השימוע בעניינו של נתניהו הינו אחד הנושאים המרכזיים שעומדים בליבת השיח הציבורי. בכל קנה מידה מדובר באחד מהשימועים החריגים שהתקיימו במדינת ישראל, הרכב של 10 עורכי דין מצוות ההגנה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אל מול 20 פרקליטים מבכירי משרד המשפטים והיועמ"ש.

במהלך השימוע הופתעו כולם לדעת שהפרקליטה ליאת בן ארי המלווה את תיקיו של ראש הממשלה מתחילתם, יצאה במהלך השימוע לחופשה. הביקורות על כך לא איחרה לבוא. כדי להמחיש את משמעות הדברים, דמיינו את האפשרות ששופט באמצע דיון משפטי יעזוב את האולם, ויעדכן את הצדדים שהוא סומך על הקלדנית והעוזר המשפטי שלו שידאגו להעביר לו פרוטוקול מהימן שישקף היטב את אשר התרחש בשעה שהוא לא יהיה נוכח ודי לו בפרוטוקול כדי להכריע את גורל התיק. דומה כי אין אחד שיוכל להכשיר אפשרות כזו. היעדרותה של עו"ד בן ארי רחוקה מלהיתפס כראויה, גם אם אין כל כוונה נסתרת שעומדת מאחורי חופשה זו יש בה כדי להראות רע.

"וישמן ישורון ויבעט"

ברשימה זו נבקש לעמוד על ריסון העוצמה והסמכות המוענקים לאנשי ציבור כפי שאלו עולים במקורות המשפט העברי. פרשת השבוע, פרשת האזינו מקפלת בתוכה עבר, הווה ועתיד. שירת האזינו, כך היא מכונה בפי משה רבנו, היא המקור ממנו ניתן ללמוד לכל תקופה ולכל עניין. בולט בהקשר שלנו הפסוק "וישמן ישורון ויבעט" [דברים לב;טו] המונח "ישורון" מתורגם על ידי מתרגם התורה, אונקלוס, כמוסב לעם ישראל. המילה 'ישורון' מקפלת בתוכה את השורש 'ישר'. פעם הבאה שניתקל במושג 'ישורון' יופיע בפרשה הבאה בפסוק "ויהי בישורון מלך" [דברים לג;ה] מכאן שניתן לזהות קשר שבין המילה ישר למילה מלך והנהגה. ומתוך כך נבקש לצאת לעניינו.

האפשרות שפקדי ציבור ימעלו בתפקידם אינה זרה במקרא, ונביאי ישראל הזהירו לא פעם מפני האפשרות שהרעה תצא מלשכותיהם של בעלי תפקיד. כך למשל מזהיר ירמיה "הכהנים לא אמרו איה ה', ותופשי התורה לא ידעוני, והרועים פשעו בי, והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועילו הלכו" [ירמיהו ב;ח]; ובמקום אחר מלין הנביא ירמיהו על המנהיגים העומדים בראש המדינה אשר גורמים לפירוד בעם ובמעשיהם הם גורמים לאיבוד העם "הוי רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי נאום ה' [ירמיהו כג;א].

ברוח זו מזהיר הנביא ישעיה "שמעו דבר ה' קציני סדום, האזינו תורת אלוקינו עם עמורה. למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים ועתודים לא חפצתי. כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי" [ישעיהו א;י-יא] הנביא ממשיך לתאר את סלידתו של האל ממעשיהם של אותם משרתי ציבור שפועלים לכאורה בהתאם לחוק האלוקי, מקיימים את המוטל עליהם מבחינה דתית, אך רחוקים מאוד מהאידיאל המוסרי שקיום תפקידם.

כך גם קורא הנביא מיכה "שמעו נא זאת בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו. בונה ציון בדמים וירושלם בעולה. ראשיה בשוחד ישפטו, כוהניה במחיר יורו ונבאיה בקסם יקסמו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה" [מיכה ג;ט-יא] הקלקול המוסרי פושה בכל שכבות השלטון החל מבעלי השררה – השרים, ועבור לפקידות הציבורית ולמשרתי הציבור הכהנים והנביאים. כולם רוממות חוק בגרונם וסבורים שאת אשר עושים, עשים הם על פי החוק, על פי מצוות האל – אבל המציאות היא בדיוק ההיפך אלו נוטלים את החוק מוציאים את נשמת החוק והופכים אותה למצות אנשים מלומדה.

