שיר היחוד: עיקרי האמונה בחרוזים

המנהג הרווח ברוב קהילות האשכנזים, הוא לומר את שיר היחוד בשלמותו בליל יום הכיפורים אחרי תפלת מעריב, חזן וקהל פסוק בפסוק. ניסן יואלי עושה סדר ומסביר על מה מדבר השיר

שיר היחוד: עיקרי האמונה בחרוזים
  עיקרי אמונה בפיוט. שיר היחוד.

שיר היחוד הוא שיר חשוב העוסק בענייני אמונה ומכיל תארים ושבחים רבים לקב"ה.

השיר נחלק לשבעה פרקים כנגד ימי השבוע, שכפי שנראה בהמשך עוסקים כל אחד בנושא אחר.

מחבר השיר

לא ידוע בוודאות מיהו מחבר הפיוט. יש מיחסים אותו לר' יצחק החסיד או לר' יהודה החסיד, ויש המייחסים אותו לר' ברכיה הנקדן, ונראה שהוא ר' שמואל בר קלונימוס אביו של ר' יהודה החסיד, כשההוכחה שלהם היא השם 'שמואל' המופיע בסוף שיר ליום ד' בחרוז ש'די מ'לכי ו'א'ל'י. מכל מקום נראה כי מחברו הוא מתקופת בעלי התוספות במאה ה-12.

כל החרוזים מחולקים לשניים, והם בנויים על פסוקי מקרא. הרבה מהם מקורם בספר אמונות ודעות לרב סעדיה גאון, ויש גם שימוש רב בלשון ר' אלעזר בעל הרוקח בשורש קדושת היחוד.

אמירתו

יש קהלות בהן נוהגים לומר בכל יום את שיר היחוד של אותו יום, אחרי עלינו לשבח. ויש קהילות האומרות בשבת בסוף התפילה את שיר היחוד ליום שבת ושרים אחריו אנעים זמירות.

המנהג הרווח ברוב קהילות האשכנזים, לאמרו בליל יום הכיפורים אחרי תפלת מעריב בשלמות, חזן וקהל פסוק בפסוק.

נושאי השיר

השיר מתחיל: "אשירה ואזמרה לאלהי בעודי". שלושה החרוזים הראשונים הם פתיחה, וגוף השיר מתחיל "אלהי מרום במה אקדם".

השיר ליום ראשון עוסק באי היכולת של האדם להשיג את הא-להות: "לֵאלֹהֵי מָרוֹם בַּמָּה אֲקַדֵּם, וּבַמָּה אִכַּף לֵאלֹהֵי קֶדֶם"…. "כִּי נִכְבַּדְתָּ מְאֹד מַלְכֵּנוּ, וּבַמֶּה נִכַּף לַאדוֹנֵינוּ" שמא ע"י קרבנות? "זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפָצְתָּ, חַטָּאת וְעוֹלָה לֹא שָׁאָלְתָּ"… "בָּרוּךְ אַתָּה יָחִיד וּמְיֻחָד, יי אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".

השיר ליום השני עוסק באי היכולת של האדם לספר במעשיו של הא-לוהים, אלא רק מקצתם: "דַּרְכֵי שִׁבְחֲךָ קְצָתָם אֲסַפֵּרָה, מַעֲשֶׂיךָ מַה נּוֹרָא אוֹמֵרָה: אֵין אֵלֶיךָ עֲרֹךְ בַּסֵּפֶר, אַגִּיד שְׁבָחוֹת עָצְמוּ מִסַּפֵּר: חֵקֶר אֱלוֹהַּ לֹא יִמָּצֵא, וְתַכְלִית שַׁדַּי לֹא תִקָּצֶה":

השיר ליום שלישי עוסק במוגבלות שכל האדם להבין את היכולות של הא-לוהים, שהוא בורא ואינו נברא: "אַתָּה בוֹרֵא וְלֹא נִבְרֵאתָ, אַתָּה יוֹצֵר וְלֹא נוֹצָרְתָּ",… "עַל כֵּן אֵינְךָ צָרִיךְ לַכֹּל, לְיָדְךָ וּלְחַסְדְּךָ צְרִיכִים הַכֹּל: הַכֹּל צְרִיכִים לְצִדְקוֹתֶיךָ, וְאֵינְךָ צָרִיךְ לִבְרִיּוֹתֶיךָ" הקב"ה הוא מעל הזמן היה לפניו ויהיה אחריו: "כְּמוֹ הָיִיתָ לְעוֹלָם תִּהְיֶה, חוֹסֶר וְעוֹדֶף בְּךָ לֹא יִהְיֶה: וְשִׁמְךָ מְעִידְךָ כִּי הָיִיתָ, וְהוֶֹה וְתִהְיֶה וּבַכֹּל אָתָּה: הוֶֹה לְעוֹלָם וְכֵן נוֹדַעְתָּ, נְעִידְךָ וְכֵן בְּךָ הַעִידוֹתָ: שָׁאַתָּה הוּא וְהוֶֹה בַכֹּל, שֶׁלְּךָ הַכֹּל וּמִמְּךָ הַכֹּל":

