מי אמר למרגלים שהם בעיני הכנענים כמו חגבים?
כשהמרגלים חזרו מתור הארץ הם שוברים את רוח העם ואומרים לו שבארץ ישראל יש ענקים אדירים. "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם". וכן: "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים" המסקנה שלהם היא: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".
מו"ר הרב שליט"א אמר כי העובדה שהמרגלים מרגישים בעיני עצמם חלשים ומפוחדים מול הענקים היא אולי מובנת. אבל מניין להם לדעת שגם בעיני הענקים הם נראים כמו חגבים? הרי הם עצמם אמרו יחד עם כל בני ישראל את שירת הים שכתוב בה. "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן". (שמות פרק טו טו). כל יושבי כנען כולל הענקים נמוגו בגלל הידיעה שאלוקים מסייע ועוזר לישראל. לאיפה כל זה נעלם?
ארבעים שנה אחר כך כשבני ישראל חוזרים קצת לעצמם שולח יהושע מרגלים ליריחו שאוספים מידע על רוחם של הכנענים. אומרת להם רחב: "יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם: כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם: וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת".
מסתבר שבעיית הבעיות של המרגלים היא שהם משליכים על המציאות את הפחדים האישיים שלהם. את חוסר האמונה שלהם. הם משליכים אותה גם על בני ישראל. "וישובו ויבכו כל בני ישראל". בכיה שהפכה להיות בכיה של דורות. כי עוד לא תיקנו את הפגם הזה.
נמלים או חגבים? – הפחד שמגביר את כח האוייב
רש"י מסביר מניין ידעו המרגלים שהם נראים כמו חגבים בעיני הענקים. ואומר: "שמענו אומרים זה לזה: נמלים יש בכרמים כאנשים". הקושיה מדברי רש"י צפה ועולה מאליה. למה נמלים? הרי כתוב מפורש בפסוק 'חגבים'. והלא נמלים הן הרבה יותר קטנות מחגבים, לא יכולות לעוף כחגבים. ומוסיף החיד"א ואומר שלחגבים יש שימוש מסוים באכילה על ידי הדחק ואילו לנמלים אין ערך שימושי ישיר לאדם. אם כן למה נמלים?
הסביר מו"ר הרב שליט"א כי למעשה יש פה תהליך של החלשה. ברגע שהמרגלים נכנסו לנחיתות מחשבתית וראו את עצמם כחגבים, הם התבזו בעיני יושבי כנען, אמרו הענקים עליהם לעצמם: אתם שזכיתם להגנה כל כך מופלאה רואים את עצמכם כחגבים? אחרי כל הניסים שזכיתם להם אתם עוד חסרי אמונה? מיד התהפכה האימה שהייתה לענקים לבוז גדול שכל הזמן רק הולך ומתעצם. בתחילה נראו כמו חגבים אחר כך הם נראו כמו נמלים שאין להן ערך ולא יכולות לעוף ולברוח.
ממשיך הרב ואומר שאם אנחנו רואים זלזול מצד אויבינו שקוראים לנו "קורי עכביש". אנחנו צריכים לבחון את ההתייחסות שלנו לעצמו. האם אנחנו מכירים בערכו ובכוחו של עם ישראל. האם אנחנו זוכרים שאלוקים איתנו? אם אנחנו נתייחס לעצמנו באופן הראוי – תפול עליהם אימתה ופחד כמו שהיה בקריעת ים סוף ובימי יהושע בן נון.
מי הם אויבי ה' ושונאיו?
בפרשת בהעלותך יש שני פסוקים שמרוב חשיבות נחשבים כמו ספר תורה בפני עצמו. המיוחד בפסוקים הללו הוא הקשר הצמוד שבין אלוקים לישראל. הפסוק אומר: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל": (במדבר י). המילים "אויביך ומשנאיך" נאמרו על הקב"ה. מי אם אויבי ה' ושונאיו?
מסביר רש"י על התורה כי הכוונה במילים אלו היא לשונאי ישראל, שכל השונא את ישראל – שונא את מי שאמר והיה העולם שנאמר (תהלים פג): "כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ". את הפסוק הזה אמר דוד המלך בתהילים והסביר שאויבי ה' ושונאיו מרימים ראש ורוצים להלחם בה'. כשהם מבינים שהם לא יכולים לבנות מגדל וראשו בשמים על מנת להלחם באלוקים – הם פוגעים בבנים שלו – בישראל. כמו שנאמר במפורש בהמשך הפסוק. "עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ".
תחבולת אויבי ישראל הגרועים היא להראות כמו אנשי שלום וחסד
מלשון הפסוקים רואים שיש לאויבי ישראל ואויבי ה' תכסיסים וסודות. הם מתייעצים ורוקמים תוכניות. מצד אחד המטרה שלהם היא להשמיד את עם ישראל כמו הגרועים שבאויבינו. אבל הם לא יכולים לומר זאת בגלוי הם אומרים לעצמם בסתר: "לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד". אבל כלפי חוץ הם אומרים כי הם רוצים לעשות חסד עם המסכנים שבעזה. סיוע הומנטרי. להביא שלום. רק רחמים וטוב לב. באמת הם מונהגים על ידי גדולי האנטישמיים שמגייסים לפעמים גם אווילים שמסייעים להם ולא יודעים שהם מסייעים לכוחות הרשע העולמיים, תומכי הטרור. כל הדיין הזה אינו דיון פוליטי. הוא דיון שיש לו נגזרות הלכתיות רבות כפי שיובהר לקמן.
המלחמות נגד ישראל באחריות הימים – מטרתם להשמיד את ישראל
הרמב"ן כותב שהמלחמה האחרונה שתהיה לנו תהיה מלחמה על קיומו של עם ישראל. (שמות יז ט) לדעתו מלחמת עמלק הייתה המלחמה הראשונה שלנו וגם תהיה המלחמה האחרונה שלנו. כך הוא כותב על עמלק נכדו של עשו. "כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל, כי עמלק מזרע עשו (שם לו יב), וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים, ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחרבן האחרון, כאשר יאמרו רבותינו (ע"ז ב:) שאנחנו היום בגלות אדום (עשו הוא אדום). וכאשר ינוצח הוא ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו, ממנה נושע לעולם, כאשר אמר (עובדיה א כא) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". "והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם, על כן התאמץ משה בדבר".
השראת שכינה – על ידי הצבא. מלחמת ה' נלחמתם!
כיוון שזה יסוד המלחמה לדעת חכמינו ז"ל. לכן החיילים שנלחמים – נלחמים בסופו של דבר את מלחמת ה'. בנצחונם הם מביאים את נצחון הטוב בעולם. לכן בתחילת פרשת במדבר כשהתורה מספרת לנו איך באה שכינה לישראל היא מונה את אנשי הצבא. שכשהם במספר מספיק – יש השראת שכינה בישראל. "כשבא להשרות שכינתו עליהן – מנאן". (רש" במדבר א א). ואכן אחרי שמשה מונה את כולם הוא שומע את "הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים".
קל להבין למה מנין הלויים והכהנים מביא השראת שכינה. בלעדיהם אין מקדש ואין משכן ואין השראת שכינה. גם מנין בני ישראל מובן – סוף סוף השכינה צריכה לחול בתוכם. "ושכנתי בתוכם" כתיב. אבל למה נמנים רק מבני עשרים שנה ומעלה. למה רק הזכרים ולא הנקבות. למה מנינים של בני ישראל מופרד מבני הלווים שנמנים מבין חודש ומעלה, הרי על כולם שורה השכינה?
הפסוקים בתורה מסבירים כמה וכמה פעמים. המניין הוא רק של יוצאי צבא בישראל. "כל יוצא צבא בישראל". לכן לא נמנים נשים, ילדים ולויים. כי הם לא יוצאים בצבא.
