתוך בני ישראל היו גם כאלו רשעים שיכול והיה אפשר שגם הם ילקו במכה, אלא שהם ניצלו מאפשרות שהמכה תפגע בהם. אותם רשעים צורפו אל החלק הישר בעם ישראל שלא ראוי היה להיענש באותה המכה.

וכאן עולה השאלה, שטורדת ומעסיקה את גם את השיח הישראלי, והיא שאלת 'האכיפה הבררנית'. עקרונית וכפי ששנה לנו בית המשפט העליון בבואו ליצוק תוכן להגדרת המושג הרי  ש"אפשר להגדיר אכיפה בררנית בדרכים שונות לצרכים שונים… אפשר לומר,… כי אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך-כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני" [השופט זמיר בג"ץ 6396/96].

לנוכח הגדרת בית המשפט העליון עולה ש'אכיפה בררנית' חוטאת ומהווה פגיעה בעקרון השוויון. אכיפה בררנית היא אחד מפירותיו הבאושים של ה'הפליה', אשר עליה הכריז השופט מישאל חשין "והפליה, ידענו, היא הרע-מכל-רע. הפליה מכרסמת עד כלות ביחסים בין בני-אנוש, ביניהם לבין עצמם. תחושת הפליה מביאה לאובדן עשתונות ולהרס מירקם היחסים בין אדם לרעהו. אנו נתקלים בתופעת ההפליה יום-יום: במקום העבודה, בבית המשותף, בעמידה בתור, ביחסם של בעלי שררה לאזרח ולתושב. כך בהפליה אישית, כך בהפליה חברתית, כך בהפליה אתנית, כך בכל הפליה והפליה. הפליה תפרק משפחה. בהפליה מתמשכת יאבד עם ותשבות ממלכה" [בג"צ 7111/95].

על חשיבות השמירה על ערך השוויון בחברה אנו מוצאים בדבריו של השופט אהרן ברק שלימדנו "הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם" [בג"צ 953/87].

משתייגנו את האכיפה הבררנית, ככזו החוסה תחת צילה של העדר השוויון. אבקש לעמוד על סוגיית החובה לנהוג בשוויון בהפעלת החוק כפי שזו משתקפת ועולה בעולמה של ההלכה היהודית.

מקורה של החובה לנהוג בשוויון מעוגנת בציווי "בצדק תשפוט עמיתך" [ויקרא יט;טו], הרמב"ם מרחיב את תחולת הציווי ומשמיענו "מצות עשה לשפוט השופט בצדק שנאמר בצדק תשפוט עמיתך, איזהו צדק המשפט זו השויית שני בעלי דינין בכל דבר" [רמב"ם הלכות סנהדרין כא,א]. לתפיסתו של הרמב"ם צדק במשפט הוא שוויון, ושוויון משמעותו השוואת מעמדם של בעלי הדין בכל מצב ובכל דבר. את הביטוי 'בכל דבר' אין לצמצם רק להליך השיפוטי אלא גם להחילו על שלבים קדם משפטיים.

בעל ספר החינוך לומד מהציווי "לא תטה משפט אביונך" [שמות כג;ו] את עקרון השוויון בקובעו: "שורש השווית הדין בכל אדם, דבר מושכל הוא" [ספר החינוך מצוה פא]. לשיטתו של בעל ספר החינוך עקרון השוויון אינו מצריך לימוד מיוחד וגם מבלעדי ציווי מפורש החלתו וקיומו הוא תוצר של 'שכל ישר' וסברא פשוטה שנמצאת ברקע הדברים וגם בלי ציווי מפורש מצודתה פרוסה.

את הרחבת תחולתו של עקרון השוויון על כלל השירות הציבורי ביחס לציבור, ניתן לבסס בכמה אופנים. ראשית דרך הכלל התלמודי ששנה לנו האמורא שמואל לפיו "דינא דמלכותא דינא" [בבלי נרים, כח,א] עקרון שתחולתו, לדעת הפוסקים חל במקום שהחוק הוא שוויוני. דרך נוספת לביסוס מושתת על השוואת מעמדם של פרנסי הציבור לדיינים. אך גם בלי לימוד בדרך של היקש, הדברים באו לכלל ביטוי מפורש אצל ר' אליעזר פאפו, פוסק ומקובל מהמאה ה-18, מחבר הספר הנודע "פלא יועץ" שקובע "הוא הדין לעניין ההסכמות ותקנות הקהל צריך כל אפיא שוין" [פלא יועץ, ערך "הסכמות"]. הכל שווים בפני החוק משמיענו ר' אליעזר פאפו, ותחולתו של העקרון מתחיל עוד משלב החקיקה ואינו מצטמצם לשלב ההליך השיפוטי.

