הייתי ביום שישי במירון אחרי ההילולה הגדולה של ל"ג בעומר לחלאקה של נכדי וראיתי את עשרות אלפי הבקבוקים בכל רחבי ההר.

הבקבוקים הללו נראו לי כל כך יפים וכל כך מאירים. הרבה יותר יפים מכל הפרחים היפים שראיתי בחיים.

כל שקית זרוקה הייתה בעיניי עדות על קדושת עם ישראל.

כל כוס ריקה סיפרה על נשמה טהורה שעלתה והביאה ח"י רוטל משקה לחלק לאחרים מתוך ואהבת לרעך כמוך.

כל נייר מתנופף סיפר על הורים שהביאו את בנם לחלקה כדי שיתחנך על אור הקדושה.

כל הערימות הללו העידו כאלפי עדים על מאות אלפי היהודים שעלו ושמחו שמחה של מצווה שמביאה השראת שכינה.

אני יודע שאפשר לראות בכל זה פסולת ולכלוך.

אני בוחר לראות בכל הבקבוקים הללו עדות לפני בורא עולם על כל על מאות האלפים הצדיקים שבאו למקום הקדוש הזה מכל הזרמים. לראות בהם עדות על התעוררות הלב של כלל ישראל לאהבת ה' יתברך. עדות על המים הטהורים שאלוקים משפיע עלינו מאז שבאנו ועלינו לארץ ישראל.

כל זאת לא פוטר אותנו מלהשתדל שבשנה הבאה המקום יהיה יותר נקי, לטובת אלה שעדין לא רואים את האור בכל הבקבוקים הזרוקים הללו.

סוף סוף אי אפשר להשאיר את האור הגדול של הרשב"י רק לשישים ריבוא שבאו, צריך להאיר מהאור הזה את כל כלל ישראל.