יחס לאספקת נשק – כמו למלחמה
פעולת צה"ל למנוע את כניסת האוניות לעזה נועדה לשתי מטרות. הראשונה היא מטרת המצור. למנוע מהפלשתינאים לצבור אמצעים ליצור כלי מלחמה. החמאס בעזה מכריז כי יש לו מטרה להשמיד את ישראל. הוא יורה על אזרחים בלי אבחנה. לצורך כך הוא מתעצם בכלי מלחמה ובאימונים ובכל כלי משחית. התוצאה הראשונה שלהם הייתה באלפי טילים שהם יורים על שדרות ואשקלון וגם באר שבע ונתיבות.
המטרה השניה של הפעולה היא הסברתית. הם רוצים להציג את ישראל כמדינה לא מוסרית. לשבור את כוחה. לשבור את רוח לוחמיה להחליש את תומכיה בעולם. הם גם רוצים לחזק את רוחם של לוחמי החמאס והמתאבדים שלו מעזה ויהודה ושומרון. לחזקת את תומכיהם. מהו היחס ההלכתי לאספקת נשק או לספק אספקת נשק. מה היחס ההלכתי לשבירת רוח הלוחמים ולחיזוק רוח הלוחמים של האויב?
אסור למכור נשק לגויים שהורגים גויים אחרים
מהגמרא לומדים שהיחס לאספקת נשק הוא חמור מאוד. הכללים בו הם מאוד מחמירים ממש כמו מלחמה. הגמרא אומרת במסכת עבודה זרה (טו:) שאסור למכור לנכרים שחשודים על שפיכות דמים לא נשק שהורגים בו עצמו, ולא אמצעים שרק תומכי לחימה. לא מוכרים להם סייף ורומח ולא מוכרים בית יד לרומח ונדן לסייף. אם יש לנכרים נשק שלהם – לא מספקים להם שירות לנשק הזה. לא משחיזים להם את הרומח או את הסייף.
החומרא של אספקת הנשק היא כל כך גדולה עד שהגמרא אומרת: "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כדרך שאמרו אסור למכור לעובד כוכבים, כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים!". וכך נפסק בשו"ע (יורה דעה סימן קנא ה) והסיבה היא כי במקרה של שפיכות דמים לא אומרים רק "לפני עיור לא תתן מכשול", מרחיבים את החשש גם למצב רחוק של "לפני דלפני". לא לתת מכשול בידי אדם שעלול לתת לאדם אחר שישים אותו לפני העיור.
ואסור למכור להם אפילו אם הם ישמשו בנשק הזה על מנת להרוג אחד את השני ולא את ישראל. למה? כי אחת משבע מצוות בני נח היא שאסור לגוי להרוג את חברו. ואם מוכרים להם נשק – מסייעים בידי עוברי עבירה, לכן אסור לישראל למכור נשק לשבטים באפריקה שהורגים אחד את השני בחינם, כל שכן שאסור אם יש חשש שיהרגו בזה יהודים. ולא מוכרים להם "לא סדן ולא קולרין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל". שלא יזיקו בהם לישראל. (רש"י שם)
אם מכר מה יעשה?
הגמרא מספרת שרבה מכר חמור לישראל שחשוד למכור לנכרי שיעשה בו איסור כנ"ל. אמר לו תלמידו אביי את חכמים שאוסרים למכור. רץ רבה אחרי הקונה כדי לבטל את העסקה ולקנות ממנו חזרה את החמור. מספרת הגמרא שהוא רץ אחריו שלוש פרסאות ולא השיג אותו. (שלוש פרסאות – שתים עשרה קילומטר בקירוב) ויש אומרים שרץ אחריו פרסה אחת בין החולות ולא השיג אותו. (פרסה – 3860 מטר). המספר הזה הוא לא סיפור היסטורי, הוא הלכה ללמד כמה צריך להתאמץ לתקן את המעוות אם אדם מכר לישראל החשוד למכור לנכרי.
