פרשתנו, פרשת ואתחנן, מלאה בנושאים כבדי משקל: תפילתו של משה להיכנס לארץ והסירוב האלוקי, אזהרה על שמירת המצוות והזכרת מעמד הר סיני, אזכור ראשון של מושג התשובה, חזרה על עשרת הדברות, פרשת שמע ישראל ועוד כהנה וכהנה נושאים.
אחת המצוות הבולטות בייחודיותן ואחת מבסיסי היהדות היא מצוות אהבת ה'. שלוש פעמים ביום חוזר האדם מישראל על הפסוק: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" שמקורו בפרשתנו. ציווי זה עורר את פרשני התורה, הראשונים והאחרונים, להתבונן במהות הציווי. צמד המילים "מצוות האהבה" הינו אוקסימורון שמכיל בתוכו תרתי דסתרי, שכן כיצד ניתן לצוות על האדם לאהוב את ה' שאין לו גוף ולא דמות הגוף, ו"לית מחשבה תפיסא ביה"? ובכלל, כיצד ניתן לצוות על הרגש?
שאלה זו מעוררת מקום לדון בסוגיה רחבה יותר – מצוות הרגש בתורה. יש בהלכה מצוות רבות, עשין ולאוין, שפונות לרגש. לדוגמה, איסור לא תחמוד, איסור על נקימה ונטירה, איסור על שנאה, מצוות אהבת ה' אהבת הריע ואהבת הגר, מצוות שמחה במועדים ועוד.
המפרשים חלוקים ביניהם בשאלה האם אכן ניתן לשלוט על הרגש ומתוך כך האם ניתן לצוות עליו. יש מהם הסוברים שאכן ניתן לשלוט על הרגש ומכאן שהתורה יכולה לצוות על רגשות ואף עושה זאת. אחרים סוברים שהתורה לא מצווה על רגשות אלא על מעשים שמבטאים את הרגשות.
לצורך הבנת גישה אחרת לשאלה זו, נקדים הקדמה כללית – בפרשת עקב מתברר שמטרת המצוות היא לטובת האדם, כפי שנאמר: "לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ". המצווה פונה לעצמיות האדם ומפתחת בתוכו מדרגת חיים גבוהה יותר, היא משכללת את מוסרו, מעדנת את דיבורו ומחשבותיו ומפתחת בו רצון ליצירה. אמנם בחלק מהמצוות ה"טוב" שמופיע בהן אינו נגלה, אך כמגמה כללית – ניכר כי התורה נועדה לטובת האדם.
על מנת להפנים את הטוב ולחוש אותו, מצווה התורה את האדם לדעת: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" – הידיעה, ההשכלה והלימוד של שורשי האמונה והמצווה מעמיקות ומשרישות באדם את האור הפנימי שמצוי בתוכן התורה. הידיעה השלמה משיבה ומיישבת את הלב, בבחינת "תורת ה' תמימה משיבת נפש". נמצא שהשכל יוצר תבנית שלמה לרגש.
כשהתורה מצווה על הרגש, כוונתה לעורר בנו רצון לבנות תודעה עמוקה וישרה אודות המצווה, ומתוך כך להתחבר אליה. אפשר שזו כוונת הרמב"ם בספר המצוות: "והמצוה השלישית היא שצונו לאהבו יתעלה וזה שנתבונן ונשכיל מצותיו ופעולותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג וזאת היא האהבה המחוייבת".
מכאן ניתן להשליך לכל המצוות הפונות אל הרגש – רצונך לשמוח בחגך? הבן מה משמעות המועדים בתורה, מה מעלתה של יציאת מצרים, ומדוע אנו יושבים בבית ארעי בחג הסוכות. רצונך לאהוב את ה'? למד את דרכיו, מידותיו והנהגתו את העולם, בבחינת "דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ" (דברי הימים א, כח). לימוד זה עשוי לרומם את האדם למסקנה הנפלאה ש"אי אפשר שלא לאהוב את ה'" (מידות הראי"ה, אהבה).
אין בדברים אלה אלא לפתוח קו מחשבה שילך ויעמיק לאורך כל שנות חייו של האדם. הציווי לאהוב את ה' אינו נגמר לעולם, דווקא מפני שההכרה מתפתחת והאדם משתכלל במהלך חייו. הרחבת הדעת והמחשבה מעמיקה בד בבד את הנפש והשמחה, היא מעניקה משמעות למעשי האדם, איש איש כפי יכולת השגתו וכישרונו.
