כבשה את הרשת: המחווה של המורה למנקה של ביה"ס - סרוגים

כבשה את הרשת: המחווה של המורה למנקה של ביה"ס

כשפזית גלר, מורה בבית ספר אזורי בשרון, הבחינה בסוף יום הלימודים במנקה של בית הספר, היא החליטה שמה שקורה כבר לא יכול להימשך. המעשה שעשתה יחד עם תלמידיה כבש את הרשת

כבשה את הרשת: המחווה של המורה למנקה של ביה"ס
  (צילום: שאטרסטוק)

כשפזית גלר, מורה בבית ספר אזורי בשרון, הבחינה בסוף יום הלימודים במנקה של בית הספר, היא החליטה שמה שקורה כבר לא יכול להימשך.

בעמוד הפייסבוק שלה כתבה גלר: "בדרך הביתה ראיתי אותה מרימה כיסאות באחת הכיתות. אישה מבוגרת, צולעת. המון כיסאות. לאט לאט. עליתי על האופניים ורכבתי הביתה. לפני שנרדמתי היא עלתה לי. נו איך קוראים לה, לזאתי, למנקה. ואפילו לא עזרתי לה, כל כך מיהרתי".

"למחרת סיפרתי לילדים בכאב, שזה מה שעלה בי לפני השינה. כולם יודעים שיש מנקה בבית ספר, אולי יש עוד אחת, אבל את זאת אנחנו תמיד רואים, מישהו יודע איך קוראים לה? אין תגובה. גם אני לא יודעת. אתמול שמתי לב כמה כיסאות היא צריכה להרים, ושהיא הולכת לאט ובטח קשה לה, אמרתי, ואיך הכיתות נראות כשיוצאים מהן וכמה ניירות, ואיזה לכלוך".

"ילדים", כתבה גלר, "מהיום אנחנו מכינים לה את הכיתה. כל הכיסאות מורמים, כולם. אין ניירות על הרצפה, אין חידודים, אין שאריות אוכל והשולחנות מסודרים, אחרת לא עוזבים את הכיתה. העיניים שלהם נצצו. ילדים בכיתה אלף. מוטי, אב הבית שלנו פגש אותי ואמר לי, זה אלף בית של חינוך".

"בבוקר הפניתי את תשומת לבם – תראו את הרצפה, את השירותים, את מטהר האוויר על המדף, תרגישו את הניקיון. נכתוב לה מכתב תודה, נזמין אותה וניתן לה אותו. יחד הסתכלנו בקלפי ההודיה וכתבנו. כמה הוסיפו קישוטים. כשהיא הגיעה הודנו לה על הזמן, על ההשקעה, על היסודיות, נתנו לה את המכתב ומישהי אמרה שכשנקי ומסודר נעים להיות בכיתה וללמוד. ראינו על פניה את המבוכה, כאילו, למה אתם מודים לי? אבל היא אמרה רק – תודה, תודה רבה. אנחנו כבר יודעים איך קוראים לה, היא אמרה לנו. קוראים לה סננא".

הפוסט של גלר עשה לו כנפיים תוך זמן קצר ושותף בעשרות קבוצות של מורים. בשיחה עם אתר 'מאקו' סיפרה גלר כי היא מנהלת כיום את עמוד הפייסבוק 'חינוך מואר' שמטרתו "להילחם בחושך הרב שהיא רואה לדבריה במערכת".

"בעיניי המהות היא להיות אמיתיים וכנים עם התלמידים. לא לשמור מהם מרחק אלא להיות איתם בגובה העיניים, גובה הלב, כי רק שם נוצר קשר אנושי של אמת ביני לבין התלמידים שלי", אמרה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
8 תגובות - 5 דיונים מיין לפי
1
טרוויאלי
אודי | 10-12-2019 8:55
בילדותי זה היה הנוהג הקבוע בסוף יום הלימודים. הכיתה לא השתחררה הביתה עד שכל הכסאות לא מורמים והרצפה פנויה
צודק 100%
ברנש | 10-12-2019 9:21
חבל שנותנים צלש על דבר בסיסי !
2
מורה אלופה
מאיר | 10-12-2019 8:56
יש מה ללמוד
לא בטוח שאני מתלהב
דוד מודיעין | 10-12-2019 14:00
לצערי ראיתי שיש כאלה שמפרגנים כאשר מדובר בבני לאום אחר (לפי השם מדובר בערביה) בעוד שאם היה מדובר במנקה אתיופית אוספרדיה היא היתה נשארת שקופה עד הפנסיה. לכל אחד מגיע יחס אבל יש קדימות לאחים.
3
לצערי, זה בעיקר מעיד על הדרדרות תפיסת החינוך
סתם אחד | 10-12-2019 9:23
לפני 50 שנה, כל תלמיד היה אחראי להרים את הכסא שלו לפני שהוא הלך הביתה והיה תורן שהיה אחראי לדאוג שהרצפה תהיה נקיה מניירות ולכלוך. העובדה שהדבר הפך להיות חריג, מעציבה ביותר
4
בימים ההם (שנות ה-50) התלמידים היו עומדים
Moises | 10-12-2019 10:55
עד שהמורה נכנס ומתיישב ונותן לכיתה אישור לשבת.
תלמידים עומדים
אנונימית | 10-12-2019 11:22
בציבור החרדי כשהשמורה נכנסת לכיתה כל התלמידות עומדות ליד הכיסא ולא יושבים עד שמקבלים אישור לשבת אותו הדבר כשנכנסת מנהלת או אמא של ילד/ה התלמידים עומדים בשקט מופתי לאות כבוד!!
5
מצויין
דנה | 10-12-2019 17:10
כך אני מתחילה ומסיימת את השיעור ,חינוך רוסי של ממש אני מבקשת שהכל מסודר ונקי השולחנות בקו עם הרצפה ,גב זקוף ,לא מלמדת בכיתה מלוכלכת ,כולםמנקעם ומתחילים ,בסוף היטם אני עומדת כמו שואר שכולם ירימו כסאות מכבה אור ומזגן וזהו ,הלוואי שכולם יעשו את מעשייך ,כל הכבוד לך .