האם מותר למכור לנכרי חומרים שמהם אפשר להרכיב אמצעי לחימה?
מקשה הגמרא אם אתה חושש גם לסיוע לרצח בדבר רחוק, איך מותר למכור לנכרים אתים ומזמרות? הרי הם יכולים להפוך אותם לחרבות וחניתות. מתרצת הגמרא שבאמת אסור למכור להם ברזל שאפשר לעשות ממנו נשק. כל מה שמותר הוא סוג של מתכת שאי אפשר להפכו לכלי נשק. ואע"פ שזה חשש רחוק – אסרו למכור להם כל דבר שיכול להיות שישמש לרצח. אפילו של גויים.
כל הדברים הללו אמורים על מנת להבין כי הפעולה שעשתה ישראל על מנת לעצור את אלה שהשיטו אוניות לעזה היא פעולה נכונה.
חובה לעצור התארגנות למלחמה
עוצרים התארגנות למלחמה גם בשבת
הגמרא (עירובין מה.) מחלקת מתי עוצרים התארגנות למלחמה בשבת ומתי רק ביום חול?: "אמר רב יהודה אמר רב: נכרים שצרו על עיירות ישראל – אין יוצאין עליהם בכלי זיינן, ואין מחללין עליהן את השבת. במה דברים אמורים – כשבאו על עסקי ממון. אבל באו על עסקי נפשות – יוצאין עליהן בכלי זיינן, ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש – יוצאין עליהן בכלי זיינן, ומחללין עליהן את השבת".
זאת אומרת שאם מטרת הנכרים ההיא להרוג – יוצאים עליהם בכל מקום אפילו שעוד לא התחילה הלחימה והם רק מתארגנים למצור עלינו. ואם מדובר בעיר ספר "עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות" אפילו הם מארגנים רק להשיג הישגים כלכליים "יוצאים עליהם שמא ילכדוה ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם". ומותר לחלל את השבת על מנת לעצור אותם. (שו"ע שכט סעיף ו). אפילו הם באו רק לגנוב תבן וקש או לגנוב מכוניות. והוסיף שם הרמ"א: "ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא".
והנה יש בזה שלש ספקות: א] הנכרים רוצים לבא ואולי לא יבואו. ב] הם רוצים רק תבן וקש ואולי לא ירצו לכבוש או להרוג. ג] גם אם רוצים לכבוש – מי אומר שיצליחו. אעפ"כ מחללים שבת. וכל זה כי לא לוקחים סיכון בפיקוח נפש. אפילו בספק ספק ספיקא.
למה בא במחתרת נהרג בשבת ובעיר שאינה סמוכה לספר לא נלחמים בשבת?
הגמרא אומרת כי אם הנכרים באו על עסקי גניבות בלבד ומדובר בעיר פנימית שאינה סמוכה לספר – לא נלחמים בהם בשבת, ומחכים ליום ראשון או יום אחר. יש שואלים על זה למה לא נלחמים במקרה כזה בשבת. הרי זו הלכה מפורשת שכתובה בתורה כי בא במחתרת נהרג גם בשבת.
כך מובא ברמב"ם (הלכות גניבה פרק ט): "הבא במחתרת בין ביום בין בלילה אין לו דמים אלא אם הרגו בעל הבית או שאר האדם פטורין, ורשות יש לכל להרגו בין בחול בין בשבת בכל מיתה שיכולין להמיתו, שנאמר: "אין לו דמים". ומפני מה התירה תורה דמו של גנב אף על פי שבא על עסקי ממון? לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית בפניו ומנעו יהרגנו. ונמצא זה הנכנס לבית חבירו לגנוב כרודף אחר חבירו להרגו. ולפיכך יהרג. בין שהיה גדול בין שהיה קטן בין זכר בין נקבה.
היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב בא עליו אינו הורגו ולא בא אלא על עסקי ממון – אסור להרגו, ואם הרגו – הרי זה הורג נפש, שנאמר "אם זרחה השמש עליו", אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו, לפיכך אב הבא במחתרת על בנו אינו נהרג שודאי שאינו הורגו, אבל הבן הבא על אביו נהרג".
משמע שכשיש ספק על כוונת הפולש, אין צורך שהפולש ישלוף סכין או ידרוך את נשקו. אין גם צורך שיזרוק אבנים וכד' – כל הנדרש זה לקרוא את המצב המוכיח על כוונותיו אפילו בספק רחוק, ועל הדרך שרגילים אנשים בסוגו לפעול, ומותר להרגו.
ובאמת יש לדון מפני שונה דין הנכרים שבאים על ישובים שאינם על הספר שאסור לצאת עליהם למלחמה בשבת. לבין ישראלים הפורצים שמותר להרוג אותם בין בשבת ובין בחול. למה ישראלי הפורץ לבית חברו לתבן וקש – חזקתו כרוצח ומותר להרגו גם בשבת. ואילו נכרים שצרו על עיירות ישראל לתבן וקש שאינם עיירות ספר – לא יוצאים עליהם בשבת?
עוד יש לשאול אם אין חשיבות כל כך גדולה ל"תבן וקש" שלא בעיר ספר – מפני מה יוצאים עליהם ביום חול, הרי יכולים יהודים אחרים להרג?
הבדל בין "בא במחתרת" ל"נכרים שצרו"
התשובה היא פשוטה. יש הבדל בין נכרים שנמצאים במרחק גדול מסביב לעיר ומטרתם כסף וממון לבין מי שנמצא בתוך הבית שלך ומטרתו כסף וממון שהוא יכול להגיע לרציחה. זה שנמצא בתוך ביתך מסכן אותך ממש, לכן אתה צריך להלחם גם בשבת וגם אם הוא יהודי מאחיך. אבל אם האויב נמצא רחוק והוא רק מתכנן ומתארגן לקחת את ממונך – אתה יכול לבדוק את רמת הסיכון ולקבוע בעצמך את היום שבו אתה נכנס להלחם בו. (אם לא מדובר בעיר ספר).
כך כתב הרמב"ם (שבת פרק ב הלכה כג): "גוים שצרו על עיירות ישראל – אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהן את השבת ואין עושין עמהן מלחמה, ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ובכל מקום אם באו על עסקי נפשות או שערכו מלחמה או שצרו סתם יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת, ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת, וכשיצילו את אחיהן מותר להן לחזור בכלי זיין שלהן למקומם בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא".
בלשון הרמב"ם יש חילוק ברור בין שני מצבים: א] גויים שצרו. ב] גויים שערכו מלחמה. במקרה של "נכרים שצרו" – יש חילוק בין עיר ספר לעיר רגילה. יש חילוק אם כוונתם לנפשות או רק לממון. אבל במקרה שהם ערכו מלחמה – בין שבת לחול בין ממון או נפשות – יוצאים עליהם אפילו בשבת.
מכל זה למדנו כי במקרה של התארגנות למלחמה של סכנת נפשות. שזו המלחמה שיש לנו עם החמאס בעזה. במקרה כזה גם אם לא נלחמים בנו ממש אלא צרים עלינו. דהיינו מכוונים את הטילים שלהם – מותר וחובה להלחם בהם. וגם אם רק שמענו שהם מתארגנים לבא – גם אז מחללים שבת ולוקחים סיכונים על מנת לעצור אותם בעודם מתארגנים ולא מחכים לסכנה שתבוא אל פתח ביתנו.
מתוך עלון קול צופייך שיתפרסם השבת פרשת שלח לך
הציבור מתבקש להתפלל לרפואתו של מרן הראשל"צ הרה"ג "מרדכי צמח אליהו בן מזל " שליט"א
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
