ילד של תפילות: זוג מאותגר פוריות מביט לאחור

כל זוג מאותגר פוריות מביט לאחור על תקופת הטיפולים שעברו כאחת התקופות המורכבות ביותר בחייו, עליהם היה מעדיף לוותר, אילו רק היה יכול להביא ילדים לעולם בדרך פשוטה וטבעית יותר

ילד של תפילות: זוג מאותגר פוריות מביט לאחור
  (צילום: שטארסטוק)

כל זוג מאותגר פוריות מביט לאחור על תקופת הטיפולים שעברו כאחת התקופות המורכבות ביותר בחייו, עליהם היה מעדיף לוותר, אילו רק היה יכול להביא ילדים לעולם בדרך פשוטה וטבעית יותר. גם הסביבה לא תמיד מודעת לכך. באופן חריג ובגילוי לב נדיר, משתפים הזוג מתניה ותהילה פלדמן במסע הארוך, המתיש והניסי שעברו יחד עם מכון פוע״ה להבאת שני ילדים מתוקים לעולם.

כשמתניה ותהילה פלדמן התחתנו לפני 12 שנה, היה זה מתוך ידיעה שכנראה יצטרכו לעבור טיפולים כדי להביא ילדים לעולם, אבל לא העלו על קצה דעתם כמה ארוכה ומפותלת תהיה הדרך. בשנתיים הראשונות השניים עוד קיוו שיוכלו לדלג על הטיפולים, ושהקב״ה יזכה אותם בילד ראשון בדרך הטבע, אך כשהזמן חלף וההריון המיוחל בושש מלהגיע, החל הזוג לנחות על קרקע המציאות הכואבת. "אחרי שנתיים, התקשרנו למכון פוע״ה, עליהם שמענו מהמשפחה של מתניה. המזכירה מיד הפנתה אותנו לאחד הרבנים במכון״ פותחת תהילה. מכאן התחיל התהליך – לאן ללכת בכל צומת: איזה רופאים, זריקות, טיפולים ועוד ועוד.

"המכון הפנה אותנו לכל מה שצריך. הדרכה בהירה ומפורטת לזוג צעיר שנקלע לסיטואציה מורכבת בענייני פוריות. מבחינתי מכון פוע״ה הוא בבחינת ‘הדרכת חתנים וכלות׳ עבור זוגות שעוברים טיפולים. הם ממש ליוו כל שאלה שהייתה לנו, הרב היה נותן מענה, היכן תהליכים הם ללא עלות, מה מתאים מתוך מגוון הטיפולים המוצעים, האם כדאי ללכת לרפואה פרטית או ציבורית״ סיפרו בני הזוג.

אחרי שבע שנים של טיפולים אינטנסיביים, הרגישו השניים שהישועה לא קרבה, מה שכמובן גם הקשה מאוד על הזוגיות שלהם. “הייתי בוכה המון, וכלטיפול היה מרסק אותי, ההתמודדות עם מידת הקנאה גם לא הייתה קלה, זובהריון ,וזו מייד נקלטה אחרי החתונה, ואני הרי כל כך אוהבת ילדים, מה קורה איתי, למה אני נשארת מאחורה״ נזכרת תהילה ובעיניה דמעות. “הזוגות עוברים המון משברים וכעס אחד על השני, כי הרי כל התהליכים הטכניים כבר נעשו,ולא ברור למה זה לא צולח. ועל מי פורקים את זה? על בן הזוג. מכון פוע״ה היה תמיד באוזן קשבת. היו פעמים שהגענו למכון לאו דווקא לענייני הטיפולים, אלא לשיחה עם הרב לחיזוק וכוח, לכוח לתהליך המייסר וחיזוק הזוגיות״ הסבירו במכון.

שיתוף מחבק

"צריך להבין שהתקופה של הטיפולים יכולה להיות מאוד מתסכלת, וזה תלוי איך לוקחים אותה. אנחנו שמרנו על שיתוף הדדי בינינו. הרגשנו שאנחנו מתעייפים יותר כשאנחנו לא משתפים. ברגע שהחלטנו שאנחנו משתפים, כבר לא היינו צריכים להתנצל על כלום. כי אנשים היו שואלים ‘מה אתם זוג דתי…מה עם ילדים׳, או מברכים ‘בשעה טובה׳, כשבכלל הייתי שמנה. כשהתחלנו לשתף את הסובבים, הצלחנו למנוע הרבה אי נעימויות וגם הייתה לנו יותרהקלה. זה גם גרר חיבוק גדול יותר מהסביבה״.למרבה ההפתעה, לא הרבה לאחר מכן הגיע הטיפול המיוחל שבעקבותיו נולדהבן בכור. “היה לנו חשוב שכולם ידעו שזה הריון יקר״ – משתפת תהילה.

 

לחצו כאן לתרומה

"עוד כשהייתי בבית החולים מתניה סיפר לי ‘את לא מבינה איך המייל היישובי מלא בהודעות מרגשות׳. לא צריך להחביא, כי ההתמודדות בכל מקרה מאוד קשה ומורכבת – הזריקות, ההמתנה לתשובות מהרופא, כך שהסתרה היא עוד התמודדות וגם מעייפת נורא. הלידה הראשונה הייתה בניתוח קיסרי, כך שהמלצת הרופא הייתה שיש להימנע מלהיכנס להריון בטווח זמן של שנה״.

לאחר תקופה בה תהילה לא נפקדה, הם פנו שוב לעזרת המכון. "נקלטתי ישר בטיפול הראשון״ היא משחזרת, “אבל אחרי שבוע היו דימומים, ואז היו צריכים לעשות הפלה יזומה (שבוע חמישי)״. תהילה הייתה במעקב ובאשפוז, כדי לוודא שהבטא יורדת. "הכל קרה משום שהעובר נקלט והתפתח ברחם במקום של הצלקת שנותרה מהניתוח הקיסרי״ .

ילד של תפילות

בנקודה הזאת החל מסע חדש לבני הזוג,שהיה קודם כל אמוני מאוד: "מה עכשיו?מה הקטע הזה? הכל הצליח בפעם הראשונה ופתאום הצלקת שהורסת הכל״, וכמובן ההתמודדות עם הטיפולים. כך חלפו להם ארבע וחצי שנים נוספות, של שאיבות והחזרות חוזרות ונשנות,כשלאורך התקופה נועם הבכור שואל "אמא, למה אין לי עוד אחים". "בדרך כלל אומרים שכשיש ילד זה מרגיע, אבל אני הרגשתי ההפך, הרצון לעוד ילד רק גבר״ -מציינת תהילה", כל שלב בטיפולים מביא איתו התמודדות אחרת. אמרנו לנועם שאבא ואמא עושים מאמצים רבים כדי להביא לו עוד אחים. סיפרנו לו שגם להביא אותו לקח לנו המון שנים, ושהוא ילד

יקר, ילד של תפילות. אנחנו לא מרימים ידיים, ושידרנו לו את זה״.

כשהבן הבכור בן ארבע וחצי, ילדה תהילה בת – שוהם. “ב״ה הפעם הייתה לידה רגילה, ולאחריה הרגשתי צורך ורציתי מאוד לנסות שוב ולתקתק, כי אנחנו לא הופכים צעירים יותר, אלא רק מתבגרים, ומי יודע מה יהיה בעתיד. אחרי5  חודשים התקשרתי לרב דב פופר, הרב שלנו׳ במכון פוע״ה, והוא אמר “מה קרה?

‘תנוחי קצת!״, ועניתי “אני מרגישה שאני מסוגלת, אני חזקה ואני רוצה״. הרב השיב שרק בגלל שהוא רואה את המוטיבציה והרצון שלי, אז הוא מוכן להתניע שוב את התהליך״.

בני הזוג פלדמן בהחלט אופטימיים. “כל ילד הוא יקר, לכל אמא. אבל לזוג שעובר טיפולים, גם לראות זקיק, גורם לך להבין את גודל הקב״ה, ממש “מה רבו מעשיך״.

אני יודעת שהקב״ה איתנו, ושיהיו לנו עוד ילדים בע״ה, ושהקב״ה רואה את כל ההשתדלות שלנו״. לפני מספר חודשים השתתפוצהשניים בשבת זוגות של המכון, במוצ״ש הוקרן סרטון בו הרב בורשטין אומר “אם הקב״ה הביא אותך במאה ה 21- אין סיבה שלא יהיו לך ילדים״. “ניגשתי לרב בורשטין באותה שבת ואמרתי לו כמה המשפט הזה חיזק אותי. אם היו באים אלי אז ואומרים לי ‘יהיו לך עוד ילדים׳, מה זה היה עושה לי״.

השניים רואים במסע שעברו מעין שליחות, להעביר את המסר לעולם, ולתת כוחות לזוגות אחרים. “אני רואה את זה כשליחות ולכן לא מתביישת שישמעו את השמות שלנו, שיראו אותנו ושיפנו אלינו. כמה זה מרים ומחזק. מנסיוני אני יודעת שאפשר בקלות גם להיות גם בצד השני )בעצב, בתסכול..(, הקב״ה נתן לי את ההתמודדות

הזו וכנראה שזה מה אני צריכה לעשות. וזה גם באמת נותן המון כח״.

לחצו כאן לתרומה

https://www.youtube.com/watch?v=uAH2jR4fKvM&t=15s

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
4
רומי | 22-09-2019 18:01
יש לי ארבעה אבל עם בעיות קשות, הלוואי שלכל עם ישראל יהיו ילדים בריאים וחכמים
2
רק בגלל שאפשר זה לא אומר שזה נכון
גג | 23-09-2019 7:48
המטרה לא מקדשת את האמצעי. כל העניין של הבאת ילדים באמצעות תרומת ביצית/זרע או פונדקאית - ראוי שלא יהיה.