הסערה התורנית; למה מה עיתונאי רוצה יותר מכותרת?
הסערות התקשורתיות האחרונות הן לא אישיות, במערכת בחירות מנומנמת הכל מפוזיציה, לאומני ומשרת את המטרה- מנדטים. בטענה שרק מחנה אחד מרים דגל של חופש הדיבור ואילו דווקא בצד השני יש "סתימת פיות" - הייתי מאמינה, אילולא היה מדובר ב -40 יום טרם מועד הבחירות לכנסת
כל יום במערכת בחירות מרגיש כמו שבוע. הולך פוליטיקאי לכנס רבנים ליברלים בציונות הדתית, ומדבר על כך שהיה רוצה לראות את מדינת ישראל פועלת על פי ההלכה, אבל הוא יודע שהמצב לא אפשרי. בום! בצלאל סמוטריץ', רוצה להחזיר את כולנו בתשובה.
מפרסם פוליטיקאי אחר ממפלגה חילונית סרטון בחירות למשיכת מצביעים, על כסף שהועבר למגזר החרדי, בום! יאיר לפיד אנטישמי שרוצה להחזיר את כולנו לגרמניה הנאצית.
כבר כמעט שכחנו את הסערה הקודמת של הרב רפי פרץ, שהייתה רק בחודש הקודם ושוב את זו מחודש אייר בה סמוטריץ' קרא לכאורה למדינת הלכה.
בהיעדר כותרות ממשיות, האנשים עושים צדק לעצמם, תובעים את העלבון של המגזר ממנו הם באים והכל אישי, כשהם לא מוכנים לצאת מהתבנית הנפגעת. מקורותיו של הפרט הם שבתחושותיו נעשה לו עוול בלתי אנושי ואם לא הוא, הזירה תישאר חסרת אונים והוא חייב להגן על עצמו. כאן מתעוררת כביכול הדרישה לצדק, שהייתי מאמינה לה אילולא היה מדובר ב -40 יום טרם מועד הבחירות לכנסת.
לא כל דבר הוא "מהומה" או "סערה"
הסערות התקשורתיות האחרונות הן לא אישיות, במערכת בחירות מנומנמת הכל מפוזיציה, לאומני ומשרת את המטרה- מנדטים. ריבים הם דווקא הוכחה למערכת יחסים תקינה, עם כי לא צריך לריב על כל שטות, וגם ליצמן ולפיד לא בזוגיות. אי אלו המחפשים, ולא בקדחנות רבתי, ימצאו לעשות מכל סרטון של מערכת בחירות או אמירות שאין בהן דבר "מהומה" ו"סערה", מה שנקרא אצל שייקספיר 'מהומה רבה על שום דבר'. הערכים הולכים לאיבוד במבוך הטראפיק והמשיכת קולות בדרך הקלה: כותרות בומבסטיות, ציטוטים חלקיים ותגובות עד 280 תווים ברשת.
הקבוצות שמתחלקות בבחירות האלו דווקא לא לימין ושמאל אלא לדתיות וחילוניות עומדות על הרגליים האחוריות שלהן כדי להגן על עצמן, ומנהלות במקביל מאבק על הזכות לחשוב אחרת, בטענה שרק מחנה אחד מרים דגל של חופש הדיבור ואילו דווקא בצד השני יש "סתימת פיות" שדורכים כדרכם על האמונות והערכים של האחר.
זה בעיקר תלוי בנו אם להתעצבן מדברים לא מעצבנים, וזה לא סובייקטיבי, או להניח להם לחלוף עד לשערורייה הבאה. צריך להשקיע בזה מאמץ הפוך, במקום לחשוב על הניסוח שיכתיר את הפרובוקציה הבאה, אין צורך להתפתות להיות חלק מהגל התקשורתי כשכולם יודעים שהאמירה שמלהיטה את הרוחות היום תרד באסלה בים של תגובות תקשורתיות קנטרניות ועוקצניות שיישארו חלק ממיים ערוכים ביום שאחרי הנצחון במקרה הטוב או ההפסד בבחירות.
למה מה עיתונאי רוצה יותר מכותרות?
אני חוטאת למקצוע שלי, למה מה עיתונאי רוצה יותר מכותרות? גם חבר כנסת, שנמצא במרכזה של סערה תקשורתית, זוכה לתהודה רבה, איזכורים בכל כלי התקשורת ומרגיש על גג העולם מאמירה מטופשת לתמיכה יוצאת דופן, מצד שני בישורת האחרונה, אין שום דבר שלא שמענו 3 חודשים אחרי מערכת בחירות קודמת. ואולי במקום למחזר כותרות שימושיות ולקיים התנצחויות אינסופיות, תתפסו קצת ענווה ותשאלו את עצמכם פוליטיקאים ואסטרטגים מה הציבור שהולך לבחור בכם באמת זקוק לו, זו לא תהיה מדינת הלכה ובטח לא עקיצה על החרדים.
עטרה גרמן היא כתבת פוליטית באתר סרוגים, הטור התפרסם לראשונה בעיתון 'יום ליום'
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו