עו"ד על הפרשה: היחיד והציבור – חוק כלים שלובים

עלינו לזכור כי עצם קיומנו טמון באחדותנו. רק אם נדע לשלב בחיינו הפרטיים צדדים ציבוריים, ואם בחיים הציבוריים נלמד להיות קשובים לצרכיהם של הפרטים החיים בתוכנו, רק אז יתקיים בנו הפסוק אותו נקרא בעוד מספר שבועות "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל"

עו"ד על הפרשה: היחיד והציבור – חוק כלים שלובים
  (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

השבוע בא אל קיצו מסע הבחירות לכנסת ה-22. וזאת חודשים ספורים לאחר סיומה של מערכת הבחירות לכנסת ה-21. יצריות, התהלמות, חרמות מהווים הם מאפייני מסעות הבחירות בחברה הישראלית.

הפוליטיקה הישראלית עסוקה בתככנות יותר מאשר בתוכן, בהסתה יותר מאשר בערכים, במפלג יותר מאשר במחבר. האזרח הישראלי שמע רק עם מי לא ישב פלוני, ואת מי מוקיע אלמוני, ולמה פלמוני לא ראוי, ועד כמה גדול הדופי של ההוא יותר מאשר של האחר. כעת עם נעילת הקלפיות ובשוך הסערה. ראוי לתת את דעתנו ליחסים הפנים חברתיים שלנו, אל מה שמעבר לפוליטיקה.

עיון בפרשת השבוע, שנקרא בשבת שלאחר מערכת הבחירות, עוסקת בשני עניינים מרכזיים. העניין הראשון הוא, פרשת מקרא ביכורים, מצוה שבעיקרה מטילה על האדם את החובה להודות לאל וזאת באמצעות איסוף כל הפירות הראשונים שצמחו, ביכורים, והבאתם לבית המקדש. שם מוטלת עליו מצוה נוספת והיא קריאת פסוקים נוספים שמכונים "מקרא ביכורים".

והעניין השני המובא בפרשה הוא מעמד הר גריזים והר עיבל, המוכר בשמו מעמד הברכות והקללות, אירוע זה מתקיים בסמוך לכניסת בני ישראל לארץ ישראל, ובמהותו מדובר בכריתת ברית בין עם ישראל לבין האל, בו מובהר לבני ישראל כיצד עליהם לנהוג בכניסתם לארץ המובטחת ובמשך כל ישיבתם על הארץ.

על הקשר שבין היחיד לציבור

עיון בשני עניינים מעורר מס' שאלות. ראשית מה טעם נסמכו שני עניינים אלו? ושנית הינה שאלת התוכן והלשון. כלומר מה טעם במקרא ביכורים הדברים שאדם מצווה להגיד קשורים להיסטוריה הישראלית, ומדוע הלשון של הטקסט כתוב ברבים 'וירעו אותנו המצרים' 'ויעננו' 'ויתנו עלינו עבודה קשה', היה נכון יותר אם אותו אדם היה מודה לאל על השפע שיש לו, על הברכה שמצויה אצלו. ומדוע במעמד הברכות והקללות בו עומד כל עם ישראל הלשון היא בלשון יחיד ולא הרבים, "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה" [דברים כז,ג] "יצו ה' איתך את הברכה באסמיך" [דברים כז,ח] ומצד שני "ארור אתה" "והיית משוגע ממראה עינך [דברים כח, לד]. האם לא היה נכון יותר לכתוב את פרשת ביכורים שמובאת על ידי אדם פרטי בלשון יחיד תוך שהיא מתייחסת לאדם שהביא את קורבן הביכורים. ובפרשת הקללות והברכות המופנות לכלל עם ישראל לכתוב זאת בלשון רבים?

דומה בעיניי, כי סמיכות הפרשיות אינו מקרי אלא בא ללמד על הקשר שבין היחיד לציבור. לעיתים חולפת בליבנו המחשבה, מה אני צריך את 'הציבור'? לשם מה עלי להיות חלק מקהילה? מה נותנת לי המדינה? ואולי עדיף לי לחפש מדינה אחרת? הרי יש לי מעמד, עבודה מסודרת, רכוש בית יפה, כלים נאים. במקרים אלו התחושה כאילו אפשר לנתק עצמי מן הציבור. ובכלל למה לתרום מזמני לטובת הציבור מקום שאני כלל אינו זקוק לציבור?

בכדי להשיב על תהיות אלו עלינו לתור אחר כוחו של הציבור כפי שהוא מובע אצל חז"ל. ואכן ספרות חז"ל מרובה במקורות שעניינם יחסי הפרט והציבור. "לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל" [ברכות מט,ב], "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" [כתובות יז,א], ודברי הלל במסכת אבות, הקובע נחרצות "אל תפרוש מן הציבור" [אבות ב;ה], ואלו הם מקצת מדברי חז"ל. המהר"ל בפירושו לאבות עומד על חשיבות הציבור אל מול הפרט: "אל הציבור יש קיום יותר, ולפיכך הפורש מן הציבור פורש מן הדבר שיש שלו קיום ביותר…הכלל הוא הכל, ויש בהם כוח הכל, ולפיכך הפורש מן הציבור פורש מהכל והוא מבחוץ, ואם הוא מבחוץ להבל נחשב דבר זה שיצא מן הכלל…ואמר כי הכלל הוא עיקר לא היחיד הפרטי שהיחיד הוא בעל שינוי ואילו הכללים עומדים…כי הכוח הכללי עומד בלא שינוי [מהר"ל מפראג, דרך חיים, פרק ב משנה ד]

מסביר המהר"ל, שהציבור מכיל בתוכו שני יסודות חשובים האחד קיום ממשי, שכן המושג 'הכל' במובנו המלא יכול להתקיים רק בציבור, והיסוד השני הוא יסוד היציבות והיעדר השינוי שנמצא גם הוא אצל הציבור. האדם הבודד לעולם לא יוכל להכיל את 'הכל' יחד, ולעולם הוא לא יוכל לבטא את הכל יחד.

אלא שכאן מתעוררת השאלה האם אפשר לפרוש מהציבור שלכולם טוב? על כך אנו מוצאים אצל הרב סולוביצ'יק בספרו על התשובה העומד על טיבם של היחסים בין היחיד לציבור, וכך מובא: "היחיד והציבור מוטלים על שתי כפות המאזניים ותלויים זה בזה. יש שאנו מוצאים שהציבור צריך להקריב עצמו עבור היחיד, למשל בהלכה של עכו"ם שהקיפו עיר ואמרו תנו לנו נפש אחת – אז יהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת מישראל; ויש שהיחיד חייב להקריב עצמו עבור הציבור. לעולם אין היחיד מתבטל כנגד הציבור ואין הציבור מתקפח בגין היחיד, או היחידים. לכל אחד מהם נתבצר לו מקומו שלו" [על התשובה, עמ' 86-87]. המבקש לפרוש מהציבור צריך לראות עצמו כאילו הוא נמצא על כף מאזניים אחת והציבור כולו נמצא על כף מאזניים שנייה, פרישתו של אדם מהמשחק פירושה הפרת האיזון, ופגיעה בציבור, גם אם הדבר אינו ניכר, למרות זאת הפרישה מהווה פגיעה באיזון.

דומה בעיני שזה המסר שמבקשת הפרשה להעביר לנו שני עניינים שמקפלים בתוכם יסוד חשוב, לפיו הגשמת ייעודו של עם ישראל 'ממלכת כוהנים וגוי קדוש' יוכל להתממש רק כאשר נפנים ששלמות הפרט אינה מספיקה ואינה שלמה ללא השקעה בחברה ובציבור, האדם לעולם אינו לבד הוא חלק מציבור והוא זכאי לסיוע ממנו, בדיוק באותה מידה שהאדם חייב להירתם עבור הציבור עבור אחרים.

עלינו לזכור כי עצם קיומנו טמון באחדותנו. רק אם נדע לשלב בחיינו הפרטיים צדדים ציבוריים, ואם בחיים הציבוריים נלמד להיות קשובים לצרכיהם של הפרטים החיים בתוכנו, רק אז יתקיים בנו הפסוק אותו נקרא בעוד מספר שבועות "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" [דברים לג,ה] מתי ויהי בישורון מלך? בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל.

==

אלישי בן-יצחק, עו"ד מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, ובעלים של משרד עורכי דין.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
5 תגובות - 5 דיונים מיין לפי
1
חכיתי לטור
חנן | 22-09-2019 12:50
נקודה חשובה מאוד
2
אחדות היא המפתח לגאולה
משה אהרון עו"ד | 23-09-2019 7:02
בסד. אחדות כלל ישראל ויהיו מי שיהיו היא היא המפתח לגאולה. שגם יחד שבטי ישראל ראשי תיבות : ישי. לרמז על אחדות המקרבת ביאתו של בן ישי ץ ואכן בן ישי כי יבוא בראש דגלו תהא האחדות שכולנו בני אב אחד אנחנו . שגם דןד משיחא בראש ברכתו נקט באבינו שכאמור כולנו אחים בני אב אחד
3
בארץ ישראל גם שני פיסגות הרים נפגשות
משה אהרון עו"ד | 23-09-2019 7:26
יְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן. וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל, רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי. [דברים כז יא - יג]. בחיים תמיד מצויים גם הברכה וגם הקללה. לכן על פי צו המקרא מטאפורית כאילו חצי מהעם מצוי ברדיוס של ברכות והחצי האחר מצוי ברדיוס של קללות . הברכות והקללות הן כעין פיקים של שיא בשגרת החיים הרגילים . ולכן מטאפורית הם גם בראש הרים מקבילים . העניין הוא שלעניין הברכות והקללות יש עוד שני גורמים פעילים ומשפיעים : ארץ ישראל ותורת ישראל. התורה שבארון המצויה בתווך בין שני ההרים ולמרגלותיהם מוקפת על ידי נושאיה : הכהנים . והנה שני ההרים המקבילים אשר מחבר אותם היא תורת ישראל. המצויה בתווך. והרעיון הוא ארץ ישראל שפסגות הריה נושאים גם ברכה וגם קללה שואפת לחיבורם. לביטוי של ערבות הדדית של יושביה . אלה שיש להם בזמן נתון ברכה מצווים לרדת מטה לעבור כביכול דרך המסננת של התורה וערכיה . ולעלות להר המקביל להזדהות למעלה אל עבר המקוללים - לסייע בידם מתוך ערבות הדדית . הנה כי כן המבורכים והמקוללים על פסגות ההררים, אין להם אלא את עצמם ואת השמים . והמבחן הוא בתווך בערכיה ומצוותיה של תורת ישראל לחבר בין הפיקים של השיא :ברכה מכאן וקללה מכא. ן באמצעות הארציות של תורת ישראל .
4
אסור שהאחדות תהא סיסמה ריקה יש להכין כלים למי
משה אהרון עו"ד | 23-09-2019 7:28
יש לוחות הברית הכתובות באצבע אלוקים ויש תורה הכתובה ביד אדם על אבנים גדולות מסויידות בסיד 22/09/2019 06:58:49 המסר האדיר שפוספס........ בסד. לפני הברכות והקללות על שני ההרים .[ראו רשימה קודמת] ציוותה התורה כפתיח לכל האמור. להקים אבנים גדולות על הר עיבל דווקא. לסייד אותן בסיד ולכתוב עליהן את התורה תוך דגש - באר היטב.[מרחב לא מוגדר] משל ביקשה התורה להבהיר : יש שני לוחות הברית הכתובים באצבע אלוקים. ויש תורה הכתובה ביד אדם על אבנים גדולות בארץ ישראל . שהראשונים שנכתבו באצבע אלוקים אינם משתנים לעולם , ואילו אותם שכתובים על סיד דווקא, יש והם לעיתים נושרים עם הסיד . ויש לשוב ולכותבם מחדש במגמת באר היטב - עכשוית . לאור צורך התקופה בבאר היטב חדש ועדכני. ולמה דווקא על העיבל לרמז לך שהקללות יבואו בעתיד : לא רק בגלל אי שמירת המצוות .אלא בגלל אי הרגישות והנחישות לעידכון ופירוש עכשוי חדש כאמור.
5
הארור ה- 12 משלים את התמונה
משה אהרון עו"ד | 23-09-2019 7:30
. הארור ה-12 משלים את התמונה (משה אהרון עוד) בסד. הארור ה-12 : אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. {פ} רק בארור זה מצינו את המילה - אשר. לרמז על שניים : שהוא ראש לכל הארורים . ושנית שמדובר בהקמת דברי התורה תוך אישורם הנה כי כן , יש הרבה חידושי תורה שעם קבלתם ויישומם דברי התורה כאילו קמים בראש מורם ומואר יותר והם לעיתים שובים את הלב ויש אשר יש בהם גם בהם יישוב הדעת. וכך קל יותר לעשותם. את המצוות והנה יש אשר מתעלמים או עושים הכל לא להקים את דברי התורה הללו והם נגנזים כישנים - כלא קמים .........