חברת הכנסת לשעבר אורלי לוי אבקסיס כינתה את הסקרים, ובצדק, "בידור להמונים" –  ולכן עם כל הסייגים המתבקשים יש להתייחס לסקרים האחרונים בזהירות, אולם נראה כי מניתוח התמונה אנו למדים כי ישנם שלושה תרחישים סבירים הצפויים להתממש במוצאי יום הבחירות.

התרחיש הראשון שהוא האידאלי ביותר עבור הציונות הדתית.

הליכוד, שותפיו הטבעיים – החרדים ומפלגות הימין (ברשימה אחת או שתיים) יצליחו באמצעות אחוזי הצבעה גבוהים וניצול מקסימלי של קולות להגיע ל-61 מנדטים. תוצאה שכזו תאפשר הקמת ממשלת ימין צרה, ללא החרב המתהפכת של ליברמן. בנוסף ייתכן כי בממשלה שכזו יצליח נתניהו לצרף שותפים נוספים, אולי מכחול לבן או אולי אפילו מהאגף השמאלי.

הבעיה הקשה שהסיכוי לתרחיש כזה להתממש נראה רחוק מתמיד. מפלגת הליכוד הכוללת גם את רשימת כולנו של כחלון, מתקשה לשחזר את הישגיה בבחירות האחרונות, נראה כי הליכוד ונתניהו איבדו הרבה מהאנרגיה שלהם בעקבות הפרסה בהרכבת הממשלה, או לפחות לפי הסקרים.

בתרחיש השני אנחנו נתעורר לתוצאת תיקו. הליכוד תהיה המפלגה הגדולה אך בדומה לבחירות הקודמות, היא לא תצליח במשימה. בתסריט הזה ליברמן נשאר שחקן המפתח המרכזי להרכבת הממשלה. הלחץ הציבורי על כחול לבן והליכוד גדול במיוחד ושתי המפלגות נאלצות להתפשר ולהקים קואליציה של ממשלת אחדות לאומית באמצעות רוטציה בין גנץ לנתניהו ומציאת פתרון לחקירות נתניהו (לדוגמה: המתנה עד להגשת כתב אישום לאחר שימוע) בתרחיש כזה רשימות הציונות הדתית נשארות לא רלוונטיות ונאלצות לבלות את זמנן באופוזיציה.

התרחיש השלישי מציע ניצחון גדול של מפלגות המרכז –שמאל שמצליחות בסיוע הרשימה הערבית המאוחדת ליצור גוש חוסם מול הימין ושותפיו. המשמעות: הקמת ממשלה בראשות בני גנץ שאליו יצטרפו המפלגות החרדיות (בתמורה לביטול הרוטציה שהובטחה ללפיד או אולי תמורת הטבות קואליציונית) מפלגות הציונות הדתית בתרחיש כזה נשארות הרחק מאחור ללא יכול להשפיע על סדר היום.

יש כמובן תרחישים נוספים שבמרכזם טוויסט בעלילה, הכוללים פרישה של נתניהו (עסקת טיעון מקילה). במצב כזה הסבירות להקמת ממשלת אחדות עולה, אך שוב פעם הציונות הדתית מאחור.

הציונות הדתית – אלטרנטיבה שלטונית?

ההיסטוריה הפוליטית הוכיחה כי מפלגות הציונות הדתית היו בעלות כוח פוליטי משמעותי רק כאשר הן במצב שבו יכלו לגלות גמישות פוליטית וליזום מהלכים שהפכו את הציונות הדתית לאלטרנטיבה שלטונית ואלו שמילאו את תפקיד ממלכי המלכים של הפוליטיקה.

בבחירות 1977 הוכיחה הציונות הדתית שהיא יכולה לבצע מהלכים פוליטיים משמעותיים אז באמצעות שבירת הברית המסורתית עם העבודה, שהחזיקה מעמד מהקמת המדינה והקמת ממשלה עם הליכוד, מהלך שנתן לצינות הדתית מעמד בכיר שאפשר למקסם את הכוח הפוליטי שלה.

בבחירות 2013 שוב הוכיחו מנהיגי הציונות הדתית יצירתיות בזכות מהלך של שיתוף פעולה עם לפיד שהפך את הציונות הדתית לפאזל שבלעדיו לא ניתן להרכיב ממשלה.

האם ניתן בבחירות 2019 להפוך לאלטרנטיבה?

הציונות הדתית יכולה להכריז שהיא תפעל מיד לאחר הבחירות לאיחוי הקרעים באמצעות ממשלת אחדות לאומית שתורכב בידי בנימין נתניהו ותכלול את רשימת כחול לבן. אפשר להכריז כי הציונות הדתית מעדיפה את נתניהו אך אינה פוסלת על סף ישיבה בממשלתו של גנץ בממשלת מרכז בתנאים מסוימים.

בבחירות 2019 החוזרות חייבת הציונות הדתית או לפחות החלק היותר מתון שבה, למקם את עצמה במקום שיאפשר לה גמישות פוליטית ויצירתיות, עליה לגלות יוזמה ולא קיבעון מחשבתי, דווקא מהלכים כאלו יכולים למנוע קרע בעם להגיע להסכמות בנושאים חברתיים וכלכליים ולמנוע מהלכים מדניים מסוכנים למדינת ישראל.

הכותב: שלומי גולדברג, מחנך בתיכון הימלפרב בירושלים ופובליציסט