התחושות של איריס יפרח מעורבות. שעות ספורות לפני החזרה הגנרלית ושתי יממות לפני שתעלה לבמה ותדליק משואה יחד עם 'שלושת האמהות', שמחה וכאב משמשים אצלה בערבוביה: "זה מחזיר אותי בבת אחת לאותם ימים של החטיפה לפני חמש שנים", היא מתארת לסרוגים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

איריס אורי יפרח

"הרגשות מעורבים: כאב, הרגשת החיסרון של אייל, האובדן הגדול, קשה קשה – זה רגעים שמחזירים לשם. באותה נשימה אני יכולה אבל להרגיש בעוצמות מאד גבוהות את הביחד הגדול, איך עטפו אותנו עמ"י ברחמים מהרגע שהבנו שאייל נחטף, עמ"י איתנו,  פתחו את הלב, את הדלת ומשפט אני יכולה – "ביד רועדת ולב מאמין".

שאיריס מדליקה זה כאילו אני מדליק

אורי, זה שאשתך מדליקה משואה, דווקא הנשים – זה שם אותך מאחורה? 

"לא, אני אמרתי שזה הרוח שעם ישראל מדליקה, ואיריס ושלושת הנשים הן מדליקות ברוח של עם ישראל. זה כאילו אני מדליק באחדות המופלאה הפנימית שיש בנו, זו שמחה גדולה של אחדות מה שיש בנו פה בפנים ושלוש הנשים הן נציגות שלנו".

מישהו שהתחברתם אליו במיוחד ממדליקי המשואה?

התחברנו לכולם, השרה (מירי רגב, ע"ג) אמרה מאד בהתרגשות שיש פה פסיפס של העם, יש כאן המון אנשים שנוגעים בכל תחום ובכל החברה הישראלית. זה מפעים כשאני שומעת בפעם השנייה את הסיפורים של כולם, וכל אחד הוא משואה בפני עצמו".