אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

סופדים לציפי ז"ל: "לא זוכרת את החיים בלעדיה"

בשעות שלאחר התאונה הרצחנית, מנסים בנווה צוף לעכל את הבשורה הקשה סביב מותן של ציפי ונועם מילר ז"ל. הגיסה ספדה: "הבית שלה תמיד היה פתוח, סיפרתי לה דברים שלא סיפרתי לאף אחד"

סופדים לציפי ז"ל: "לא זוכרת את החיים בלעדיה"
  משמאל ועם כיוון השעון: הבת לאה, האב אפרים הפצוע עומד, איתי הפצוע, עמיחי, הראל, נועם ז"ל בידיה של האם ציפי ז"ל.

התחושות בנווה צוף היום (ראשון) כואבות והמומות עם היוודע מותן של ציפי ונועם רחל רימל ז"ל ופציעתם של אפריים אב המשפחה באופן קשה והבן איתי במצב אנוש. במשפחה מבקשים להתפלל. הגיסה ספדה: "הבית שלה תמיד היה פתוח לכולם, סיפרתי לה דברים שלא סיפרתי לאף אחד אחר", היא סיפרה.

דבורה רימל, האחות הצעירה של אפרים, גיסתה של ציפי ספדה: "ציפי הגיעה לחיים שלנו כשאני הייתי בכיתה ה', כך שאת רוב חיי אני זוכרת איתה ולא בלעדיה. אני הילדה הכי קטנה במשפחה, האחות הקטנה של אפרים. בתור הילד הקטן לא היה לי הרבה סבלנות ללמוד דברים שאני התקשיתי בהם, כמו לקרוא שעון ולוח הכפל, וציפי הגיעה מלאת כח רצון וסבלנות, ומיד הפכה להיות החברה הכי טובה שלי כבר כשהייתי כל כך קטנה. את כל מה שלא הצלחתי ללמוד שנים, ציפי ישבה ולימדה ותרגלה איתי. בזכותה גם היום אני עושה טריקים שהיא לימדה אותי. זה פשוט היה ציפי: לעשות הכל, איפה שצריך וכמה שצריך, עם חיוך מרוח על הפנים, בשמחה לכל אחד".

עוד באותו נושא

תאונת דרכים קטלנית: ציפי רימל ובתה נועם ז"ל נהרגו


6

"לנו בתור משפחה לא היה קשר רגיל עם גיסה . בהרבה מקרים היא הייתה כמו עוד אחות גדולה, והייתה בהרבה סיטואציות משפחתיות קשות וקלות, אבל תמיד התנדבה לעשות כל אירוע שתכננו אצלה או שהיא תביא הכל. גם אם היה חס וחלילה ריבים, כמו שהיה בכל משפחה, היא הייתה הראשונה שניסתה לגשר בין כולם ותמיד הייתה הראשונה להחליק ולהמשיך הלאה. מתקדמת עם החיים, תמיד עם חיוך על הפנים. היא גם הייתה מתנדבת בעשרות דברים במקביל ותמרנה את הכל בצורה מדהימה".

סיפרתי לה דברים שלא סיפרתי לאף אחד

"הבית שלה תמיד היה פתוח לכולם. תמיד ידעתי שכשאני באה לבקר בנווה צוף הדבר הראשון שאני עושה זה להגיד שלום לציפי ולשתות איתה קפה. סיפרתי לה דברים שלא סיפרתי לאף אחד אחר, דברים שההורים או האחים שלי לא ידעו היא ידעה. לשבת ולראות איך היא משחקת ומגדלת את הילדים שלה, ולא רק את הפרטיים שלה אלא גם את הילדים בבית הספר, או ללכת ברחוב ביישוב ולראות ילדים אומרים לה שלום בהתרגשות כי היא הייתה המורה שלהם, היה מדהים".

הנהג נסע מעל המותר (צילום: חיים גולדברג/ סרוגים)

"אני חושבת שבשמי ובשם כל המשפחה, הדבר שהכי יכול לעזור עכשיו זה רק תפילות, לדאוג שאפרים ואיתי יצאו מזה ויחזרו אלינו. באמת לנסות להמשיך את הדרך הקצרה של ציפי בעולם הזה, להיות שמחה ולעזור, וגם של נועם התינוקת שהייתה כזאת מדהימה ולא הספיקה בכלל להיות איתנו. הלוואי שלא יהיו עוד תאונת דרכים".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
גם לי נראה שזה היה פיגוע ולא תאונת דרכים
נאוה | 01-12-2019 18:25
חבל על דאבדין ולא משתכחין !!