בראיון לרגל פרישתו מתפקיד נשיא מכון וייצמן הסביר פרופ' דניאל זיידמן מדוע המדע והייטק הישראלי נחשבים למובילים בעולם. "חופש מחשבה, גירוי וסקרנות הם הבסיס להצלחה" טען והמחיש באמצעות סיפור על ההבדלים שבין מערכת החינוך בסינגפור הנחשבת לאחת המצליחות בעולם למערכת החינוך שלנו.

פרופ' זיידמן הוזמן להרצאות בסינגפור כדי להסביר את סוד הצלחת ההייטק בישראל, בסינגפור במשך שעתיים של הרצאה שרר שקט מופתי, אף אחד לא שואל דבר וגם בסיומה של ההרצאה איש לא הרים את ידו. לעומת זאת, כאן בארץ בדרך כלל קורה בדיוק הפוך – עוד לפני שהמרצה פותח את פיו, עולות מהקהל ים שאלות.

אכן, ביקורת עצמית והטלת ספקות הן הבסיס לחברה בריאה חזקה ומצליחה. רובנו לא היינו רוצים לחיות בחברה שבה לא ניתן להביע את דעתנו באופן חופשי. בחברה שבה ביקורת על החלטת שופט בלתי אפשרית או שסקרנות היא תכונה פסולה.

למזלנו, ישראל לא נמצאת ברשימת אותן מדינות חשוכות שבהן ביקורות על השלטון עלולה להוביל לישיבה ממושכת בכלא או אפילו להעלמות בנסיבות מסתוריות.

אולם, ישנו הבדל גדול בין ביקורת קשה נושכת ונוקבת ככול שתהיה, לבין השתלחות אישית, כפי שנחשפנו לצורת ההתבטאות של פוליטיקאים משני צדי המתרס בשבועות האחרונים.

ישראל אינה ארצות הברית וברק וסמוטריץ אינם טראמפ

אהוד ברק רמטכ"ל וראש ממשלה בדימוס תקף את מבקר המדינה החדש מתניהו אנגלמן במילים קשות אפילו בשבילו. "סמרטוט ריצפה ומשרת עלוב" אותו ברק כינה את היועץ המשפטי לממשלה "אדם לא ראוי". בצלאל סמוטריץ' שר התחבורה צייץ ותקף את פסק הדין של השופט יונתן אברהם בנושא ההפרדה בין נשים ולגברים בעפולה בבוטות 'לשופט האוויל יש שם ותמונה' ואת ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוא חבר בממשלתו 'ראש ממשלה חלש שמאה אחוז מהטרלול הזה מתרחש במשמרת שלו. אפס מנהיגות. אפס משילות' (להגנתו נציין שהשר סמוטריץ שבניגוד לברק הודה בטעותו והתנצל למחרת).

ברק וסמוטריץ לא המציאו כמובן את השיטה, הם רק העתיקו אותה מהמקור רחוק מעבר לים נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שהפך את שיטת ההשתלחות ביריבים פוליטיים ובנושאי תפקיד רשמיים לאומנות באמצעות ציוצים בוטים ומתריסים מתחת לחגורה. אלא שישראל אינה ארצות הברית וברק וסמוטריץ אינם טראמפ.

ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מראה כי השתלחות בוטה מתלהמת שברובה מכוונת אישית ולא עניינית ביריבים פוליטיים או בנושאי משרה ציבוריים לא נתפסת טוב, היא אולי מצליחה להטיב עם המשתלח לטווח קצר בכך שמשדרת חוזקה ומצליחה לקבל חשיפה ורייטינג גבוה אך אינה מועילה לטווח הרחוק.

אורן חזן זכה לחשיפה תקשורתית חסרת תקדים באמצעות התנהלות בוטה אך נכשל במבחן הפוליטי בכך שלא נבחר בבחירות המקדימות בליכוד, אראל מרגלית ניסה לחקות את השיטה של טראמפ ולקלל את יריביו כאשר התמודד לראשות מפלגת העבודה אך כשל בסופו של דבר. לאנשי ציבור צריכה להיות גם אחריות ציבורית, שיח חברתי משתלח נטול כבוד מינימלי מסוכן ליסודות של החברה.

בימים אלו, אנו נמצאים רגע לפני פתיחת שנת לימודים. כיצד יכולים אנשי חינוך לנהל מערכת ראויה ,הבנויה בין היתר על כבוד וסמכות כשאנשי הציבור נותנים בדיוק דוגמה הפוכה ובלתי ראויה של שיח פוגעני?

הכותב: שלומי גולדברג, מחנך בתיכון הימלפרב בירושלים ופובליציסט