אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

האם הממשלה באמת תדאג לחינוך הגיל הרך?

המחסור בכוח אדם הוא כרוני ומתמשך, תנאי העבודה במעונות כמעט בלתי אפשריים, המשכורות נמוכות. אין שום תמריץ משמעותי, שימשוך אל השדה הזה, החשוב והחיוני כל-כך, כוחות חדשים ורעננים, מיומנים, מוסמכים וטובים

האם הממשלה באמת תדאג לחינוך הגיל הרך?

בלי קשר לפוליטיקה, למפלגות ולבחירות, חייבת האמת להיות כתובה בעט ברזל ובציפורן שמיר, חרושה על לוח לב: מה שקורה בתחום מעונות היום הציבוריים והמפוקחים על-ידי המדינה – הוא שערורייתי, על-פי כל קנה מידה.

שום בעיה חדשה אמנם לא התעוררה אתמול בבוקר, אבל זאת בדיוק הנקודה הכואבת. שכן שום פתרון גם לא ניתן במשך שנים ארוכות, שבהן השערורייה הזאת רק נמשכת ומתגברת ומסתבכת ונהיית קשה יותר ויותר.

הבדיחה העצובה והמוכרת מספרת על הסוס שבכל יום הפחיתו ממנת האוכל שלו, בתקווה שיתרגל, עד שהוא התפגר. כשמדובר בתינוקות של בית רבן, בילדים רכים, זאת כבר לא בדיחה, אלא סיפור עצוב ומריר.

עוד שנת לימודים בפתח, "וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם… סובב הולך הרוח, ועל סביבותיו שב הרוח" כמאמר קהלת. השאלה העיקרית והחשובה מכולן היא אם ממשלת ישראל באמת מקבלת על עצמה אחריות על תחום החינוך לגיל הרך.

אם כן, לא מתקבל על הדעת שלמטפלות -המחנכות אין תנאי עבודה סבירים, וגם לא מספר ילדים סביר באחריותן (תקינה) ; אם הממשלה לוקחת אחריות, איך יתכן שיש מקום רק לילד אחד מבין כל ארבעה המבקשים להתקבל למעון מפוקח; אם הממשלה לוקחת אחריות, לא הגיוני ולא סביר שיש מחסור עצום ומתמשך במעונות, בכיתות לימוד ובכוח אדם מקצועי ומיומן.

במקום לעזור לנו – מוסיפים הנחיות ודרישות בלי היגיון

וועדה ממשלתית מקצועית, בין-משרדית, הייתה אמורה לשבת על המדוכה ולהגיש, זה מכבר ובתוך 150 ימים, הצעות מעשיות, רציניות ומעמיקות, שימנעו את קריסת המערכת. זה, כמובן, לא קרה. אין עדיין מסקנות לוועדה.

אם קיווינו לאור כלשהוא בקצה המנהרה, גם הוא כבה ונעלם. ועמו – גם התקווה החדשה להבראת ענף מעונות היום. למה זה היה כל-כך צפוי? משום שבמקומותינו "כל הדברים יגעים… ומה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה". גם את זה כבר אמר לפנינו שלמה המלך.

המחסור בכוח אדם הוא כרוני ומתמשך, תנאי העבודה במעונות כמעט בלתי אפשריים, המשכורות נמוכות. אין שום תמריץ משמעותי, שימשוך אל השדה הזה, החשוב והחיוני כל-כך, כוחות חדשים ורעננים, מיומנים, מוסמכים וטובים. ועל כל אלה משקיפה מעל, כמעט באדישות, הרגולציה הממלכתית.

זאת שעל-פי חוק אמורה להעמיד תנאים ולפקח. זאת שמוסמכת לבנות ולפתח ולקדם את חינוכו של הדור הבא.

חטא קדמון הטיל את האחריות על הנושא על משרד העבודה. הבעיה היא לא לאיזה משרד ממשלתי שייכים המעונות, אלא מי – אם בכלל – באמת ערוך ומוכן ורוצה לטפל בנושא במקצועיות, באהבה וברצינות, כמו שאנחנו הארגונים החברתיים, מפעילי המעונות המפוקחים עושים; בהתמדה, יום אחר יום כבר עשרות שנים מתוך אחריות חברתית.

רוב המחקרים בארץ ובעולם מלמדים שהשנים עד גיל שלוש הן המכריעות ביותר בהתפתחות הילד, אבל במקום לעזור לנו במלאכת קודש זו, חדשות לבקרים ניחתות על המפעילים הנחיות ודרישות, שאין בהן היגיון ואין להן כיסוי תקציבי. כבר שנים שאין תכנית סדורה לטיפול בגיל הרך. אבל לא רק כסף חסר, אלא ראש פתוח, תבונה וחשיבה יצירתית, וכמאמר דוד המלך בתהלים: "לב טהור… ורוח נכון".

אנחנו, המפעילים מעונות מפוקחים, הגשנו מסמך המלצות, רחב ושיטתי, להסדרת הענף. לקראת הבחירות ולאחריהן האם מישהו מתכוון לטפל ברצינות בילדינו?המטפלות, שבידיהם מופקדים הילדים והנכדים שלנו, עושות עבודת קודש, אבל הממשלה לא סופרת אותן. העבודה שלהן קשה ובלתי מתגמלת, ורק עם תחושות שליחות וסיפוק וקורת רוח, קשה לקנות במכולת.

עם כל האבסורד, נדמה שעדיין יש כאלה המאמינים שהילדים באמת נולדו רק בגיל שלוש… אם המדינה לא תקבל אחריות על הגיל הרך, בבוא היום שר ההיסטוריה יידע לבוא חשבון.

הכותבת: ליאורה מינקה, היא יו"ר תנועת האישה הדתית-לאומית "אמונה"

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו