"שומעת את הקול של אבא שלי והגוף כולו רועד"

צולם במלון פרימה המלכים, ירושלים

כמעט שלוש שנים אחרי הפיגוע בכביש 60 בו נרצח הרב מיכאל (מיכי) מרק הי"ד, ספגה המשפחה טרגדיה נוספת עם מותו של האח הבכור שלומי בתאונת דרכים קשה בכביש 6 רק לפני חודש וחצי.

בדרך שקשרה את גורלם, שניהם הלכו לעולמם ביום שישי בשבוע ובאותו תאריך עברי ה-כ"ד לחודש.

בין העצב לעצב, בתו של הרב מיכי נישאה לבחיר ליבה, דניאל אטינגר, אותו הכירה בשבעה על אביה: "זה יום לא פשוט, אבל מלא באורות", כתבה אורית בדף הפייסבוק שלה.

בני הזוג עברו לגור בעתניאל, והמשפחה כולה נשארת מאוחדת ומחוזקת למרות הכל.

ממקום של כאב ושכול יצאה אורית לדרך של התחזקות, הקימה את עמותת "אור מיכאל" לזכרו של אביה ("להמשיך את האור של אבא שלי ולהביא תקווה ושמחה"), ועם מסר מחזק של לראות את הטוב בכל דבר ובכל יום ויום: "לא משנה כמה אני ארצה לעצור את הזמן, החיים ממשיכים. עכשיו זה כבר בידיים שלי".

"החיים ממשיכים ועכשיו זה כבר בידיים שלי"

אורית מרק מספרת על השלב בו שמעה על הפיגוע בו נרצח אביה, מנהל ישיבת ההסדר בעתניאל הרב מיכי מרק הי"ד, ועל המצב של חזרה לשגרה אחרי השבעה: "זה כמו נפילת מתח, בשבעה אתה מוקף בהמון טוב ואהבה ופרגון, ויום אחרי השבעה אתה לבד עם העולם ופתאום הכול חוזר לקדמותו ורק אז אני מדמיינת שאבא יחזור".

"פתאום בשגרה אתה אבוד, הקרקע נשמטת מתחת לרגליים, אבל משם אתה קולט שאוקיי, החיים ממשיכים. לא משנה כמה אני ארצה לעצור את הזמן, החיים ממשיכים, ועכשיו זה כבר בידיים שלי".

אורית הקימה את עמותת "אור מיכאל" לזכרו של אביה שכבר פועלת ברחבי הארץ עם מתנדבים רבים וכ-20 סניפים: "המטרה להמשיך את האור של אבא שלי. הוא האמין שלכל בן אדם יש את המיוחדות שלו והיכולות שלו שאיתם הוא מביא את מה שיש לו לעולם. אנחנו מגיעים לבתי חולים כדי להביא תקווה ושמחה לחולים".

כל הקלטה של הרב מיכי מחזירה את אורית בחזרה: "אני שומעת את הקול של אבא והגוף שלי רועד, אבל זו לו עצבות אלו דמעות של התרגשות. אני אומרת לו: בא לי שתראה את מה שקורה, אבל אני יודעת שהוא רואה".

המשפט "פשוט להיות טובים יותר" זהו מסר שלקחה אורית מאביה: "זה משהו שאבא שלי הנחיל לנו, להיות טובים יותר. לא משנה כמה כואב וכמה קשה – תמיד צריך להמשיך ולא לוותר".

התאונה של שלומי פירקה אותי

לפני כחודש וחצי הלך לעולמו שלומי מרק, אחיה הבכור, שגם ליווה את אורית לחופה:

"המכה שקיבלנו אחרי מותו של שלומי פירקה אותי בצורה שלא הכרתי את עצמי. עברנו הרבה דברים אחרי הפיגוע ושום דבר לא שבר אותי. התאונה של שלומי פירקה אותי. אם שלומי – אז זה הגבול. כבר אין שום דבר בטוח".

על ההתמודדות אחרי הטרגדיה הכפולה: "גם אם בא לי לעצור את הכל וזהו – זה החיים ויש מלא טוב סביבי. אח שלי שלומי אמר בשבעה על אבא: זכיתי לאבא שלי 27 שנים. בעיניי זה זה. לדעת להעריך על מה שיש ולהודות, ויש לי עוד 9 אחים ברוך השם".

שלומי החליף את הרב מיכי במשפחה בהכול ("החיבוק שהכי דומה לאבא שלי"), וגם היה זה שדאג לסגור את הנופשים עבור המשפחה. כך לפני התאונה הוא סגר נופש, והמשפחה אחרי השבעה על שלומי נסעה לנופש בצפון: "אנחנו מנסים להיות כמה שיותר ביחד המשפחה, כולם מנסים לעטוף אותנו ואני מודה על כך, אבל יש זמן שבו אנחנו צריכים להיות רק המשפחה".

אורית מוצאת גם ביום הזיכרון חיזוק: "פעם יום הזיכרון היה מפרק אותי, ושנה שעברה היה לי מאוד קשה. עכשיו בשבילי זה היום היחידי שאנשים קצת מרגישים את הכאב שלי, מה זה חוסר, הם בחיים לא ירגישו מה שאנחנו מרגישים, אבל זה שהם רוצים לשמוע על אבא שלי ואח שלי זה נותן לי כוח".

עם כל הכאב והשכול, המסר הוא של אופטימיות ותקווה: "מה שהכי נראה לי שחשוב, שגדלתי עליו, זה מחזק לדעת שכל אחד עובר מלא דברים בחיים שלו. אם אתה מאמין שחווית דבר מסויים ושיש מטרה מסויימת, כנראה שזה מדוייק לך ואז אתה צריך להביא את הטוב שלך בעולם. יש לי להמשיך את אבא שלי ואת שלומי, וזו השליחות שלי".