הכעס של הבית היהודי על בנט מוצדק, אבל לא חכם

1. נתחיל מהסוף. יו"ר הימין החדש נפתלי בנט טעה כשעזב את הבית היהודי והקים מפלגה חדשה שלא הצליחה לעבור את אחוז החסימה. הוא יכול לחזור על כך עשרות פעמים ולומר שהוא לא מצטער על המהלך אליו יצא, אבל כשהאופציה היא להישאר בבית היהודי ולקבל את תיק הבטחון, קשה להאמין שלבנט אין טעם חמוץ בפה.

2. הרב רפי פרץ, יורשו של בנט בבית היהודי, יודע שבנט טעה ויותר מכך יודע שתדמיתו של בנט, לפחות פוליטית, נחלשה. לכן הוא מרשה לעצמו לשגר לעברו עקיצות ולהעביר את המסר שהוא לא רצוי במפלגה. הכי קל לתקוף את מי שנמצא בעמדת מגננה. שלא נטעה, הרב פרץ אמנם משגר מסרים של פיוס בימים האחרונים וכאילו מנסה להנמיך את הלהבות, אך מי שלא רוצה לפלג- לא עוקץ ואומר כי בשבילו תיק החינוך הוא לא מקפצה בדרך לתפקידים אחרים, כשכל בר דעת ממוצע מבין כי כוונתו לנפתלי בנט ששואף להנהיג את מדינת ישראל.

3. שיהיה ברור, ההתנגדות של הרב רפי פרץ לחזרתו של בנט לבית היהודי, מובנת ואפילו לגיטימית. בנט עזב את הבית היהודי עם חוב כספי גדול, ועוד לקח איתו מימון מפלגות של 3 חברי כנסת, כשאיילת שקד ושולי מועלם מצטרפות להרפתקה שלו. הוא הותיר מפלגה בלי שהוא יודע מי יהיה יורשו ואם המפלגה תצליח בכלל לאתר מישהו כזה.

4. אלא, שעם כל הכעס המובן כלפי בנט, הרב רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ' ומוטי יוגב, שכחו פרט אחד מאוד חשוב והוא שללא המקום אליו בנט הצליח להביא את הבית היהודי בשנים האחרונות, סמוטריץ' לא היה מעיז לדרוש בכלל את תיק המשפטים והרב רפי לא היה חושב בכלל לדרוש עוד תיק פרט לתיק החינוך.

בנט, גם אם נרצה וגם אם לא, שם את הציונות הדתית במקום מרכזי מבחינה פוליטית. שני תיקים בכירים- חינוך ומשפטים- ומקומות משמעותיים בקבינט המדיני בטחוני. ממפלגה שמתרפסת בפני ראשי הממשלה ומקבצת נדבות, הפכו בנט ושקד את מפלגת הציונות הדתית למפלגה היחידה שבאמת אתגרה את נתניהו מימין בשנים האחרונות.

מצחיק רק להיזכר כמה חברי המפלגה הזהירו את בנט כשהוא הציב לנתניהו כתנאי לכניסה לממשלה לתת לאיילת שקד את תיק המשפטים. בנט התעקש, התעלם מהבהלה של חברי הכנסת שלו, וכולם יודעים איך זה נגמר בסוף: שקד נרשמה כאחת השרות והשרים המוצלחים ביותר שכיהנו אי פעם בכנסת ישראל.

5. וזה עוד לא הכל. נתון נוסף שכנראה הספיקו לשכוח בבית היהודי, למרות שלא חלף הרבה זמן, הוא תוצאות הבחירות לכנסת ה- 21. איחוד מפלגות הימין, שכלל בתוכו 3 מפלגות- הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית, קיבלה 159,468 קולות, בעוד נפתלי בנט ואיילת שקד לבד זכו ב- 138,598 קולות, כשהם רחוקים 1,400 קולות בלבד מלצלוח את אחוז החסימה.

אז בבית היהודי אמנם מתגאים בכך שלמרות מה שבנט עשה הם הגיעו להישג אדיר בבחירות, אבל כששלוש מפלגות- שכל אחת מהן טוענת שהיא שווה כמה מנדטים- זוכה בחמישה מנדטים בלבד- קשה לדבר על הישג אדיר, בטח ובטח שזמן קצר אחרי הבחירות כבר החלה המחנאות והקרבות על התיקים. אז אמנם אפשר להבין את הכעס על בנט, אך במקום להתעסק בלתקוף אותו רצוי שבבית היהודי יפיקו לקחים כדי שבפעם הבאה הם לא יהיו אלה שנשארים בחוץ, תרחיש שבקלות יכול היה להתממש גם בבחירות האחרונות.

6. ואם בהפקת לקחים אנו עוסקים, אז נראה שיש מי שכבר הסיק מסקנות ופועל בשטח. ראש הממשלה בנימין נתניהו שלא הצליח להרכיב ממשלה, לא יתן שזה יקרה לו שוב. ממשלת המעבר שהוא מרכיס בימים אלה וסבב חלוקת התיקים, הם הבסיס לממשלה הבאה. אחרי הבחירות הקרובות, באם יצליח להשיג 61 מנדטים גם בלי אביגדור ליברמן, נתניהו עשוי לסיים את המו"מ הקואליציוני תוך ימים אחדים. רוב התיקים מחולקים והקואליציה הבאה פחות או יותר כבר בנויה, ונתניהו צפוי לנהל את המו"מ הקואליציוני הקל ביותר שניהל, כשבצידו התקווה שליברמן לא יהיה חלק ממנו.