אב ובנו יחדיו על בימת הבוגרים: "זו גאווה גדולה"

טקס הענקת התארים של המרכז האקדמי לב היה מרגש במיוחד כאשר אב ובנו עמדו זה לצד זה על בימת הבוגרים: "במהלך התואר היינו נפגשים בהפסקות, יושבים בקפיטריה, מתייעצים. הרגיש לי הכי טבעי שאבא שלי שם"

אב ובנו יחדיו על בימת הבוגרים: "זו גאווה גדולה"
  יצחק ונתנאל דרזנר (קרדיט צילום: מיכאל ארנבורג)

טקס הענקת תארים הוא מאז ומתמיד אירוע מרגש במיוחד למשפחות, אבל בטקס הענקת תארים לפקולטות לניהול ולסיעוד של המרכז האקדמי לב, היתה משפחה אחת שהתרגשה במיוחד. יצחק דרזנר התרגש לקבל את התואר הראשון שלו בסיעוד כשלצידו עומד בנו נתנאל, שקיבל במקביל את התואר השני שלו בהנדסה תעשייה וניהול.

כבר הרבה שנים שיצחק דרזנר (50), תושב בית שמש, מתנדב במד"א כנהג אמבולנס במקביל לעבודתו כמהנדס אלקטרוניקה. לפני ארבע שנים "קפץ למים העמוקים" כשנרשם למחזור הראשון של לימודי סיעוד לגברים במרכז האקדמי לב. מדובר במסלול פורץ דרך, המסלול הראשון בארץ למקצועות הסיעוד המיועד לגברים. "מאז ומתמיד היה לי חיבור מיוחד לתחום הרפואה ואני משתדל לחיות חיים של נתינה ולהיות פעיל בקהילה", אומר יצחק. "כששמעתי על התוכנית החדשה של סיעוד לגברים שעומדת להיפתח במרכז האקדמי לב, החלטתי לקפוץ למים ולהירשם. המרכז האקדמי לב לא היה זר לי: יש לי בן בישיבה התיכונית פה, וגם החתן שלי בוגר תואר שני במחשבים של המרכז".

נתנאל בנו של יצחק, השתחרר מהצבא ובחר גם הוא להירשם ללימודי הנדסת תעשיה וניהול במרכז האקדמי לב. "לאורך שלוש השנים האחרונות הייתה לנו חפיפה", מספר יצחק. " במהלך הלימודים נתנאל ואני למדנו הרבה מהזמן באותו הבניין. נפגשנו יותר מאשר בתקופות אחרות בחיים וזה היה נהדר."

"לא היה פשוט. המסלול של הסיעוד אינטנסיבי ודורש. הייתי המבוגר ביותר בין הח'ברה במסלול, אבל דווקא נהניתי מזה.  החבר'ה אמרו לי שאני נותן להם השראה. הם נהגו לומר: 'אם איציק יכול – גם אנחנו יכולים' גם כי הייתי המבוגר ביותר וגם כי במקביל ללימודים עבדתי בשתי עבודות. היום, לאחר סיום הלימודים, אני עובד בתור מנהל סיעוד במרפאה ויום יום אני בנתינה – מה שנותן לי סיפוק אדיר".

כאמור, הבן נתנאל סיים את שני תאריו בהצטיינות וקיבל השבוע MBA בהנדסה תעשייה וניהול. גם הוא מתייחס ללימודיו המשותפים עם אביו כחוויה של ממש. "זה שאבא שלי היה חלק מהדרך שלי היתה גאווה גדולה, שהגיעה לשיאה כשישבתי לצידו בטקס התארים. חברים בלימודים היו מצביעים לכיוונו ואומרים לי: 'הנה אבא שלך', ואני תמיד התמלאתי גאווה שאבא שלי, בגילו, מקבל החלטה, עושה את מה שהוא אוהב והולך עם זה עד הסוף. במהלך התואר היינו נפגשים בהפסקות, יושבים בקפיטריה, מתייעצים. הרגיש לי הכי טבעי שאבא שלי שם. תמיד היה לי ברור שאיפה שאפשר להציל חיים – אבא שלי נמצא".

נתנאל עובד היום בתעשייה האווירית ומרצה בקמפוס בפקולטה להנדסת תעשיה וניהול ובפקולטה למנהל עסקים. "המרכז האקדמי לב זה משפחה בשבילי", הוא אומר. "שבע שנים שאני פה והרבה בזכות ראש החוג להנדסה תעשייה וניהול ד"ר אירית נוביק וד"ר מיכאל דרייפוס. שניהם הנחו אותי לאורך כל הדרך ועדיין מלווים".

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
מהדברים שנותנים לי רצון להיות דתי לאומי
חרדי מתלבט | 31-07-2019 19:43
הערך לאקדמיה, והשאיפה להתקדם בחיים מבחינה כלכלית, ומבחינת התפתחות אישית..