ואולי יותר מכל קריאתו החריפה של שלמה המלך על מערכת המשפט "מקום המשפט שמה הרשע" [קהלת ג,טז], ר' שלמה יצחקי, רש"י, מפרשני המקרא מסביר מקום לשכת הגזית בירושלים שהיתה מלאתי משפט שמה ישפטו רשע, כמו שנאמר ראשיה בשוחד ישפוטו וראיתי פרענותם" שלמה המלך מזהיר מפני ניצול סמכותם של בעלי המשפט לרעה, עד שמקודש הקודשים של המשפט במקום צדק אנו מוצאים משפט. תופעה זו אינה עוצרת בתקופת המקרא והדיה אנו מוצאים גם בהמשך ההיסטוריה היהודית. כך למשל אנו מוצאים את דברים חמורים שנקטו משפחות הכהונה הגדולה על הציבור, "אוי לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן [=מקלותיהם, רש"י]; אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן [=יועצי רע, רש"י], אוי לי מבית קתרוס או לי מקולמוסן [=שהיו כותבים אגרות לרעה, רש"י], אוי לי מבית ישמעאל פיאכי אוי לי מאגרופן. שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות " [בבלי פסחים נז,א].

יתרה מזו התלמוד מתאר לנו כיצד עובדי הציבור של ראש הגלות, ניסו לחסל את רב ששת בכל מיני דרכים, על שביקר את התנהגות פקידי הציבור [בבלי גיטין סז;ב-סח;א] עוד מצינו סיפור בתלמוד על אותם עובדי ציבור, אנשיו של ריש גלותא, שהורגים את רב זביד משום שדרכו ופסיקתו לא היתה לרוחם [בבלי עבודה זרה לח,ב].

יש להימנע מהחשד ככל הניתן

צא ולמד שהאפשרות שנושא תפקיד ציבורי יעשה שימוש שאינו הולם בכח הציבורי אינה רחוקה, והאפשרות שהתפקיד הציבורי יגרום לשחיתות אינה בגדר אופציה, ולדעת המדרש זו בהכרח מביאה לשחיקה ולהפרת אמון של בעל התפקיד, ובלשון המדרש "אוי לרבנות [=שררה] שהיא פורקת מבעליה יראת שמים" [מדרש הגדול בראשית כז;א]. או כפי שמשמיענו הרמב"ם "בעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים" [אגרות הרמב"ם, מהדורת הרב קאפח עמ' קלא] ומעיר על הדברים הרב קאפח ומוסיף "ורע לא רק הימנעות מן החטא, אלא גם התרחקות וההישמרות מכל דבר המביא לידי חשד, או שנראה בעיני הבריות כדבר בלתי הוגן".

בעבר שימשו הנביאים כמבקרים, אשר השמיעו ביקורת נוקבת כלפי בעלי השררה והפקידות הציבורית, כיום התפקיד מסור לאנשי הרוח ומורה ההלכה בעם, שתפקידם להשמיע קולם גם אם לא נדרשו לכך [שו"ת הריב"ש, סימן רל"ד] אך חובה זו אינה מוטלת אך על מורה ההוראה וזו לדעת רבי משה מטארני, המבי"ט, מחכמי צפת במאה ה-16, חובה "במצות המלך, והכהנים והלויים יש ביד כל אחד ואחד מישראל בהיותם בלב אחד ואגודה אחת למחות בידם אם יעברו או אם לא יקימו מצוות המוטלות עליהם" [קרית ספר, הקדמה פרק ז]. כלומר על הציבור לשמש כאמצעי ביקורת על ראשי העם [המלך] משרתי ופקידי הציבור [=הכהנים והלווים] אם לא יבצעו המוטל עליהם כראוי.

צא ולמד עד כמה ראוי לפקידי הציבור ולנושאי תפקידים בכירים להיזהר בתפקידם ולהתרחק מלזות שפתיים, התפקיד אינו שררה אל עבדות, שליחות ציבורית באמצעותה יש להגשים את הערכים במלוא טהרתם, ללא נגיעות אישיות, ללא פניות וללא שיקולים זרים אישיים או חיצוניים המופעלים עליהם. גם משמעות לא טובות על פקידי הציבור להתרחק שכן מצינו שנענשים גם על שמועות רעות שיוצאות על אנשי ציבור, מלקין על לא טובה השמועה [בבלי קידושין פא,א]. ובינתיים נשוב לקריאתו של הנביא ישעיהו אשר קרא לבעלי המשרה לבדק בית רציני "רחצו הזכו הסירו רוע מעללכם מנגד עיני, חדלו הרע. למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ [=עושק] שפטו יתום ריבו אלמנה [ישעיהו א;טז].

==

אלישי בן-יצחק, עו"ד ומגשר. מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט ובעלים של משרד עורכי דין