נראה כי מדינת ישראל עוסקת בחודשים האחרונים בדבר אחד בלבד, היעדר הממשלה ובחירות שלישיות הבאות עלינו לרעה. המצב הפוליטי תופס את כל סדר היום הציבורי, ודוחק לפינה את העובדה המזעזעת לפיה בשנת 2019 חווינו עלייה דרמטית של כמעט 10 אחוזים במספר תאונות הדרכים הקטלניות.
במצב כזה, בו הפוליטיקאים משני הצדדים טובעים בברוך פוליטי ללא רמז אפילו לתוכנית אסטרטגית למיגור הבעיה, לציבור נותר רק להתפלל לניסים. ברוח אווירת חג החנוכה, נציין 8 ניסים דחופים שצריכים להתרחש בכדי ששנת 2020 תהיה בטוחה יותר בדרכים.
נס ראשון: הגברת אכיפה משטרתית. למרות מספר ההרוגים ההולך וגובר, ההרתעה נמצאת בשפל. נהגים ממשיכים לנהוג תוך התעסקות בנייד, חציית פסי הפרדה וביצוע שלל עבירות תנועה. נדרשת הגברה מסיבית של מערכת האכיפה. הגיע הזמן שמשטרת ישראל תפסיק להקצות ממשאביה המוגבלים עבור גביית קנסות דרך מצלמות המהירות שאמינותן לא ברורה ותסית אותם לטובת ניידות חדשות ומבצעי אכיפה נרחבים שיובילו להגברת ההרתעה.
נס שני: החמרת ענישה רק באחרונה התבשרנו על עונשים מגוחכים לעברייני תנועה כבדים בתאונות שנסתיימו במותם של אנשים תמימים בהם ילדה בת 4 וחצי בלבד. בעוד העונש הקבוע בחוק יכול להגיע עד מספר דו ספרתי של שנים, מפקירים, דורסים ומורשעי הריגה מקבלים במקרה הקיצוני שנים ספורות בלבד, או לעיתים חודשים בודדים במאסר בפועל. זוהי תעודת עניות למערכת המשפט, החייבת לנקוט ביד קשה יותר כלפי עברייני תנועה.
נס שלישי: הסדרה ביטוחית לאופניים חשמליים והגדרת מעמדם בחוק. האופניים והקורקינטים החשמליים שנכנסו לחיינו גובים בקצב תלול מדי שנה עשרות הרוגים ופצועים. למרות זאת, המחוקקים נמנעים מלהסדיר את מעמדם החוקי ויש פסיקות סותרות ביחס להגדרתם של הכלים החשמליים. האם הם כלי ממונע? החוק אינו מגדיר בצורה ברורה את התנאים הנדרשים לרכיבה עליהם, את הפיצוי המגיע לנפגעים מהם ואת ההסדר הביטוחי המתאים להם. המצב השורר כיום הוא תוהו ובוהו מוחלט, ונדרשת רביזיה חקיקתית המסדירה את מעמדם הביטוחי של הכלים החשמליים בדחיפות.
נס רביעי: שיפור תשתיות. כבישי ישראל הינם מהגרועים בעולם המערבי. יש צורך בתוכנית חירום לאומית, הכוללת העברת תקציב להרחבת כבישים, שיקום תשתיות רעועות טיפול בצמתים מסוכנים ובניית הפרדה בנתיבי דמים.
נס חמישי: מהפכה חינוכית. נדרשת מהפכה של ממש במודעות לתאונות הדרכים. תרבות הנהיגה בישראל (אם יש כלל דבר כזה) קשה ביותר, ובאזורים מסוימים בארץ נראה כי אין דין ואין דיין. דרושה לשם כך תוכנית מקיפה במערכת החינוך-כבר מגילאי הגן, שיעורים בבית הספר על בטיחות בדרכים, הסברה והדרכה על הוראות חוק ובפרט לאופניים חשמליים הנפוצים לגילאי הנוער.
נס שישי: החדרת שיפורים טכנולוגיים לכלי הרכב. אמנם המדינה מעניקה תמריץ חיובי לחכמים המתקינים אמצעים טכנולוגיים לשיפור הבטיחות ברכב וברכבים החדשים אותם אמצעים כבר קיימים, נדרשת החלת חובה על התקנתם בכל כלי הרכב – מהחדישים ביותר ועד רכבי אספנות. מדובר בטכנולוגיה מצילת חיים ולכן אין די בתמריץ חיובי, אלא בחוק מחייב.
נס שביעי: תמרוץ נסיעה בטוחה. היות ושיטות ההרתעה אינן אפקטיביות מספיק, הנהגת שיטה לתמרוץ עשויה להביא לתוצאות. במקביל להרתעה ולאכיפה כדאי לתת תמריצים חיוביים שיעודדו שימוש במערכות בטיחות והתרעות רכב, עידוד מעבר לתחבורה ציבורית ולנסיעות משותפות ומתן הטבה לנהגים המוכיחים כי הם נקיים מעבירות תנועה.
נס שמיני: אכיפה מוגברת לרוכבי אופנוע. חלק ניכר מהרוגי תאונות הדרכים, והפצועים הקשים בפרט, נגרמים כתוצאה מפגיעות אופנוע רבות. למרות היותו כלי המסייע בוויסות פקקי הדרך, מדובר בכלי רכב מסוכן ביותר אשר גובה קורבנות רבים. למעשה, בכל שבוע נהרג רוכב אופנוע בישראל. גם כאן נדרשת אכיפה מוגברת והסברה מודגשת ביחס לתת תחום זה, שיפור תשתיות בהכוונה ספציפית לרוכבי אופנוע כמו יצירת שוליים רחבים, הסדרת כבישים עם מעקות בטיחותיים, יחד עם החמרת ענישה נקודתית נגד עבריינים.
עוה"ד עמיקם חרל"פ ממשרד עמיקם חרל"פ ושות', מומחה לדיני תאונות דרכים, נזיקין וביטוח
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