השיר ליום רביעי עוסק ביחוד ה': "אֲיַחֵד אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּכָל יוֹם פַּעֲמָיִם: אֵל חַי אֶחָד הוּא בְרָאָנוּ, אֲבִיר יַעֲקֹב אָב לְכֻלָּנוּ: אֲדוֹנֵנוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ:" והשגחתו על העולם, כשהזמן לא משחק בו תפקיד: "הֲדָרוֹ וְהוֹדוֹ עַל בְּנֵי עֲבָדָיו, הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו: הוּא אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה מִכֹּל: וַדַּאי וָתִיק יוֹדֵעַ וָעֵד, יי יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֵנוּ, לְהִלָּחֵם מִלְחַמְתֵּנוּ: זוֹכֵר לְעוֹלָם בְּרִית רִאשׁוֹנִים, כְּיוֹם אֶתְמוֹל לוֹ אֶלֶף שָׁנִים":

השיר ליום חמישי עוסק בקדמות הבורא ועל רצונו בעולם נברא: "לְפָנֶיךָ לֹא אֵל הִקְדִּימָךְ, וּבִמְלַאכְתְּךָ אֵין זָר עִמָּךְ: לֹא נוֹעַצְתָּ וְלֹא לֻמַּדְתָּ, בְּחַדֶּשְׁךָ בְּרִיאוֹת כִּי נְבוּנוֹתָ: מִמַּעֲמַקֵּי מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וּמִלִּבְּךָ כָּל פְּעֻלּוֹתֶיךָ:" אולם אין נברא שיכול לעמוד על כך.

שום מושג ארצי לא יכול לתאר את הבורא: "מִי כָמוֹךָ נוֹרָא תְהִלּוֹת, אֱלֹהִים לְבַדְּךָ עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת: אֵין תְּבוּנָה כִּתְבוּנָתֶךָ, אֵין גְּדֻלָּה כִּגְדֻלָּתֶךָ: כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וְגָבְהוּ דַּרְכֵי אָרְחוֹתֶיךָ: אֵין גַּאֲוָה כְּמוֹ גַּאֲוָתֶךָ, אַף אֵין עֲנָוָה כְּעַנְוָתֶךָ: אֵין קְדֻשָּׁה כִּקְדֻשָּׁתֶךָ, אֵין קְרֵבוּת כְּמוֹ קְרֵבוּתֶךָ: אֵין צְדָקָה כְּמוֹ צִדְקָתֶךָ, אֵין תְּשׁוּעָה כִּתְשׁוּעָתֶךָ: אֵין זְרוֹעַ כִּזְרוֹעוֹתֶיךָ, אֵין קוֹל כְּרַעַם גְּבוּרוֹתֶיךָ: אֵין רַחֲמִים כְּרַחֲמָנוּתֶךָ, אֵין חֲנִינוּת כַּחֲנִינוּתֶךָ:

השיר ליום שישי עוסק בהשתלשלות הבריאה כפי שמתוארת בתורה: "אָז עָטִיתָ אוֹר כַּשַּׂלְמָה, אֵדֶר מְאוֹרוֹת מִמּוּל שַׂלְמָה: אוֹר כַּשַּׂלְמָה וְכַמְּעִיל עוֹטֶה, שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה נוֹטֶה: הִבְדַּלְתָּ בֵּין מַיִם לָמָיִם, בִּמְתִיחַת רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם: מְזוֹנוֹת מְעוֹנוֹת לְשֶׁרֶץ מָיִם, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל (פְּנֵי רְקִיעַ) הַשָּׁמָיִם: עֵשֶׂב וְחָצִיר לָבְשָׁה אֲדָמָה, מַאֲכָל לְחַיָּה וּלְכָל בְּהֵמָה: בְּקֶרֶן (בֶּן) שָׁמֶן גַּן נָטַעְתָּ, אֶל הָאָדָם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ: עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ עָשִׂיתָ לּוֹ, דֵּי מַחְסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: עָשִׂיתָ לּוֹ כֻּתֹּנֶת לְשָׁרֵת, לְהַדְרַת קֹדֶשׁ וּלְתִפְאָרֶת: שַׂמְתָּ בְקִרְבּוֹ חָכְמַת אֱלֹהִים, כִּי יְצַרְתּוֹ לְךָ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים: לֹא מָנַעְתָּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, צָרְכֵי אָדָם וְכֻלָּם בְּחָכְמָה:

השיר ליום שבת עוסק בהיסטוריה העולמית דרך תולדות עם ישראל. בְּבָקְעֲךָ יַם סוּף עַמְּךָ רָאוּ. יָּד הַגְּדוֹלָה וַיִּירָאוּ: נִהַגְּתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לָךְ. שֵׁם תִּפְאֶרֶת לְהַרְאוֹת גָּדְלָךְ: וְדִבַּרְתָּ עִמָּם מִן הַשָׁמָיִם. וְגַם הֶעָבִים נָטְפוּ מָיִם:

אחרי שיר היחוד נוהגים לשיר את שיר הכבוד (אנעים זמירות) שגם הוא עוסק באי היכולת האנושית לתאר את הקב"ה.

דברים אלו הם רק על דרך הפשט של השיר, כשכמובן שיש לשיר עומקים רבים ונסתרים, ולא לחינם נהגו לומר את השיר בשלמותו דווקא בליל יום הכיפורים.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
תגובה אחת מיין לפי
1
השל"ה
ת"ר | 15-09-2013 21:09
אמר שעדיף שלא יגידו את זה כי אנשים לא מבינים על מה מדובר.. אבל נהגו בכ"ז