כידוע, חז"ל למדונו שמלבין פני חברו ברבים הוא גרוע מרוצח. לרוצח, יש חלק לעולם הבא. לא כן המלבין פני חברו ברבים. והפוסקים דנו האם גם בהלבנת פנים יש גדר של ייהרג ואל יעבור.

אפשר להרוג אדם בלי סכין ובלי אקדח. די לפגוע באישיות שלו. אדרבה, מיתה היא חד פעמית, אבל עלבון מלווה אותו בכל מקום בכל ימי חייו.

יש מקצוע לרצוח אדם במילים: עיתונאי. ב"ה יש גם עיתונאים ישרים, אבל לא כולם. אותם מומחים להלבנת פנים ברבים מתחבאים מאחורי הטיעון של זכות הציבור לדעת והתיימרות לתקן את החברה. לא כן. הם מסוכנים ומרעילים את החברה. ודאי,תיתכן עיתונאות כשרה בלי הוצאת דיבה כלל וכלל. אך ב"ה יש חוקים נגד הוצאת דיבה, וזה מגביל מאוד את הנזק של העיתונאות.

אבל לא כן הוא בטוקבק. שם, כל אחד הוא עיתונאי, והוא יכול להתחבא מאחורי אישיות בדויה. לא מובן כלל כיצד מרשים דבר כזה. אדם צריך להיות מודע לכך שיש לו דחף גלוי או סמוי להציק לזולת, ואין לו לתת פורקן לדחף זה. ואם האדם אינו מסוגל לשלוט בעצמו, אז זו אחריותם של בעלי הרשתות לפקח על הדבר, ואם אינם מסוגלים, אז לבטל לגמרי את האפשרות של טוקבקים. שכרם לא שווה בהפסדם.

כל כך הרבה מחקרים נעשו על נזק בריונות הרשת או בריונות אינטרנט אצל בני הנוער, שהיא יותר מסוכנת מבריונות פנים בפנים. היו תחילות של חקיקה בארצנו בנידון, אבל  רק התחלות.

יהודי יקר, עם קדוש, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. וכך תזכה בחיים.