פרשת ראה בעין משפטית: על הדרישה לעשות "הישר והטוב"

פרשת ראה בעין משפטית: על הדרישה לעשות "הישר והטוב"

הדרישה לעשות "הטוב והישר" מופיעה פעמיים בספר דברים בשני הקשרים שונים האחד מוטמע בתוך איסור מתחום היחסים שבין אדם לאלוקיו "לא תנסו את ה'" והשני במסגרת ההיתר של אכילת בשר . מטבעות הלשון "הטוב" ו"ישר" טעונים הבהרה

פרשת ראה: על הדרישה לעשות "הישר והטוב"

פרשת ראה בעין משפטית: על הדרישה לעשות "הישר והטוב"

הדרישה לעשות "הטוב והישר" מופיעה פעמיים בספר דברים בשני הקשרים שונים האחד מוטמע בתוך איסור מתחום היחסים שבין אדם לאלוקיו "לא תנסו את ה'" [דברים ו,יז-יח] והשני במסגרת ההיתר של אכילת בשר [דברים יח,כב]. מטבעות הלשון "הטוב" ו"ישר" טעונים הבהרה. למילוי חסר זה התייצבו חז"ל ופרשני המקרא.

במדרש מובאת מחלוקת בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל [ספרי] באשר למשמעות הדרישה לעשות ה'טוב' וה'ישר' כאשר מוסכם היה שהדרישה תובעת מהאדם שבפעולתו ובהתנהגותו יהיה די כדי לעמוד בסטנדרט התנהגות כפול, בני אדם וחובת שמים.

למרות מחלוקת זו עדיין לא ברורה מהות הדרישה. ניתן להציע שהדרישה לעשות הטוב והישר מבקשת לכוון את האדם אל אחת מדרכי האל  בהיותו אל טוב וישר כמו שמלמדינו דוד המלך "טוב וישר ה'" [תהילים כה,ח]. על משמעות דרכי האל מצינו "טוב ייאמר על חנינתו יתברך ביתר ממה שאין לו חוק עליו"  כלומר הטוב מוסב על פעולה טובה במקרה של לקונה, שתיקת החוק. והיושר יאמר על העשוי בהנהגת יושר ומשפט".

במילים אחרות יושר מבטא פעולה בהתאם לנורמות המשפטיות [המאירי תהילים]. ובפשטות גדולה יותר מנסח הרב יוסף יעב"ץ, מגדולי הרבנים בתקופת גירוש ספרד, את הדברים בפירושו "טוב – שדרכו להיטיב חינם, וישר שלא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן". רש"י מצדו יוצק תוכן משפטי למושגים אלו וקובע כי עקרון זה מכוון את האדם אל כיוון "הפשרה ולפנים משורת הדין" [רש"י דברים ו,יח].

איך מגדירים מה טוב ומה ישר?

אלא שעקרון עמום זה מעורר את השאלה מדוע שלא נגדיר את הטוב ואת הישר, למה לקבוע לאדם דרישה עמומה? על שאלה זו משיב הרמב"ן "וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה,…חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, ואפילו מה שאמרו פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר" [רמב"ן דברים ו,יח].

מסביר הרמב"ן שהדרישה להקיף את כל הישר והטוב בקודקס נורמטיבי אינו אפשרי, ולכן לאחר שהמערכת הנורמטיבית מגדירה הנהגות טובות והתנהגויות, על האדם להמשיך באותה המגמה גם מקומות שהנורמה שותקת לגביהם. יתרה מזו כלליות הדרישה המותירה לאדם מרחב של שיקול דעת בישומה נובעת מהעובדה שלא כל העיתים שווים ולא כל המקומות זהים, ומה שנכון לעת הזאת יכול להיות פחות מתאים ושייך לעת אחרת ומה שהיה נכון ליום האתמול ליום המחר, ולכן האדם צרך בכל אורחות חייו לשקול מעשיו האם הם מתיישבים עם תפיסת החסד והרחמים ותפיסת החוק [פלא יועץ].

