משפחתו של סמל־ראשון חוסאם טאפש מבית־ג'אן לא תוכר כמשפחה שכולה, כך הוחלט בבית המשפט השלום בחיפה בחודש נובמבר האחרון. הפסק ניתן בעקבות 'התנהגות רעה חמורה' של טאפש אשר גרמה למותו, מות חייל נוסף ופציעתם של שלושה נוספים.

ביולי 2016 התפוצץ רימון במורדות החרמון, הפיצוץ גבה את חייהם של שני חיילים, טאפש עצמוו וסמל שלמה רינדנאו ז"ל, ונפצעו שלושה נוספים, סמל אופק שהרבני, סמל שחר שמיאן וסמל גדי טגנייה.

הכוח שנפגע הוא מגדוד הנדסה 601 שהיה בתעסוקה מבצעית בגזרת החרמון. טאפש, שהיה איש מילואים בתנאי קבע שתפקד כנהג הרכב בו התנייד הכוח, שיחק ברימון רסס תוך הוצאת הנצרה – מה שהביא לפיצוץ הרימון. טאפש נהרג במקום, רינדנאו נפצע אנוש ומת מפצעיו, שהרבני שפיקד על הכוח נפצע באורח בינוני ושמיאן וטגניה נפצעו באורח קל.

בפסק הדין נכתב כי "האירוע התרחש לאחר שהמנוח,אשר עבר טירונות בסיסית ולכן לא היה מיומן בשימוש ברימוני יד, אחז בידו את הרימון במשך מספר דקות שבמהלכן אחז ברימון יד ביד אחת ובידו השנייה "שיחק" עמו באמצעות ביצוע תנועות יד סיבוביות והזזת מנוף ונצרת הרימון וכל זאת תוך התעלמות מוחלטת מהפצרותיהם של חיילי הצוות הלוחם אליו נלווה לחדול בו ממעשיו".

איך לא נפתחו הליכים משפטיים נגד הפצועים

לאחר התקרית, הוחלט בצה"ל שלא להעניק למשפחתו של טאפש את הזכויות המגיעות למשפחה שכולה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק משפחות חיילים אשר נספו במערכה אשר קובע כי בני משפחתו של חייל אשר מותו נגרם בשל 'התנהגות רעה חמורה' שלו עצמו לא יהיו זכאים להטבות הקבועות בחוק למשפחות שכולות.

למרות ההחלטה ולמרות העובדה שבמעשיו גרם טאפש לאיבוד חיי אדם, משפחתו עתרה לבית המשפט בדרישה להעניק לה זכויות כמשפחה שכולה.

משפחתו של טאפש טענה כי הרימון הגיע לידיו כתוצאה מרשלנות של הכוח הלוחם שלא הקפיד על הנהלים, שטאפש היה עייף בשעת האירוע ולא הייתה לא כל כוונת זדון, שהוא לא עבר הכשרת תפעול רימונים ולכן חשב שמדובר ברימון אימונים ('פקפק'), וכן העלתה תהייה איך לא נפתחו הליכים משפטיים כנגד הפצועים שלא נקטו בצעדים דרסטיים על מנת למנוע מטאפש להמשיך את משחקו ברימון.

אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: Gili Yaari/FLASH90)

אדישות מוחלטת וזלזול לחיי אדם

בפסק הדין נכתב: "יודגש, כי מדובר בחייל אשר גויס בפעם השנייה לשירות מילואים בתנאים של שירות קבע לאחר ששירת באותה חטיבה במהלך השירות הסדיר בתפקיד זהה. מהעדויות ומהמסמכים השונים אשר הובאו בפני ביהמ"ש עולה בבירור כי המנוח פעל על דעת עצמו מתוך אדישות מוחלטת וזלזול בכל הנוגע לשלומם הפיזי והנפשי של הסובבים אותו".

"משכך, אין נפקא מינא אם המנוח עבר הדרכה בעניין בתחילת השירות או אם לאו ואין כל משמעות למידת עייפותו בעת ביצוע המעשה משום שחזקה על כל חייל המשרת בצה"ל כבר מיום השירות הראשון כי אין מקום לעשות שימוש בכלי נשק למטרת היתול ושעשוע ובפרט בכלי נשק אשר החיילים לא הוכשרו לתפעלו".

עוד הוסיף בית המשפט: "גם אם התנהלותו אינה מעידה על כוונת זדון הרי שהינה מעידה על זלזול וחוסר אכפתיות ברמה החמורה ביותר, התנהגות המהווה התנהגות רעה חמורה שאינה מצדיקה את המערערים לקבלת תגמול".