אחד ההסברים לתופעת האכיפה הבררנית, אנו מוצאים שכתב ר' ישראל איסרלין, מחשובי הפוסקים של יהדות אשכנז במאה ה-15, לטעמו הסיבה לאכיפה בררנית נובעת "דדרך המלכים והשרים להיות להם אהובים ובני פלטין [=ארמונות] שמחבבין אותן יותר משאר בני המדינה, בשביל שהם רגילין ותדיר אצלם לשרת ולהחניף להם, ויש שהם עצלנים ואינם משגיחין כל כך, לכך מנהגם לפעמים בשביל כך להקל לזריזים ולהכביד לעצלים" [תרומת הדשן סימן שמא]. כלומר הסיבה בעטיה ניתן למצוא אכיפה בררנית מצויה בדרך כלל ב'הנחה' שזוכה המקורב למנהיג ולאנשי הציבור, כלומר ככל שנבחרי הציבור מכירים את האדם, ואותו אדם מצוי אצלם, הסבירות שהם יענישו אותו הם קלושים.

ר' יוסף קולון, המהרי"ק, מגדולי הפוסקים של יהדות איטליה במאה ה-15, שפוסק: "פשיטא [=פשוט, ברור] שיש להו להשוות מידותיהן ולא להטיל עונש על אדם אחד ומשאר עמי הארץ אשר נוהגין תמיד לעשות המנהג הרע הזה העלם יעלימו את עיניהם חלילה מעשות כדבר הזה שאין זה סייג לתורה אלא חלול התורה כי יאמרו העולם שמחמת שנאה ואיבה החמירו על זה יותר מעל שאר אנשים ונמצא שם שמים מתחלל" [שו"ת מהרי"ק סימן קפח]. כלומר מקום שניתן לזהות תופעה עבריינית רווחת לא ניתן להענישו, ולהניח לכל מפירי החוק האחרים. אכיפה בררנית בעיני המהרי"ק נתפסת כ'חלול שם שמים', יתרה מכך בעיני המתבונן הדברים יתפרשו באופן מעוות שתניח שהענשת העבריין נובעת מ'שנאה ואיבה' ולא משום הצורך לשמור על הסדר הציבורי.

בתשובה ששלח ר' יחזקאל לנדא, רבה של העיר פראג, ומגדולי הפוסקים במאה ה-18, בעניין תקנות ויישומם על אדם. הוא מכריע: "בתיקון כזה להשביע קצתם ולפטור קצתם בלי שבועה או בשבועה קלה לאחד ולאחד בשבועה חמורה זה אינו כדין… ומכל המתבאר יצא לנו שאם האיסור שהכריזו …היה רק בשביל סירובו מלהגיד ערכו על פי קבלת הארור כפי תקנתם החדשה פשיטא שהיה… שלא כדין" [שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא-חושן משפט סימן כ]

צא ולמד כי במקורות השפט העברי שהובאו לעיל, וקצרה היריעה מלהכיל את כולם,  מושתתים על עקרון השוויון. כאשר מעבר לדרישה המופנית למחוקק המבקשת לחוקק את החוק בצורה שווויונית, עומדת החובה המוטלת על החוק להפעיל את החוק על כולם באופן שווה. החוק אינו יכול להיות ככלי ביד הרשות ברצותה תפעיל ותאכוף את החוק ובהיעדר רצותה תימנע מאכיפת החוק. "משפט אחד יהיה לכם" [ויקרא כח;א] נאמר, ולא משפט אחד לזה ולא לזה.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
פשוט גאון
עו"ד | 30-01-2020 17:30
מדהים ומפתיע כל פעם מחדש
2
אהבתי כל הכבוד
גיל | 30-01-2020 19:47
ניכרים דברי אמת
3
מצויין
חזי | 02-02-2020 9:37
כל הכבוד ועל זה נאמר אין חדש תחת השמש וכל בעיה ניתן לבררה דרך ההלכה