אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

פרשת דברים: כי המשפט לאלוקים – על יראת השיפוט

"שפיטה אינה אך תפקיד, שפיטה היא דרך חיים", כך תיאר השופט ברק את התפקיד השיפוטי. דרך חיים שמחייבת צניעות רבה, רגישות, כבוד לצדדים שמבקשים את יומם. שהרי אדם שמגיע אל בית המשפט מוסר את כל יהבו וגורלו בידי שופטים

פרשת דברים: כי המשפט לאלוקים - על יראת השיפוט
  (צילום: אביר סולטן/פלאש90)

"שפיטה אינה אך תפקיד, שפיטה היא דרך חיים", כך תיאר השופט ברק את התפקיד השיפוטי. דרך חיים שמחייבת צניעות רבה, רגישות, כבוד לצדדים שמבקשים את יומם. שהרי אדם שמגיע אל בית המשפט מוסר את כל יהבו וגורלו בידי שופטים.

ההכרעה היא בחינת דיני נפשות במיוחד כאשר מדובר במשפט פלילי שאדם צפוי לעונשי מאסר ממושכים, ולעיתים כך הוא גם בעניינים אזרחיים, לרבות החלטה כספית שלגבי בעל הדין העניין עבורו הוא בבחינת דיני נפשות. כדי להבטיח עשיית צדק ודין אמת דואגת כל מערכת שיפוטית לקבוע כללי וערכים שאמורים לסייע לשופט להגשים את תפקידו השיפוטי.

בין שלל העקרונות השיפוטיים המופנים לשופטים בפרשת דברים מופיעה התזכורת "כי המשפט לאלוהים הוא" [דברים א,יז] תזכורת זו מבקשת להדגיש לשופט את מגבלותיו ואת מגבלות יכולת האדם, ובמיוחד קוצר שכלו והיכולת להגיע להבנה טובה של המציאות, יכולים לפגוע באמת ובעשיית משפט צדק. משכך נקודת המוצא היהודית מעוגנת בהכרה שהמשפט הוא תפקידו של האל, ולכן רק האל יכול לדון יחידי, הוא "שופט כל הארץ".

כדי להדגים את הפער בין מוגבלות האדם לאינסופיות האל נזכיר את המקרה של שמואל הנביא. שנשלח על ידי האל בעקבות חטא שאול והגזירה שהמלוכה לא תשאר אצל יורשיו, למנות את אחד מבניו של ישי למלך. לשמואל לא נמסר מי הוא הבן הנבחר ועליו לגלות זאת בעצמו. לצורך הבחירה מגיע שמואל כדי לעמוד מקרוב על אופיים ותכונתם של בניו של ישי ומתוכם להמליך את המיועד.

שמואל רואה את אליאב בנו הבכור של ישי ובטוח שהנה הוא המלך המיועד, ולא רק המלך המיועד הוא מכונה על ידי שמואל "משיח ה'" אך האל פוסל את בחירתו של שמואל מהטעם "אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו" [שמואל א טו,ז] ובהמשך מבהיר האל לשמואל את ההבדלים בין בשר ודם לבין האל, הבדל מהותי שיש בו כדי להשפיע על כושר השיפוט, ההכרעה וההחלטה של האדם, "כי האדם יראה לעיניים, והאל יראה ללבב" [שמואל א טז,ז] האדם על פי טיבו ואופיו הוא יצור מוגבל מוגבלתו באה לידי ביטוי שהכרעתו תלויה בדברים שהוא מסוגל לתפוס בחושיו, לעולם אין אדם מסוגל לחדור אל נפש האדם כדי להכריע. יכול וזהו המקור לקביעה התלמודית "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" [סנהדרין ו;ב].

פסק הדין הראשון של השופט הוא לעולם קשה יותר

מוגבלות זו והתפיסה לפיה "השלמות אינה נחלתו של שופט בשר ודם" [ע"פ 347/88] מצמיחה את השאלה אך שופט יכול לקיים את עבודתו בצורה המיטבית? הסבר מעניין שמעתי מפיו של הרב שלמה עמאר, הרב הספרדי לשעבר, לברכה בתפילת שמונה עשרה בה אדם מבקש מהאל "השיבה שופטינו כבראשונה", בהבנתו של הרב עמאר שגם שימש כנשיא בבית הדין הרבני הגדול, אינה מופנית רק לחידוש של מסורת שיפוטית שאבדה, אלא מדובר בברכה שנחוצה גם היום.

כאשר אנו מבקשים מהאל שייטע את תחושת היראה בלב השופט הכותב את פסק דינו האלף במספר בדיוק עם אותה יראה שאפפה אותו כאשר הוא כתב את פסק הדין הראשון שלו. פסק הדין הראשון של השופט הוא לעולם קשה יותר, ההבנה שפסק הדין הולך להשפיע על חייו של אדם, להכניסו למאסר, לחייב אותו בסכום כסף גדול או קטן, להוציא את הילד מחזקת הוריו ולהכריע בעניינים רגישים, תחושת יראה זו נשחקת עם הזמן ולעיתים פסק הדין האלף הוא בבחינת הרגל ו"מצוות אנשים מלומדה", ולא היא שכן הדרישה שיראה זו חייבת ללוות את השופט לאורך כל תפקידו השיפוטי.

אסור לו לשופט להפוך את השיפוט לשגרת חיים אלא עליו לזכור שאחריות כבידה רובצת על כתפיו, או בהתאם לביטוי התלמודי "לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנום פתוחה לו מתחתיו" [סנהדרין ז;א] המונח לעולם מבקש לחדד את הרעיון שמלאכת השיפוט תובעת מהנושא אותה לקיימה כאילו זה היום הראשון לתפקידו.

ולכן צריך השופט לזכור שהחיים מורכבים ובעבודתו הוא נדרש לגשר על הפער שבין המשפט למציאות החיים המשתנה. מכאן גם אזהרה נוספת שמשמיעים לנו חז"ל "ויהיו הדיינים יודעים את מי הם דנים, ולפני מי הם דנים, ומי עתיד להיפרע מהם" [סנהדרין ו,ב] תפיסה שאומצה גם אצל השופט ברק בקביעתו "שופטים כאשר אנו יושבים לדין – אנו עומדים לדין" [בג"צ 2056/04].

==

אלישי בן-יצחק, עו"ד בעלים של משרד עורכי דין ומרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט'

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
העומק שבהלכה
גילי | 08-08-2019 14:19
חשוב
2
"כי המשפט לאלוהים הוא" - עולם ומלואו
משה אהרון עו"ד | 09-08-2019 12:24
המשפט שלאחר המשפט 08/08/2019 22:05:31 וָאֶקַּח אֶת-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם: וָאֲצַוֶּה אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו. עולם ומלואו : כי המשפט לאלוהים הוא (משה אהרון עוד) בסד. המילים א והיסוד החשוב ביותר בכל התיאור שצוטט לעיל הוא : כי המשפט לאלוהים הוא . זהו סל בלום של עקרונות ורזין עמוק ורחב מיני ים. דיין שאינו משכיל להפנים רזיו וערכיו של יסוד חשוב זה, למצער משהו מהותי ביותר חסר בהכשרתו כדיין . כאמור יש בו בביטוי גורף ועמוק זה ערכים ורזין רבים . ובראשם האזהרה לכל מי המתיימר לערוך משפט כי לעולם הקבה לא מפקיר כל משפט . ויהא הזניח ביותר. בכל משפט האלוהים נוכח והוא מתקן בדרכו שלו כל עיוות. מי שזוכה במרמה מסכן הוא משום שמשפטו החמור יותר עובר לדין שמים. מנגד מי שמפסיד בעוול ומקבל עליו את הדין מוחלין לו כל שטרי חובותיו. והחשוב ביותר אם נמצא פסול בדיינים מיד נפתח בשמיים משפט לאותם דיינים ...... וזו רק ההתחלה.......