מיוחד לשבוע הספר | הסופר יואב בלום בראיון לסרוגים

  צילום: אריק סולטן

האם קיימת ספרות ציונית-דתית אמתית? האם ההשפעות, הרגשות, החינוך, התרבות והחברה הצמיחו סופרים שבאים מהשורשיות של הציונות הדתית ושהשפיעו בעיצוב התרבות הישראלית?

נראה שהתשובה לשאלה זו נותרה עד ימינו שלילית. אבל לא רק בספרות: גם בקולנוע, בתאטרון, בשירה ובכלל בכל גווני התרבות היהודית והישראלית – הציונות הדתית נעדרת באופן בולט ואפילו מובהק.

ילדותו של הציבור הסרוג, בין אם הוא יושב בעיר או בהתנחלות, בין אם בחור ישיבה או בוגר תיכון דתי, בין אם אדוק במצוות או מסיר כיפתו מדי פעם – כל ילדותו ברובה נשענה על ספרות חילונית מובהקת: מלוין קיפניס ועד לאה גולדברג. שירי הילדים הנם כשם שחילוני היה שר, הדמויות שליוו את חלומותיו של הילד הדתי – שוות לחלומות של הציבור החילוני, והסרטים ותכניות הטלוויזיה בה צפה דומות לכל ילד ישראלי ממוצע (וגם אפילו לכל ילד בעולם).

בבגרותו ילמדו הנער והנערה על אבות הציונות, דתיים וחילונים כאחד, יתחברו לשירי יום הזיכרון והמולדת הלאומיים, יגדלו על חנה סנש ויאיר שטרן כמו גם על נעמי שמר ואריק איינשטיין – וילמדו במקצוע "הספרות" בישיבה התיכונית, באולפנה,  או בתיכון הדתי לא רק משוררים לאומיים כמו רחל וביאליק אלא גם ספרות חילונית כופרת ואפילו של גויים שחלקם היו אפילו אנטישמים.

נעמי שמר. צילום: פלאש90

בשונה מהמגזר החרדי שבנה לעצמו עולמות תוכן המיוחדים לו, בעולם התרבות של ציונות הדתית העמידו את הפן הלאומי אל מול הפן הדתי בנפרד. הפריחה בפן הדתי עברה מהפכה רצינית עם עלייתם של רבנים במגזר הדתי והתנתקות מהרבנים החרדיים, ספרות יהודית מקורית ועיונית בעולם הישיבות והתוכן: הרב קוק, הרב צבי יהודה, הרב סולובייצ'יק, הרב ליכטנשטיין, הרב טאו, הרב שרלו, הרב אבינר ועוד ועוד. הגות, ומחשבה קיבלו נופך ייחודי בציונות הדתית.

אבל בעולם התרבות הייחודי לו לציבור הדתי-לאומי, נשארנו קצת מאחורה. לא שלא היו לנו סופרים, ולא שלא היו שכתבו על עולם הציונות הדתית. אבל באופן גורף ומוביל הציונות הדתית פוסעת לאיטה ולא נראה כי משהו הולך להשתנות באופק התקופה הקרובה.

אז נכון, אוהבים לשים את זוכה פרס נובל לספרות ש"י עגנון בראש הספרות הציונית הדתית. אבל עגנון לא צמח על ברכי הציונות הדתית, לא כתב על החברה הסרוגה, ואף לא זכה בחייו להכיר את עולם ההתיישבות וההתנחלות – נדבך מרכזי בעולם הציונות הדתית.

האם זה חשוב בכלל? זו שאלת השאלות. האם יש לספר, להצגה, לשיר או לסרט השפעה מהותית על התרבות הישראלית? אם הייתה למשל דמות ידועה של 'מתנחלת מבית אל' שחווה אהבה ופרידה 'כמו כולם' – האם הייתה נוצרת הבנה לחיים במפעל ההתיישבות? ומה עם המאבק הפנימי של הצעירים בעולם התורה אל מול עולם החילוניות? האם הייתה הסתכלות שונה על הפן הגאולי והלאומי אם היה יוצא רב-מכר שמתאר את הדרך הייחודית של המגזר בצורה שווה לכל נפש?

צילום: Aharon Krohn/Flash90

מיוחד לשבוע הספר: ראיון עם הסופר יואב בלום

לכבוד שבוע הספר יצאנו למסע עם סופרים וסופרות בעלי שם במגזר הדתי-לאומי כדי לנסות ולהבין האם לציונות הדתית ישנה השפעה על הכתיבה, המחשבה הספרותית, על הדמויות, העלילה – והאם תתכן בכלל ספרות מגזרית? נראה שאין דרך כמעט טובה יותר מאשר להתחיל עם הסופר יואב בלום שספריו זכו להצלחה בישראל ובעולם – כנראה שאת הספרים "מצרפי המקרים" שיצא בשנת 2011 (ותורגם ל-13 שפות), ואת ה-"קבוע היחידי" מלפני 3 שנים, קראתם או שמעתם עליהם לפחות עם המלצה חיובית.

בלום, 40, מתגורר בגבעת שמואל, נשוי עם שתי בנות, ובוגר התיכון אמי"ת בגוש דן. בלום חובש כיפה סרוגה, ואפשר בקלות להתהדר בו והצלחתו בציונות הדתית – אך ניכר שכתיבתו אינה עוסקת בפן המגזרי בו צמח דווקא: לא התרבותי, לא הלאומי ולא הדתי. לכן התשובות שלו לשאלות שלנו בנושא הן מהותיות להכרת עולם הציונות הדתית בספרות אצל הסופרים הגדולים שהצמחנו מקרבנו.

"מושגים מסוימים מהעולם הדתי (לאו דווקא ציוני דתי) עזרו לגבש את המסלולים בהם אני חושב"

איך הכל התחיל? "במקרה שלי מדובר בקריאה, כנראה. קראתי הרבה ומשהו בי רצה לכתוב", אומר בלום, "הייתי בקורסי כתיבה פה ושם, אבל רוב הכתיבה שלי הייתה ב'לימוד עצמי' ובניסיון להבין מה עובד ומה לא, אם זה בעזרת הקול הפנימי שלי או בעזרת תגובתם של אחרים".

הסופר יואב בלום. מתוך דף הפייסבוק. קרדיט: אריק סולטן

חי במקביל גם בעולם דתי וגם בעולם של חול

באתר שלו, כותב הסופר יואב בלום על יצירתו הספרותית: "כתיבה היא גם, בסופו של דבר, מאבק מסוים והכרחי, מציאת איזון בין הוצאה החוצה של עולם פנימי ואותנטי לבין יצירת דבר חדש שימצא חן בעיני העולם שבחוץ" –

האם באותו עולם פנימי ואותנטי מתכוון בלום לשורשים של התרבות הציונות הדתית? התשובה על כך יותר מורכבת אצל בלום. לדבריו, החינוך והגדילה בציונות הדתית הם רק פן אחד מבין נדבכים רבים:

"עולם פנימי מורכב, כמובן, בין השאר מהחינוך שאותו אתה מקבל, אבל הוא קשור גם לכל היבטי העולם התרבותי שאתה נחשף אליו ולחוויות שלך שלאו דווקא קשורות לדת או למגזר, כגון חברויות, משפחה, התאהבויות, מוזיקה, ניצחונות, אכזבות וכדומה. מסגרת שבה אדם דתי מתנהל תמיד תשפיע – גם על החוויות שהוא חווה וגם על ההקשר ועל ההסבר הפנימי שהוא נותן לעולם, אבל מדובר, לפחות במקרה של ההתבגרות שלי, בדבר אחד מתוך מכלול".

"קשה מאוד עד בלתי אפשרי לדעת מי ומה בך צייר כל קו וקו בטביעת האצבע שלך והדבר מורכב אפילו יותר למי שנחשף וחי במקביל גם בעולם דתי וגם בעולם של חול – בתרבות, במוזיקה ובתכנים ספרותיים ואחרים. אני מאמין שמושגים מסוימים מהעולם הדתי (לאו דווקא ציוני דתי) עזרו לגבש את המסלולים בהם אני חושב, לטוב ולמוטב".

האם היותך סופר חובש כיפה משפיעה על הכתיבה שלך? "בכל מה שקשור לרעיונות אני משתדל לא להיות מקובע ו"מיושר" לפי כיוון מסוים. הדמויות שלי לא חייבות להיות בעלות אמונה או לקיים מצוות, אלא לספר את הסיפור".

"לסיפור יכולות להיות תמות שמתכתבות עם נושאים אמוניים ואני אוהב להציג תהיות ומחשבות מזוויות שונות ולתת לקורא לקחת אותן לאן שירצה. כמי שעדיין מתפתח ולומד, לשאת דגל של משהו מרגיש לי רוב זמן יומרני. הכתיבה שלי נוגעת בנושאים שמתכתבים עם אמונה – בחירה חופשית, גורל, גוף ונפש וכדומה ויש גם לא מעט רפרנסים קטנים, ברורים או נסתרים, אבל השפה והזווית היא לא דתית בכלל, לפחות עד כה".

על ספרות ציונית-דתית והטענה שאינה קיימת כמעט במרחב התרבותי הישראלי אומר בלום: "אני לא מספיק מעורב במה שיוצא היום בשביל לדעת באמת עד כמה טענות כאלה נכונות או לא, ולמען האמת זה פחות מעניין אותי. אשאיר את זה למנתחי התרבות המקצועיים".

"השיוך ל-ספרות ציונית דתית' נראה לי קשור יותר לאנשי השיווק שצריכים למצוא קהל יעד לספרים ולאו דווקא למקום שממנו הכותבים כותבים אותם. בכל אופן, זה דיון קלאסי שבו כל אחד יכול לבחור את הדוגמאות המתאימות לדעתו המקורית ואף אחד לא באמת יודע…".

אי אפשר בלי להתעניין על תכניות עתידיות ואם ספר חדש עומד על הפרק: "יש מספר פרויקטים שנמצאים כרגע תחת הרדאר, במקביל, ואני מקווה שיצאו מהם דברים טובים בשנה-שנתיים הקרובות, אבל עוד מוקדם לדעת ומטבע הדברים אני לא משתף בפרטים על מה שאינו גמור ומוכן".