אלא שלאחר שהגדרנו את החובה יש לברר איך ניתן לדעת אם הבחירה מתיישבת עם העקרון של הטוב והישר, על כך מסביר המלבי"ם, מגדולי פרשני המקרא של המאה ה-19 "היושר הוא נטוע בטבע כל אדם ובנפשו, שנפש כל אדם נבראת באופן שנטוע בלבה אהבת היושר והצדק, והרשע הנוטה מן המישרים הוא דבר שהוא נגד טבע נפשו, ונפשו תיסרהו ותאלצהו בכח היושר הנטוע בה להשיבו אל הטוב" [מלבים תהילים עה,ה-ו], במילים אחרות היושר הוא תחושה טבעית שאדם אצל האדם וכאשר הוא עושה עולה שאינה רצויה גם אם היא לא אסורה, נפשו מתייסרת.

ואם בכל זאת נבקש לשרטט את המודל להתנהגות שיש בה משום הגשמת החובה של טוב וישר ניתן לפנות לעקרונות שהניח לנו אריסטו כאשר הוא ביקש להניח את התשתית לאיש הישר וההגון "האיש ההגון, מי שבוחר ועושה מעשים שכך טיבם, ואינו עומד עמידה קשוחה וגרועה על זכותו שעל פי החוק, אלא נוטה לוויתורים, אף כשהחוק עומד לצידו" [אריסטו, אתיקה].

ובמקום אחר מרחיב אריסטו ומשמיענו מה טיבה של יושר והגינות "למחול לאנשים זוהי גם הגינות ולהביא בחשבון לא את החוק אלא את המחוקק, ולהתייחס לא למילותיו של המחוקק אלא לכוונותיו, ולא למעשה אלא לטיב הבחירה שגלומה בו, ולא לחלק אלא לשלם, ולא למה שקרה עכשו אלא למה שקורה תמיד או על פי הרוב. ולזכור את הטוב שעשו אתך יותר מאשר את הרע, ואת הטוב שעשו איתך יותר מאשר את זה שעשית, ולשאת את העוולות שעשו לך" [אריסטו, ריטוריקה].

וזהו שלימדנו השופט אלון "כלל גדול בידינו, שאין מערכת משפטית יכולה להתפרנס מגופו של הדין בלבד. גופה של המערכת המשפטית זקוק הוא לנשמה ויש שאף לנשמה יתרה, נשמה זו תימצא למערכת המשפט בדמותן ובצלמן של נורמות ערכיות שונות, שיסודן בעקרון העל של עשיית הישר והטוב [ע"א 391/80]

צא ולמד כי הדרישה של ועשית הישר והטוב מבקשת להוסיף ולהשלים את המערכת הנורמטיבית הקיימת בחברה מתוקנת ונאורה, התפיסה לפי יכול אדם להסתפק בנורמות החקוקות בלבד ולהתעלם מהתנהגות שאינה מעוגנת בנורמה אך השכל הישר והמצפון מורה כן לעשות, יכולה להביא להרס החברה, כפי שמבהירים חז"ל "לא חרבה ירושלים אלא על…שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין" [בבלי בבא מציעא ל,ב].

==

אלישי בן-יצחק, עו"ד מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט'

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
תענוג
חנן | 29-08-2019 16:52
כל הכבוד
2
הרבה הרבה יותר גבוהה
משה אהרון עו"ד | 02-09-2019 8:48
בסד. ערך העל של הטוב והישר הוא ערכיות מבנית מזוקקת של הטבע. הוא ביטוי למהות : צלם אלוהים . לכן הגדרתו לא באה כציווי מאת האל אלא במופע אנושי מפי משה. משה בפרספקטיבה של כ40 שנה בלבד כבר ראה לנכון לזקק חלק מהמצוות בערך זה , לשנות ולעדכן.ערך זה היה ראוי למסכת בפני עצמה ולא לדשדוש מכמיר. יותר מזה הטוב והישר הוא ערך נרדף לשמנו לחזוננו כעם ישר-אל. ישר + אל[אל=טוב]