הסוכה- כמודל אידיאלי לאחדות בעם ישראל/ הרב אליעזר שנוולד

הסוכה היא בנין עראי. היא עלולה לקרוס בנקל. בכניסה לסוכה חייב כל אחד להבין שהבניין הלאומי שלנו הוא שברירי, ואם לא ננהג בזהירות ונתנהג כאילו בידנו תעודת ביטוח לעד, הוא אכן עלול לקרוס

האם יש קשר בין חג הסוכות לבין המודל האידיאלי לגישור על פני הפערים שבין הזרמים השונים בחברה הישראלית, בין דתיים לחילוניים, בין ימין לשמאל ובין עולים לוותיקים וכו'?

הגמ' במס' סוכה (כז, ב) מביאה את דעתם של חכמים האומרים: "אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב (ויקרא כג): "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" – מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת".

כלומר בסוכה יש פוטנציאל של איחוד כל הזרמים בעם ישראל, הכיצד? ישנם המצדדים בגישה הפלורליסטית – שאמונה על סובלנות וליברליות. לפיה לכל אחד אמת משלו וכולם צודקים כי אין "אמת אובייקטיבית", וממילא אף אחד אינו יכול להתיימר ולטעון שהאמת היא רק אצלו. על פי גישה זו באופן עקרוני לא אמור להיווצר מתח בין הזרמים השונים משום שיש לכל אחד לגיטימציה לדבוק באמת שלו ובלבד שלא יהין לפגוע בזולתו.

האם גישה זו עומדת במבחן המציאות, האם היא הצליחה להקהות את הפערים? הרי השאלות השנויות במחלוקת בין המגזרים הם שאלות הרות גורל של חיים ומוות וכל גישה רואה בחברתה- יריבתה את שורש הרע ואת המקור לכל אסונותינו?

לפני שנים רבות היה מי שטבע את המטבע "יחי הטשטוש המאחד!" וכוונתו, שבטשטוש ההבדלים שבין זרמים שונים נוכל ליצור תחושה של אחדות. האם הוא צדק? האם ניתן להתעלם מהגישות הקוטביות שיש למגזרים שונים בשאלות העקרוניות ביותר?

(צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

מאידך היו כאלה שצידדו ביצירת מכנה משותף רחב ו"סטאטוס קוו" על ידי ויתור הדדי. כל זרם יוותר מצדו על מקסימום של עקרונות מבדילים ומפרידים וכך ייווצר מכנה משותף רחב ככל הניתן אשר ייצור את האחדות בין הזרמים. אולם האם זהו הפתרון האמיתי, המחייב כל זרם לוותר על האמת שמנחה את חייו ובה הוא מאמין?

"הסוכה האחת" מלמדת אותנו מתכונת שמאפשרת ליצור אחדות למרות השוני, ומבלי לטשטש את ההבדלים. הסוכה – זכר לסוכות ענני הכבוד בהם הושיב הקב"ה את בנ"י במדבר. סוכת ענני הכבוד – הייתה סוכה מרכזית אחת שהקיפה את כל ישראל כאחד. כולם היו שם לשבטיהם. כל שבט – אופיו ודגלו המיוחד לו וכולם מכונסים כאיש אחד ב"צילא דמיהמנותא" – תחת כנפי השכינה. שם לא טושטשה הזהות היחודית של כל שבט ויחודו. אדרבא כל שבט היה נדבך לבניין השלם של כנסת ישראל. לשהות המשותפת והמפרה היה פוטנציאל של הידברות והקרנה הדדית ומשלימה, כל אחד השפיע את יחודו לזולתו.

גם לעתיד לבוא עתיד הקב"ה להושיב את הצדיקים בסוכת "עורו של לויתן". וכל צדיק עם דרכו המיוחדת מתחבר לזולתו תחת כנפי השכינה. בהווה, הסוכה היא המודל לאחדות ישראל האמיתית. לתוך סוכה זו של כלל ישראל נכנס "כל האזרח בישראל", כל מי שיש לו קישור לעם ישראל, לייעודו ולגורלו. כל מי שרוצה בטובתו והצלחתו של עם ישראל. לסוכה הוא אמור לבוא עם השקפתו שבתוכה גרעין של אמת. גם אם כדי להבליט את השוני והייחוד מוקצנת ההשקפה והגישה, ומתווספים לה סיגים שאינם ממין העניין, בכ"ז הגרעין היסודי הוא גרעין של אמת.

בכניסה לסוכה הגישה הבסיסית חייבת להיות הקבלה שבגישות השונות יש אמת שנחוצה לפסיפס השלם של הדעות, ובאמצעות הידברות ניתן למקם אותה בפסיפס במקום ובמשקל הנכון. דווקא בגלל שונותה היא מהווה נדבך חיוני לבניין השלם של הרעיונות והדעות הגישות ודרכי העשייה שבונים את בית ישראל. ולכן אסור לוותר על אף אחד.

הסוכה היא בנין עראי. היא עלולה לקרוס בנקל. בכניסה לסוכה חייב כל אחד להבין שהבניין הלאומי שלנו הוא שברירי, ואם לא ננהג בזהירות ונתנהג כאילו בידנו תעודת ביטוח לעד, הוא אכן עלול לקרוס. בואו נא אחים אל הסוכה – כולנו. ונמצא את הדרך לגשר על פני השונה ולמצות את היתרון שיש בכל אחד בשונותו.

=======

הרב אל"מ (במיל') אליעזר שנוולד הוא ראש ישיבת 'מאיר הראל' במודיעין ובאופקים 

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו