כמה מילים על סטיגמות, תדמיות חיצוניות והליכה לאיבוד.

'הר המור', מכירים? נו, אלה הפלגנים. הרסו את 'מרכז', מתנגדים לכל מי שלא חושב כמוהם, מתנשאים, מתבדלים, סגורים, מצביעים ש"ס ו'אגודה', מנותקים מהמציאות וחיים בסרט כאילו כל העולם זה אורות הקודש או 'שמונה קבצים'.

'המפד"ל', זוכרים? איך שכחתם… זבולון המרים כאלה, לבושים בדובונים, חמושים בעוזי, רוקדים ושרים 'אוהו אוהו אוהו איי איי איי איי'. ילדי כאפות שווים בקושי שלושה מנדטים, מתנהגים כמו מש"קי דת אפורים, סקטוריאליים, מגזריים וחסרי אכפתיות מהובלת והנהגת המדינה.

'סטטוס קוו', שמעתם פעם? נו, מה שנותן את הכוח לחרדים, כשרויות, חופות ומלא ג'ובים וג'ובות לאברכים. כפייה דתית, פגיעה בחופש הפרט, משניא את היהדות ורק מרחיק אנשים מהתורה.

ועוד וכו' וכדומה.

כמעט ואין גבול למה שניתן לעשות עם יועצים אסטרטגיים, יועצי תדמית ויח"צנים טובים. כמעט כל מושג שמוסיף טובה וברכה, ניתן להפוך לרע ומקולל. כמעט כל כיעור או סכנה, ניתן לייפות, לטהר ולנרמל.

כך יוצא ודווקא אלו שנתפסים כבדלנים, סגורים ומנותקים, הם באמת אלו שמעורים ומכירים יותר מכולם את המציאות המרה עד לפרטי הפרטים של האותיות הקטנות בכל המחקרים; אלו שנחשבים למתנשאים, הם באמת אלו שמגלים אחריות ואכפתיות מעם ישראל כולו, אפילו זה שנמצא רחוק מאוד מגבולות המגזר שלהם. כך יוצא ואלו שתוייגו כ'ילדי כאפות' ו'מש"קי דת', פעלו ותרמו הרבה יותר לטובת יהדותה של המדינה, עם לא יותר משלושה מנדטים, מכל אלו שמתהדרים בכך שסוף סוף גם הם שמו את הידיים על ההגה.

שנים רבות של תעלולי יח"צנות וטריקים של יועצי תדמית עשו את שלהן, עד שישנם כאלו שכבר לא מצליחים להבין ואין סיכוי שיאמינו, שדווקא 'רבני הקו', המנוכרים לעם, הם אלו שיעסקו בדברים הכי פשוטים ובסיסיים שיש – מדינה יהודית, משפחה נורמלית, גיור כשר, צבא מנצח ושמירת שבת. אין זה כי אם טוויסט מדהים בעלילה, כך הם סוברים, שהביא לכך, שדווקא הרב טאו, כן זה מהבדלנות והניתוק, הוא זה שלא נותן שינה לעיניו בגלל הידיעה שמרעילים את הלבבות של ילדי הגן בתעמולה טהב"לית (הם לא יכתיבו לי איך לסדר את ראשי התיבות), והוא זה שחרד, מדרבן ומעורר את תלמידיו לפעול למען הצלת עם ישראל, כן כן, אפילו זה שלא לומד בתלמודי התורה בהר חומה; ודווקא אלו שנחשבים לאבירי האכפתיות והאחריות, אלו שחלילה אינם מסתגרים ואינם סקטוריאליים, לא עוסקים בזה כלל ומפקירים לגמרי את שדה המערכה על קיומה של המדינה היהודית.

כששקיעה והליכה אחרי תדמיות חיצוניות נוגעות לחייו של אדם בודד, זה עצוב ומתסכל, כשהן נוגעות לציבור ולחברה שלמה, זה מסוכן עד כדי אסון. מי שהייתה פעם התשתית הפוליטית של הציונות הדתית, הסירה מעליה כל אחריות לסוגיית יהדותה של המדינה ובחרה לשים את כל כובד משקלה אך ורק בנושאים הקשורים להתיישבות, ביטחון והרכב השופטים בבתי המשפט.

היכן הדאגה למוחות וללבבות של ילדי הגנים שנשטפים בערכי הפוסט מודרנה; היכן הדאגה לשמירת השבת הציבורית של מדינת ישראל;  אם הרב רפי וסמוטריץ חוברים למי שמוביל קו רפורמי ביחס לכל מה שקשור לקודשי ישראל – גיור, כשרות, כותל מערבי ועוד – מי ימלא את מקומם וידאג לנשמה של המדינה?!

הצרה הגדולה היא שכמעט ואין איש שם על לב. כולם ממשיכים ללכת שולל אחרי שפת התדמיות החיצוניות והסטיגמות, ממאנים להכיר באמת גם כשהיא טופחת על פניהם, מתאמצים להסביר לעצמם בק"ן טעמים כיצד זה שעל אף שהמציאות מספרת סיפור אחד, בטח הסיפור הוא אחר. 'הבית היהודי' בנט ושקד, כך הנחיל משה קלוגהפט, הם 'מחוברים', 'לא מתנצלים', 'משהו חדש שמתחיל' ומייצגיה האמיתיים של הציונות הדתית; והר המור והרב טאו, למקרה שפספסתם, הזויים, מנותקים ובכלל חרדים אנטי ציוניים.

ואם כך הם פני הדברים, אנה אנו באים.

 

דודי וכטל. תושב נווה. עוסק בחינוך.